לוחם מוזס אריה מוש ז"ל

קורות חיים

אריה נולד בעיר קרפלד גרמניה ב-15 ביולי 1922 להוריו, האב מכס והאם ארנה. עלה ארצה בשנת 1939 והגיע לגבעת-ברנר. התגייס לפלמ"ח ב-1941 ושרת בפלוגה ה' תחת פיקודו של אברהם נגב. בין השאר שרת כמפקד כיתה וכמדריך ספורט. בשנת 1942 עבר קורס קפא"פ בעמק ושימש כמדריך ספורט עד שנת 1945. בשנה זו החל להיות מדריך לילדים וכן פעל עם קבוצת הנוער של עולי תורכיה. בשנת 1946 היה שומר ראש של העדים במשפט של אנשי הלח"י ששדדו בנק והוסתרו בגבעת ברנר. בשנת 1946 השתתף בפיצוץ פסי הרכבת והגשרים כחבלן. הוא נעצר עם חבריו "בשבת השחורה" וישב במחנה המעצר בלטרון. באביב 1947, היה בין אלו שסייעו להורדת המעפילים מהאנייה "שבתאי לוזינסקי" בחוף ניצנים. פעילות צבאית: השתתף במלחמת ישראל - מבצע קדש ומלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. פעילות אזרחית: משנת 1952 שימש כנהג בקואופרטיב "התנועה". לאחר מכן עבד בבית החרושת "רימון" כמלגזן. בשנים 1965-1975 היה מציל בבריכת השחייה בעונת הקיץ. עם השנים עבר לעבוד במרכולית. אריה מוזס התגורר בקיבוץ גבעת-ברנר עד לפטירתו ב-10 באוקטובר שנת 2012.

סיפור חייו של אריה מאתר גבעת ברנר: 

אריה נולד בשנת 1922 בעיר קרפלד בגרמניה בן בכור במשפחה אמידה. אביו עסק בנדל"ן ואמו ניהלה חנות כל-בו בעיר. בלידתו קראו לו הוריו לודויג ובקיצור - לוץ. לאריה היה אח צעיר ממנו ב 5 שנים. בגיל צעיר החל אריה לעסוק בספורט, בבית הספר למד שחיה בבריכת העיריה, והרבה לעסוק בחוגי ספורט נוספים. בשנות השלושים, עם עליית הנאצים לשלטון, אביו שלח אותו למועדון ספורט יהודי ללמוד הגנה עצמית- ג'ודו, אגרוף (בוקס) ועוד. הוא נשלח לעבוד במפעל טקסטיל בעיר.  בשנת 1938 בליל הבדולח החליטה המשפחה לצאת מגרמניה. הוריו שלחו את אריה לעיר אורפלד להכשרה שבה שהו מספר צעירים שעם עלייתם ארצה הצטרפו לגבעת-ברנר, חברי ההכשרה עבדו אצל איכרים באזור ולמדו חקלאות. במסגרת עליית הנוער קיבל אריה אישור עלייה, ובשנת 1939 הגיע עם קבוצת נוער איתם עלה על האוניה "מולדת" והגיע לנמל ת"א. קבוצת העליה – "נוער ג'" הגיעה באותו ערב לגבעת-ברנר באוטובוסים.הוריו ואחיו של אריה נספו בזמן המלחמה לאחר שנתפסו על ידי הנאצים וגורלם המדויק אינו ידוע.

בגבעת ברנר השתלב אריה בענפי הבניין, הפרדס, בבית האריזה שם למד לבנות ולהעמיס תיבות תפוזים, וכעגלון – לטפל בפרידות ולקצוץ חציר. בתקופה זו החל אריה ללמד ילדים שחייה בבריכת זקס על ידי כשקופסה אטומה מרימון קשורה על גבם. 

בשנת 1941 צורף ל"הגנה" לפלוגה שישבה באיזור ראשון לציון, והתאמנה ביער בן שמן. בינואר 1942, בזכות היותו ספורטאי, נשלח אריה לקורס קפא"פ ומחנאות ובהמשך גם לקורס מדריכי ספורט. כשחזר הדריך בגבעת-ברנר קרב מגע, כידון וקפא"פ ובהמשך אף הדריך בקורס מ"כים של הפלמ"ח. 
כמו כן אריה עבר עם הפלוגה במסגרת מסעות רגליים רבים למיפוי הארץ, עד שבשנת 1945 דרשה גבעת-ברנר את חזרתו הביתה, לאחר כ 5 שנים רצופות בפלמ"ח. חזרתו של אריה, על פי הסיפור הייתה עקב קניית הטרקטור "קייז", והצורך במפעיל. בשנה זו קיבל על עצמו גם להדריך את ילדי כיתה א'. אריה לימד את כולם לשחות, והדריך את הילדים בקרב מגע, במחנאות, ועוד. מאוחר יותר למד אריה לנהוג במשאית, ובמלחמת השחרור עבד כנהג בשיירות. בשבת השחורה נשלח אריה ללטרון, ומשם עם עוד חברים מגבעת-ברנר לרפיח למחנה המעצר. בשנת 1947 השתתף אריה בהבאת אוניית המעפילים "שבתאי לוזינסקי" לארץ, שם פגש את רינה לראשונה. הוא נשא את רינה לאישה לאחר מספר שנים בחתונה צנועה שנערכה בצריף של מטר. למרבה הצער אריה ורינה לא זכו לילדים. אריה השתתף בכל מלחמות ישראל, כנהג משאית ומאוחר יותר כמוביל טנקים לסיני.

אריה עבד שנים רבות בקואופרטיב "התנועה" כנהג, ברימון ובמטבח הקיבוץ, בבית האריזה של משקי הדרום. עם הקמת בריכת השחיה בגבעת ברנר נשלח אריה לקורס מצילים, ועבד במשך שנים רבות בבריכת השחייה. צילומים רבים מזכירים את קפיצות ה"בורג" המפורסמות של אריה מן המקפצה, וילדים רבים למדו לצוף בזכותו. בימי החורף – עבד במכולת.

כעבור שנים יצרו אריה ורינה קשר עם משפחה בגרמניה, ונסעו לביקור דרכו נוצר קשר אמיץ עם המשפחה, מדי מספר שנים היו נפגשים, וכך אף נוצר מחדש קשר עם בן דוד בגרמניה שאריה לא ידע ששרד את המלחמה.

בביתם של אריה ורינה תמיד נמצאו כלבים וחתולים שגודלו באהבה רבה. בעשור האחרון לחייו נהנה אריה מביתו השקט. עם פציעתו לפני כארבע שנים הלך מצבו הרפואי והתדרדר ולכן עבר לגור בבית אלמוג, מוקף באהבה, דאגה ותמיכה על ידי הצוות המסור והנאמן עד שלא נותר בו עוד כח, ועצם את עיניו.

אריה - איש עבודה, ספורטאי, לוחם, מדריך, וחבר.