ארן אהרונוביץ יצחק אייק ז"ל

קורות חיים

אייק יליד 1923. נולד בדנציג , גרמניה ועלה ארצה עם משפחתו ב-1934. החל את לימודיו בביה"ס תיכון למסחר בת"א, שהיה לדעתו "בורגני וימני" והשלים אותם בשנת 1940 בביה"ס שהכין את תלמידיו לקבלת תעודת בגרות מנדטורית . בעלותו ארצה הצטרף ל'מחנות העולים' ובגמר לימודיו הוא הצטרף להכשרה שנשלחה לקבוץ יגור ונשלח לעבוד בנמל חיפה, לדבריו "כתמיכה לקיום 'הקומונה' של מדריכי התנועה בחיפה". בתקופה זו הוא נדבק, לדבריו, ב'מחלת הים' "ממנה כנראה לא נרפאתי כליל". בסוף 1941 הצטרף אייק לצוות אוניה ששוטטה בין הבסיסים הבריטיים במזה"ת וים סוף. בשובו לאחר כ-9 חודשי 'ניסיון ימי' הוא הצטרף לקורס הימי הראשון שנערך ע"י הפלמ"ח בשדות-ים בינואר 1943. בסיום הקורס הוא קיבל, לדבריו, מיצחק שדה "הסכמה בלתי-רשמית לחזור לים כדי לרכוש נסיון". בשנים 1943-1945 צבר אייק ניסיון ימי נוסף (לרבות עליה על מוקש) והמשיך לשמור קשר מכתבים עם אנשי פלי"ם ש"יצחק שדה פירסם אותם בעיתון 'למרחב' בשם 'מלח עברי מספר' ". בסיום מלחמת העולם השנייה, עבר בלונדון את הבחינות לתעודת קצין שני. לאחר תקופת הפלגה נוספת, עבר ב-1946 את הבחינות לתעודת קצין ראשון. בשלב זה נתבקש אייק ע"י 'המוסד לעליה ב' לנסוע לארה"ב ולהצטרף לצוות האוניה 'פרזידנט וורפילד'. בעת הכנתה להפלגה הוא שירת כקצין הראשון, אך בהגיעה למרסיי ב-15 באפריל 1947, מונה אייק כרב החובל של האוניה ששמה הוסב ל'אקסודוס 47'. על תרומתה הישירה לקבלת החלטת 'כ"ט בנובמבר' 1947 אין עוררין ואייק, שהצליח להתחמק מהאוניה בנמל חיפה, היטיב לסכם את הקרב עם הצי הבריטי: "לזכר בוקר של כישלון. עוד כמה כישלונות כאלו וניצחנו". בדצמ' 1947 יועד אייק לשרת כרב החובל של אחת משתי 'הפאנים', 'פאן קרסצנט', אך לרוע מזלו הוא הגיע לאוניה - ששמה הוסב ל'עצמאות' - בשלב מאוחר בעת העלאת המעפילים בנמל בורגס. ברצ'יק, מפקד האוניה, שחשש שהדחת רב החובל האיטלקי תגרום לזעזוע בקרב הצוות האיטלקי שכנע את אייק להצטרף לצוות מלווי האוניה. בהסכמה בין הנהלת הסוכנות היהודית והבריטים הובלו שתי האוניות ישירות לפמגוסטה והוצא נגדן צו מעצר. ביוזמה מקומית, שאייק היה מעורב בה, הותר לצוותים מצומצמים להמשיך לתחזק את האוניות ואייק נכנס לנעלי רב החובל. הוא וגד הילב, רב החובל של האוניה השניה, 'קבוץ גלויות' (שונה ל'קוממיות'), הצליחו עד להכרזת העצמאות לתחזק את האוניות בכושר הפלגה מידי. לאחר שצו המעצר בוטל ובניגוד "לעצת" הבריטים הם הפליגו ביוני 1948 לראשונה לנמל הבית, חיפה, שהבריטים שלטו בו עד 30 ביוני 1948. שתי האוניות צורפו לחברה הלאומית 'שוהם' (שונתה ל'צים'), שהוקמה ע"י 'המוסד לעליה' ולדברי אייק "הן שימשו תחילה לפינוי כל מעפילי קפריסין לארץ ולאחר מכן הביאו ביחד 115,000 עולים ארצה מנמלי הים התיכון" ובכך הסתיימו שבע שנות פעילותו במסגרת הביטחונית מאז הצטרפותו לפלי"ם ב-1943. פעילות אזרחית: לאחר סיום המלחמה, השתלב אייק כרב חובל של אוניות משא בחברת 'צים' ואף השלים את לימודיו וקיבל תעודת רב חובל. ב-1951 הוא היה ממנהיגי 'מרד הימאים' לשיפור תנאי השכר של הימאים. לאחר מלחמת ששת הימים הוא ניסה את כוחו והקים חב' ספנות "שאייק היה הקברניט בפועל שלה "היי דרומה" והפליג בין אילת לשארם א-שייח. האוניה הזו גמרה את הקריירה שלה כשעלתה על שרטון בים סוף". אייק התגורר בשנותיו האחרונות בזכרון יעקב, בבית שבנה על מצוק המשקיף לים התיכון. הוא נפטר ב-23 בדצמבר 2009 ונקבר כעבור יומיים בבית העלמין של קיבוץ גבעת חיים מאוחד. המידע הועבר באדיבות יהודה בן-צור. הודעות של פטירת אייק אשר התפרסמו בעיתוני לונדון וניו-יורק, מעידות על תרומתה הבלתי-נשכחת של 'אקסודוס 47' להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. הן הטיימס של לונדון והן הניו-יורק טיימס פרסמו הספדים לזכרו של אייק.