אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" - אקסודוס 1947

אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס 1947" (לאונייה היה שם דו-לשוני, בעברית ובאנגלית) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמלי בולטימור ונורפולק בארה"ב, בנמל פורטו וונרה באיטליה ובנמלי מרסיי ופורט דה-בוק בצרפת, בידי צוותים בראשותם של זאב שינד ואברהם זכאי.
"אקסודוס" שימשה בעבר כאוניית טיולים אמריקנית שנשאה את השם "פרזידנט וורפילד" (על-שמו של נשיא החברה שיזם את בנייתה). במלחמת העולם השנייה הוחכרה האונייה לבריטניה לצורך הובלת גייסות בתעלת למנש. לאחר המלחמה הוחזרה לבעליה האמריקאים, ונרכשה על-ידי שליח 'המוסד לעלייה ב'' בארה"ב, זאב שינד, בעת שהמתינה לפירוקה לגרוטאות.
מפקדה של "אקסודוס" היה יוסי המבורגר (הראל). רב-החובל של האונייה היה איש הפלי"ם יצחק (אייק) אהרונוביץ (ארן). ה'גדעונים' היו עזריאל עינב ומקס כהן. מלווים נוספים היו איש הפלי"ם צבי כצנלסון שעסק בענייני המינהלה, מיכה פרלסון (פרי) שהופקד על הסדר והביטחון, וחברת הפלמ"ח סימה שמוקלר שהייתה אחראית על השירות הרפואי. צוות האונייה הורכב משלושים ושישה מתנדבים אמריקאים, שרק שניים מהם היו לא יהודים.
"אקסודוס" הפליגה ב- 11 ביולי 1947, מנמל סט בדרום צרפת, כשעליה 4,515 מעפילים, ממחנות העקורים בגרמניה. האונייה נאלצה לחמוק מהנמל בתמרון מורכב, משום שהשלטונות הצרפתים סירבו להתיר את יציאתה עקב לחץ בריטי כבד. "אקסודוס" יצאה לאחר הפסקה של כחודשיים בשילוח אוניות מעפילים, כתוצאה מקשיים כספיים ובעיות כוח-אדם ב'מוסד'.
ייחוד מסעם של מעפילי "אקסודוס" התגלה בהדרגה, שלב אחר שלב:
השידור המרגש ליישוב היהודי ערב הגעתה; הקרב הממושך והאכזרי מול חופי הארץ; הירידה בנמל חיפה לנוכח עיניהם של נציגי ועדת-החקירה של האו"ם (ועדת אונסקו"פ); ההחזרה לצרפת, שנודעה יומיים תמימים לאחר ששלוש אוניות הגירוש עזבו את חיפה, והשהות הממושכת באוניות עקב סירוב המעפילים לרדת לחוף; ולבסוף - גירוש המעפילים לגרמניה, ניסיון החבלה באחת מאוניות הגירוש והתלאות שעברו המעפילים עד שהאחרונים שבהם זכו לעלות ארצה בספטמבר 1948.
קורותיה של "אקסודוס" והתהודה הבינלאומית לה זכו, הפכוה לסמל ולמופת של מפעל ההעפלה. "אקסודוס" ביטאה את מאבקו העיקש והנחוש של העם היהודי על חופש העלייה לארץ-ישראל.