דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

שריג נחום סרגיי ז"ל

בן יוכבד ושרגא
נולד בירושלים, ישראל
ב-ז' כסלו תרעו, 25/11/1915
גוייס ב-1941
יחידות: פל' א', הגדוד הראשון, הגדוד הרביעי, חטיבת הנגב
תפקיד אחרון: מפקד חטיבה - מח"ט
שוחרר ב-1949
נפטר ב--י"ד אב תשנ"ט, 27/7/1999

קורות חיים

נחום נולד בשנת 1915 למשפחת וייספיש החרדית בשכונת 'כרם', דור חמישי בירושלים.
כשהיה בן 14 נטש אביו לאמריקה, לצורך חיפוש פרנסה, ונחום ראה עצמו, לצד לימודיו, אחראי לפרנסת המשפחה.
בגיל 16, במהלך לימודיו בסמינר למורים 'דוד ילין', הוא הכיר את תקוה זליגר, שתהייה רעייתו ואם חמשת ילדיו.
תקוה ונחום נסחפו בהשפעת דר' שוואבה שהקים את 'לגיון הצופים של המחנות העולים', לרעיון של חברה חדשה, סוציאליסטית, ונפרדו מן הדת ומעירם. הם הצטרפו בשנת 1932 ל'קבוצת החוגים' במעין חרוד שלמרגלות הגלבוע.
בשנת 1936 תעלה הקבוצה על אדמות הכפר שאטה שנקנו בכסף מלא, שם יקימו את קבוץ בית השיטה.
בבית השיטה יחיו תקוה ונחום עד יומם האחרון. תקוה נפטרה בדצמבר 1997, וביולי 1999 נפטר נחום.
כבר כנער צעיר יצר נחום קשר עם אנשי ה'הגנה' בירושלים.
ב - 1938 עבר נחום, כבר כחבר קיבוץ בית השיטה, במסגרת הפו"ש של ה'הגנה', קורס מ"כים.
עם הקמת הפלמ"ח ב - 1941 קרא יגאל אלון לנחום לפקד על מחלקה בפלוגה א'  - שבהמשך יהיה נחום מפקדה. כינויו בפלמ"ח היה סרגיי, המקור המדויק לכך אינו ידוע.
ב -  1944 מונה נחום כמפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, אותו יוביל בפעולות תנועת 'המרי', ובהן הפריצה למחנה המעצר בעתלית ופיצוץ תחנת הרדאר הבריטית על הכרמל. מאוחר יותר קיבל נחום לפיקודו את גדוד היחידות המיוחדות של הפלמ"ח : הגדוד הרביעי.
בפרוץ מלחמת העצמאות, דצמבר 1947 , נקרא נחום לפקד על הנגב.
במרס 48 הוא הקים את חטיבת הפלמ"ח הראשונה: חטיבת 'הנגב', עליה פיקד במשך כל מלחמת העצמאות.
זו היתה חטיבה קטנה שעמדה בתנאים קשים. היא היתה החטיבה שנכנסה ראשונה לקרבות מלחמת העצמאות, והיא שחתמה אותם בהנפת 'דגל הדיו'  באום-רשרש-אילת, 10 במרס 1949 .
כמפקד החטיבה התמודד נחום בקרבות הקשים שהתחוללו בנגב עם פלישת הצבא המצרי, בתנאי המצור והאספקה המצומצמת של צרכי הישובים האזרחיים, וכן בתנאי מחסור קשים של חטיבת 'הנגב' בלוחמים, במים, במזון, בציוד ובאימונים.
נחום הוביל את החטיבה במבצעים החשובים 'יואב' ו'חורב', ובמבצע 'עובדה' להשתלטות על דרום הנגב בואך אילת.
בסוף 1949 הודח נחום שריג מצה"ל על רקע מאבקים פוליטיים שלא היו קשורים בו ובתיפקודו הצבאי.
אחרי יותר משמונה שנים בפלמ"ח, שב נחום לבית השיטה אל משפחתו, לחקלאות ולתעשיה.
נחום נבחר פעמים אחדות לתפקידי מרכז המשק ומזכיר בית השיטה, שימש כמזכיר הקבוץ המאוחד וראש המועצה האזורית גלבוע.
במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 73, לחמו ארבעת בניו של נחום כקציני שריון. במלחמה זו שכלו תקוה ונחום שריג את בנם יוסף, כשהוביל בראש פלוגת הטנקים עליה פיקד את גמר הדיפת הכוח הסורי אל גבולו. את כאבו הנורא ביטא נחום ביוזמה ובהתנדבות לשיקום המערך הלוגיסטי של צה"ל ולביצור ישובי הצפון.
הוא שמר על קשר חברות קרוב עם פקודיו בפלמ"ח, והוא שיזם עם חבריו את הקמת אנדרטת חטיבת 'הנגב' בבאר שבע, וכן את עמותת דור הפלמ"ח ובית הפלמ"ח בתל אביב.
סקרנות, תבונה, יצירתיות, יוזמה, שמחת חיים ואהבת אדם -  היו מאפייני אישיותו של נחום, והם שעשו אותו, כל חייו, קשוב למשפחתו ולחבריו, וגם למנהיג טבעי אהוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אלבום תמונות