מאיר פינקרפלד איילה - איה שולמית ז"ל

קורות חיים

איה נולדה בשנת 1925 בתל אביב ושם גדלה. אחייניתה של המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד. הייתה מדריכה בתנועת "השומר הצעיר". הייתה אלחוטאית ברשת הפלמ"ח בתל יוסף. באוקטובר 1945 יצאה, בעזרת תעודה מזויפת של פליטה פולניה, למג'נטה שבאיטליה כדי לשמש כגדעונית. בסוף יולי שנת 1946 הפליגה באוניה "כתריאל יפה", שעל סיפונה היו 601 מעפילים. כשנתפסה האוניה על ידי הבריטים והמעפילים הועלו בכוח על אוניית גרוש לקפריסין, ארגנה הברחת חומר נפץ בבגדיהן של שלש נערות בניסיון לעכב את הגרוש. במחנה המעצר היתה נערצת על ידי האנשים. היא הצליחה לברוח, מחופשת לאחות ובאמצעות ספינת דיג הגיעה דרך לבנון לארץ. בשנת 1947 יצאה ללוזון בשווייץ ללמוד רפואה ושם גויסה על ידי שאול אביגור להפעיל תחנת אלחוט. בשנת 1949 חזרה לארץ, סיימה את לימודי הרפואה במחזור הראשון בבית החולים "הדסה" שלאחר מלחמת העצמאות, התמחתה בפסיכיאטריה ובפסיכיאטריה של הילד ועבדה בבתי חולים רבים. היא לימדה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. שימשה כיועצת למוסדות וארגונים והייתה חברה בוועדת ראש הממשלה לטפול בנוער במצוקה. עסקה בעבודה קהילתית במרכז לבריאות הנפש ביפו. עזרה לאנשים רבים בשעת מצוקתם, שפעה חדשנות,יצירתיות ואופטימיות. הייתה פעילה בזירה הבין לאומית בתחום החינוך לשלום ולאחרונה שקדה על עריכת ספר בנושא "הפסיכולוגיה של התקווה". אילה מאיר הייתה נשואה למנחם מאיר ואם לשלשה בנים - אמנון, דניאל וגדעון. התגוררה בתל-אביב עד לפטירתה בחודש יוני 2008. מתוך "אחרי מות" / אורי דרומי, עיתון "הארץ".