מ"מ הפנר יוסף ז"ל

קורות חיים

יוסף נולד בברלין ב- 28.6.1917. עד חודש אפריל 1933 למד ב"גימנזיום על שם ביסמרק" בברלין. לאחר מכן נסע ללונדון, למד שם עד ינואר 1934 וקיבל תעודת בגרות של אוניברסיטת לונדון. הוריו עלו ארצה. במאי 1934 עלה ארצה ובסתיו אותה שנה, התקבל לבית הספר "כדורי" שליד הר תבור וסיים במחזור א', יחד עם יגאל אלון. בשנת 1938 עבד כפועל חקלאי אצל נחמקין בנהלל. בשנת 1939 עבד במשך שנה כפקיד אצל אביו משה בתל אביב. בשנה זו השתתף במשמרת הגנתית בראשון לציון וקיבל הכשרה בנשק ואימוני שדה אצל חיים זינגר, כראש כיתה ממחלקה א'. בשנת 1940 התקבל למחנה של קיבוץ רביבים בראשון לציון ובאותה שנה סיים קורס מ"כים בג'וערה בהדרכת מונדק. בשנת 1941 התקבל על ידי אברהם נגב לפלוגה ה' של הפלמ"ח. שרת במחנות גן יבנה, חולדה ובמחנה בן שמן שהועבר מאוחר יותר למשמר העמק. השתתף במסע למצדה בראשות שמריה גוטמן. בשנת 1942 גוייס כמ"מ של מחנה חדש נען ובהמשך הועבר למחלקה הגרמנית בפיקודו של שמעון אבידן במשמר העמק כמ"כ לאימון בשפה הגרמנית. היה אחראי על אימון בנשק, אימוני שדה, התמצאות, תרגילי קרב, איתות ועוד. הוא למד, יחד עם המחלקה, חבלה וצלפות אצל קצינים אנגלים ובהמשך העביר את המחלקה לשפה העברית וניהל קורס מ"כים שכלל שעורי לוחמה אצל ישראל בר. בשנת 1944 שוחרר מהפלמ"ח באישור מיוחד של רמטכ"ל ה"הגנה", משה סנה, כדי לקבל את תפקיד מא"ז רביבים. במסגרת תפקיד זה, הכין את רביבים להגנה - בנה עמדות, תעלות וחפר סליקים תוך כדי איוש מסודר. ערך הגנה על ברזי המים, התמודד עם הלגיון הערבי. נהנה מפקוח נוח של הבריטים וכן שמירה על יחסים הוגנים עם השכנים הבדואים. בנובמבר 1947 נפצע בהתקפה על חלוצה ונשלח לטיפול לבית חולים, שם נשאר חצי שנה ומשם חזר למחנה רביבים בראשון לציון, שם פעל בתחום הביטחון, עד שעבר לקיבוץ אלונים עם קבוצת חברים שהצטרפה לאלונים. באלונים שימש בתפקיד מא"ז. בשרות מילואים היה סגן מפקד ומפקד קורס מ"כים בעפולה ואחראי במחנה פליטים בואדי ערה. ב- 10.4.1966 קיבל תעודת פטור משרות הביטחון. בשנים 1947-1963 היה חבר בקיבוץ אלונים, לאחר מכן עבר להתגורר בקיבוץ גבעת ברנר. ממועד זה החל לעבוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. בשנת 1984 קבל תואר של דוקטור מהפקולטה לחקלאות ברחובות. נושא המחקר : השפעת עומס היבול וגורמים אגרוטכניים על איכות הפרי והיין המופק ממנו". משנת 1986, עבד עם אופיר הוכברג בגידול צמחי בר חסכוניים במים. יוסף הפנר התגורר בגבעת ברנר, היה מסור למוסיקה קלאסית, ניגן בכנור ושר במקהלת "נועם" האזורית. יוסף הניח אחריו את ילדיו אורי וחנה מאשתו הראשונה רחל ז"ל, את אשתו דייזי וילדיה אריה וראובן [רותי נפטרה בדמי ימיה], את ילדתם המשותפת רוני ואת טומי, הבן שאומץ באלונים. יוסף נפטר בשני בפברואר שנת 2011, שבע ימים ומעשים.

מסיפורי גבעת ברנר: יוסף נולד בברלין ב-1917 למשפחה ברלינאית. עד 1933 למד ב"גימנזיום על שם ביסמרק" בברלין, ולאחר שהיטלר עלה לשלטון הבינו הוריו כי עליהם לעזוב את גרמניה. הוריו עלו ארצה והוא נשלח ללונדון. הוא למד שם עד ינואר 1934 וקיבל תעודת בגרות של אוניברסיטת לונדון. ב-1934 עלה יוסף ארצה, התקבל לבית הספר "כדורי" וסיים במחזור א' עם יגאל אלון, מוקדם מהצפוי, לאחר שביה"ס נסגר בגלל המצב בארץ.    

ב-1937 הציע אביו שייקח שנת חופש ללימודים לפי בחירתו ויוסף פנה ללמוד מוסיקה ועברית, שני תחומים שהיו מרכזיים בילדותו. אביו רצה שישתלב לאחר מכן בעסק המשפחתי שלהם לייצור מכשירי חשמל, אך ליוסף היו תכניות אחרות; בשנת 1938 עבד כפועל חקלאי אצל נחמקין בנהלל למששנה. ב-1940 התגייס לפלמ"ח ועבר אימונים במשמר העמק וקורס מכי"ם בג'וערה. שנה לאחר מכן התמנה כמ"מ והועבר אל המחלקה הגרמנית, בפיקודו של שמעון אבידן, שבה הוכשר להתמודד מול הצבא הגרמני. בשנת 1944 שוחרר מהפלמ"ח באישור מיוחד של רמטכ"ל ה"הגנה", משה סנה.                                  

ברביבים היה אחראי לביטחון הנקודה והגנה מפני הלגיון הערבי, וכן שמירה על יחסים הוגנים עם השכנים הבדואים. חוץ מהגנה ושמירה על האזור. ברביבים היה אחראי לביטחון הנקודה והגנה מפני הלגיון הערבי, וכן שמירה על יחסים הוגנים עם השכנים הבדואים. חוץ מהגנה ושמירה על האזור פעל להקמת רביבים ויישוב הנגב כולו, ונבחר ללוות את נציגי האו"ם ולשכנע אותם שהנגב הוא חלק ממדינת ישראל. 

ב-1947 הגיע עם רחל, אשתו הראשונה, ושני הילדים אל קיבוץ אלונים, והשתלב בענף עצי הפרי. ב-1958 נפטרה רחל. מאוחר יותר התחתן עם דייזי והם הפכו למשפחה מורחבת בת 8 נפשות, שכיום מונה 21 נכדים ושמונה נינים. ב-1963 עברו להתגורר בקיבוץ גבעת ברנר; סבא השתלב בענף הנשירים. אסון נוסף פקד את המשפחה ב-1972 - רותי, בתם, חלתה ונפטרה. ב-1984, כשהיה בן 65 קיבל תואר של דוקטור מהפקולטה לחקלאות ברחובות. לאחר מכן המשיך לעסוק במחקר חקלאי עם פרופסור בן-עמי ברבדו, ומשנת 1986 עבד בקיבוץ עם עופר הוכברג בגידול צמחי בר חסכוניים במים.                                   

אהבתו למוסיקה, לשירה במקהלה ולכתיבה ליוו אותו במשך כל המסע המרתק של חייו.