אימון גופני
האימון הגופני היה אחד ממקצועות האימון המרכזיים בפלמ"ח, לצד אימוני השדה והנשק. המקצוע כלל ענפי ספורט שונים, שנחשבו כיעילים לשיפור פעילותם הצבאית של הלוחם והיחידה. טיפוח הכושר הגופני היה אחד ממאפייני 'המהפכה הציונית', שטבעה את מושג "יהדות השרירים" עוד בראשיתה.
האימון הגופני היה אחד ממקצועות האימון המרכזיים בפלמ"ח, לצד אימוני השדה והנשק. המקצוע כלל ענפי ספורט שונים, שנחשבו כיעילים לשיפור פעילותם הצבאית של הלוחם והיחידה. טיפוח הכושר הגופני היה אחד ממאפייני 'המהפכה הציונית', שטבעה את מושג "יהדות השרירים" עוד בראשיתה. מגמה זו התבטאה בפעולות של תנועות הנוער ואגודות הספורט (כגון: 'הפועל' ו'מכבי'), ומשלהי שנות השלושים שולבה במסגרות הגדנ"ע והחג"ם (חינוך גופני מוגבר - בבתי-הספר התיכוניים).
בהכנסת האימון הגופני לתכנית האימונים הקבועה של הפלמ"ח רב היה חלקו של יצחק שדה, שהיה איש ספורט מנעוריו והתמחה בתגוששות ובענפי ספורט אחרים. ביוזמתו וביוזמת כמה מחבריו הוחל בפעולה, ועד מהרה שולב האימון הגופני כמרכיב חיוני בהכשרת הלוחמים. בקורסים מיוחדים הוכשרו מדריכי ספורט (מד"סים), שהיו מופקדים על העברת התירגולים. מדריך הספורט הראשון של הפלמ"ח היה יהודה מרקוס, חבר קיבוץ גבעת-חיים, שהתמסר במיוחד לפיתוח ענפי הג'ודו והג'יו-ג'יטסו (מרקוס נהרג בתאונה באחד הקורסים בהם הדריך). קצין האימון הגופני בפלמ"ח היה משה פינקל (זוהר).
האימון הגופני אמור היה לפתח את תכונות הלוחם, ובראשן סבילות, תוקפנות ואומץ. הליכה וריצה למרחקים ארוכים, בדרך משובשת, כשמשא כבד על השכם, משיכה בחבל וטיפוס על צוקים תלולים הגבירו את הסבילות. התוקפנות טופחה באמצעות שימוש בסכין ובמקל (קפא"פ), איגרוף, היאבקות והורדת זקיף; ואת אומץ הלב חיזקו באמצעות טיפוס על מיתקני חבלים או על חבל מתוח - מעל פני האדמה, מעל צוקים, מעל ואדיות ונהרות, או באמצעות ירידה בחבל במורדות תלולים כמו הר ארבל או מפל "התנור", קפיצה מגובה 10 מטר לתוך יריעה גלישה באומגה מגובה של 60 מטר ויותר.
תשומת-לב מיוחדת ניתנה לאימונן הגופני של הנשים, על פי תוכנית שתשמור על בריאותן ותבוצע בידי סגל מדריכות, שהוכשר לתפקיד בקורס שנערך בגינוסר.
תרגילי התעמלות המוניים ומשחקים תפסו מקום נכבד בכינוסי הפלמ"ח, במסגרות פלוגתיות וארציות. ההתעמלות העמיקה את תחושת השייכות וגאוות היחידה, ובמשחקי הספורט תירגלו את שיתוף הפעולה ורוח הצוות. שיאם של הכינוסים היו תחרויות משיכת החבל, כשהמון חברים הקיף את המושכים והשתתף במאמציהם באמצעות קריאות עידוד נרגשות. מטרות הפעילות הספורטיבית במסגרות אלה היו חישול השאיפה לנצח ברמת הפרט וברמת היחידה, גיבוש חברתי ומקצועי של רוח החטיבה - תוך חיזוק האמונה בכושרה וביכולתה לעמוד בהצלחה באתגרים המצפים לה, וגם פריקת מתח ובידור לשמו.
בהכנסת האימון הגופני לתכנית האימונים הקבועה של הפלמ"ח רב היה חלקו של יצחק שדה, שהיה איש ספורט מנעוריו והתמחה בתגוששות ובענפי ספורט אחרים. ביוזמתו וביוזמת כמה מחבריו הוחל בפעולה, ועד מהרה שולב האימון הגופני כמרכיב חיוני בהכשרת הלוחמים. בקורסים מיוחדים הוכשרו מדריכי ספורט (מד"סים), שהיו מופקדים על העברת התירגולים. מדריך הספורט הראשון של הפלמ"ח היה יהודה מרקוס, חבר קיבוץ גבעת-חיים, שהתמסר במיוחד לפיתוח ענפי הג'ודו והג'יו-ג'יטסו (מרקוס נהרג בתאונה באחד הקורסים בהם הדריך). קצין האימון הגופני בפלמ"ח היה משה פינקל (זוהר).
האימון הגופני אמור היה לפתח את תכונות הלוחם, ובראשן סבילות, תוקפנות ואומץ. הליכה וריצה למרחקים ארוכים, בדרך משובשת, כשמשא כבד על השכם, משיכה בחבל וטיפוס על צוקים תלולים הגבירו את הסבילות. התוקפנות טופחה באמצעות שימוש בסכין ובמקל (קפא"פ), איגרוף, היאבקות והורדת זקיף; ואת אומץ הלב חיזקו באמצעות טיפוס על מיתקני חבלים או על חבל מתוח - מעל פני האדמה, מעל צוקים, מעל ואדיות ונהרות, או באמצעות ירידה בחבל במורדות תלולים כמו הר ארבל או מפל "התנור", קפיצה מגובה 10 מטר לתוך יריעה גלישה באומגה מגובה של 60 מטר ויותר.
תשומת-לב מיוחדת ניתנה לאימונן הגופני של הנשים, על פי תוכנית שתשמור על בריאותן ותבוצע בידי סגל מדריכות, שהוכשר לתפקיד בקורס שנערך בגינוסר.
תרגילי התעמלות המוניים ומשחקים תפסו מקום נכבד בכינוסי הפלמ"ח, במסגרות פלוגתיות וארציות. ההתעמלות העמיקה את תחושת השייכות וגאוות היחידה, ובמשחקי הספורט תירגלו את שיתוף הפעולה ורוח הצוות. שיאם של הכינוסים היו תחרויות משיכת החבל, כשהמון חברים הקיף את המושכים והשתתף במאמציהם באמצעות קריאות עידוד נרגשות. מטרות הפעילות הספורטיבית במסגרות אלה היו חישול השאיפה לנצח ברמת הפרט וברמת היחידה, גיבוש חברתי ומקצועי של רוח החטיבה - תוך חיזוק האמונה בכושרה וביכולתה לעמוד בהצלחה באתגרים המצפים לה, וגם פריקת מתח ובידור לשמו.