דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראית גרינשטיין ירדנה ז"ל

Grinstein Yardena
Grinstein Yardena
בת לאה ושלמה
נולדה בתל אביב, ישראל
ב-ג' סיוון תרפ"ט, 11/6/1929
גוייסה ב-9/1946
שרתה בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השלישי, פל' ג', חטיבת יפתח
בהכשרת אשדות יעקב "עמל", 1946-1948
תפקיד: לוחמת
נפלה בקרב במיבצע יפתח
במלחמת העצמאות
ב-ב' שבט תש"ח, 13/1/1948
מקום נפילה: צפת
נקברה בגבעתיים - נחלת יצחק
בת 19 בנפלה

קורות חיים

ירדנה בתם של שלמה ולאה. נולדה ב- 6 ביוני 1929, ג' סיוון תרפ"ט בתל-אביב. אביה היה כשלושים שנה פועל רכבת ונפטר זמן לא רב לאחר נפילתה. עד גיל 16 למדה בבית-הספר בשכונת בורוכוב, מקום מגוריה. נערה שקדנית ושקטה. אהבה לצייר. נפשה דבקה בטבע, אותו הרבתה לתאר בציוריה. השתלמה בחקלאות בחוות הלימוד בפתח-תקוה במשך שנתיים והתמחתה בענף עצי-הפרי. הייתה חברה בהסתדרות "הנוער העובד". עשתה שנה בהכשרה בקיבוץ אשדות-יעקב שבעמק הירדן.
ב-1947 הצטרפה אל הפלמ"ח יחד עם חבריה בגרעין ההכשרה המגויסת בקיבוץ אשדות יעקב. שירתה בפלוגה ג', של הגדוד השלישי של הפלמ"ח. עם פרוץ הקרבות עלתה עם חבריה מהפלמ"ח לצפת, הייתה עמוד התווך בהגנת הרובע היהודי של העיר, ושם נפלה בקרב ב-13 בינואר 1948.
בהיקטף החבר הראשון בהכשרתם, היא כותבת, שאינה יכולה לשאת את הכאב הרב, הנשקף מכל אחד, באבדן החבר היקר. וכשהמוות החל להלך אצלם בהכשרה, היא אומרת:"...התרגלנו למוות..".
בדברי הספד לזכרה נאמר בין היתר:"..."מחלקת הכשרת "אשדות" חנתה בבית-בוסל בצפת ושמרה על רובעי היהודים בצפת ביום ובלילה. הבנות נשאו בעול התפקידים יחד עם הבחורים.. לתפקיד נצרך הרבה כח רצון ושקט נפשי. ירדנה עמדה במבחן ללא תלונה. אדרבה, תמיד תוך התלהבות, תוך התמסרות ורצון להיות חזקה. היא מילאה כל תפקיד בלי לגלות טפח של חולשה... הלכה מאיתנו חברה יקרה ומסורה...".
ירדנה הובאה לקבורה בנחלת-יצחק.

אלבום תמונות

מפרי עטה

מפרי עטה

להורים

חות הלימוד פ"ת
רוצה אני לנגוע בענין שאני עומדת בו והוא - היציאה להכשרה. רעיון זה, ודאי שמעתם עליו עם צאתי לחוה, ועתה הגיעה התקופה בה עלי להחליט ולקבוע מהי דרכי לעתיד.
נכון הוא, שקודם לכן עלי לשמוע את דעתכם ועצתכם. אולם רציתיי שתשמעו גם את דעתי. בטוחה אני, שברצונכם לתת לבתכם אושר בחייה ותסכימו לדרך שבה רוצה אני ללכת.
מבינה אני אתכם ואת המצב בבית, אשתדל איפוא, שלא להרבות בהוצאות. נדמה לי שהגעתם לידי הבנה וראיתם את הנוער בתקופה זו ואת דרכו לעתיד. בתנאים שלנו ובחינוכנו - החברה היא שקובעת את אפיו ואת דרכו. בעיקר, נוער מסוגי, שעברה עליו תקופה רצופה בחברה, על כל בעיות הקליטה בה, ההסתגלות, ההווי וכדומה.
לאחר שעברתי כל זה גם אני התקשרתי לחברה - כיצד חושבים אתם שאוכל לעזבה?
סיבה נוספת לכך, שבמצבנו כיום גם לא אוכל לשבת בבית, בתקופה שהכל יוצאים להגשמה, כשהארץ זקוקה לנו ביותר. העבירו לנגד עיניכם תמונה זו ותארו לכם שאני אשב בבית, בודדה ורחוקה מכל חלומותי וחברתי תמלא את תפקידה הרחק הרחק...
מאד רוצה אני לקבל מכם תשובה חיובית, כי היא תקבע לי את מצב-רוחי וכדאי שזה לא יעכר.

מפרי עטה

לאחותה

אשדות יעקב
- - - אצלנו אין כל חדש. שקט. עובדים.
אני דואגת מאוד להורים, שלאחר שעזבת אָת את הבית נשארו בודדים. השתדלי לכתוב להם יותר, להתקשר עמם בכל הזדמנות.
אמא, כנראה, לא תבוא לחנוכה ואני שמחה שלא תצא בימים אלה לדרך, שכן רבות הסכנות.
- - - התחלתי ללמוד רכיבה. שיעור אחד קיבלתי ויש לי הרושם שאני מתקדמת למדי. לראשונה הרגשתי מעט פחד, אולם לאחר זמן קצר, גבר בי הבטחון העצמי.
כן למדתי לנהוג בטרקטור. תחילה למדתי בהדרכה, אך כעבור אימון קצר, נהגתי באופן עצמאי. יכולה אני לומר לך, שמעולם לא הייתי מאושרת כל כך כאותם הרגעים שנהגתי בטרקטור, ואני שולטת בו בעצמי. בשבילי היה זה פעם חזון - והנה אחד החזונות והחלומות שהתגשמו.
- - - אני עובדת בגן-ירק, והעונה היא עונת העגבניות, עגבניות ועגבניות. איסוף והדליה. ניכוש בעגבניות והכל מסביב לזה. בעצם הכל חדגוני השטחים עצומים והעבודה משעממת, אך כיון שעובדים עם חברה נעימה, הרי שוכחים גם את כאבי הגב, הכפוף כל היום ואין שמים לב לעינים שצורבות מהגפרית שהרוח מעיפה.
במשך כל שעות העבודה נשמעת שירה, והיא היא המנעימה את מצב רוחנו בגן

שלך ירדנה

רשימות לזכרה

רשימות לזכרה

לדמותה

ירדנה היתה נערה שקטה. אהבה את עבודתה ועשתה אותה בשקידה. במכתביה היא כותבת שבחרה בענף עצי-הפרי: "שם שקט ונעים לעבוד"
היתה רחוקה מהבית, אך דאגה לאם ולאב בכל עת.
אהבה לצייר והיתה מתארת תמיד את הטבע על כל גווניו.
על אף תכונותיה אלו, אהבה את העליצות שבחיים, את השמחה שבהם.
בהיקטף החבר הראשון בהכשרתם, היא כותבת, שאינה יכולה לשאת את הכאב הרב הנשקף מכל אחד, באבדן החבר היקר. וכשהמוות החל להלך אצלם בהכשרה היא אומרת: "התרגלנו למוות..."
ימים מספר לפני מותה היא כותבת שטוב לה, נעים בצפת, כאילו בית הבראה ולא הרגישה כלל במוות האורב לה.

אחותה

רשימות לזכרה

ירדן נסוג לאחור...

- - - מחלקת הכשרת 'אשדות' חנתה בבית בוסל בצפת. הימים ימי דריכות ראשונה של קרבות, שמירה על רובעי היהודים בצפת ביום ובלילה, ואז נשאו הבנות בעול התפקידים יחד עם הבחורים: 2-3 שעות שמירת-לילה, בודדים בקצה העיר - בגבול הבית. וביום - תפקידי תצפית וסיור, כשהבנות נושאות את הנשק מתחת לבגדיהן. לתפקיד זה נצרך הרבה כח-רצון ושקט-עצבים.
...
השעות הפנויות בצפת נוצלו לחוגים ולהשתלמות חקלאית, לאימוני גוף וספורט. וירדנה תמיד ראשונה, בלא להפסיד כל פעולה, ברצון לא לפגר.
זכורני, כיצד היתה עומדת איתנה ומפגינה את כוחן של הבנות בריצת-הבוקר ובמשחקי-הכדור.
היא היתה שלמה עם מעשי ידיה, הגיגיה ודבריה היו ביטוי להווי חייה בחברה והיו שלובים בה ומהודקים בקשר שבלב, קשר איתן.
והיה לעתים, שמצב בריאותה החלש העכיר את שמחתה. שכן היא אהבה להיות חזקה ושווה בין שווים, בעיקר כשניטלה ממנה האפשרות להשתתף באיזושהי פעולת חברה.
המוות מצאה בתוך העבודה, והוא היה כל כך פתאומי, עד לתדהמה. הוכינו באלם - הלכה מאיתנו חברה יקרה ומסורה, המבינה ורוצה להבין ולדעת, להיות שלמה במעשה וברעיון עם קבוצתה, תנועתה ועמה.

ח.