לוחמת סרני הגר ז"ל

קורות חיים

הגר סרני, בתם של אנצו ועדה סרני, נולדה בקיבוץ גבעת ברנר ב-4 בפברואר 1928. הוריה היו בני משפחות יהודיות איטלקיות מבוססות, שעלו לארץ שנה קודם לכן מרומא עם אחותה הבכורה, חנה. אביה, אנצו, היה נצר למשפחה מיוחסת, בנו של רופא בחצר מלך איטליה. אמה, עדה לבית אסקרלי, היתה מצאצאי מגורשי ספרד.

כשחיפשו שם לתינוקת הציעו תחילה חבריהם את השם תמר, אך עדה אמרה כי עצים תמירים לא גדלים במשפחת סרני, בהתייחסה לגובהו של אנצו - 1.55 מטרים. לימים התברר כי צדקה. הגר התנשאה לגובה של 1.45 מטרים. גאולה שרת, אחותו של משה, שר החוץ לימים, הציעה את השם הגר, אמו של ישמעאל, ביודעה כי אנצו היה רגיש לזכויות הערבים. הגר גדלה בתקופה של מחסור וצנע. אביה נהג לומר, שנים לאחר מכן, כי "פעם היה רעב עם אידאה והיום יש רעב לאידאה".

משפחתה מספרת כי היא הייתה קשורה מאוד לאביה, ובילדותה התלוותה אליו עם המשפחה לשליחויות ברחבי העולם למטרות ציוניות שונות. מהשליחות האחרונה לא שב. ב–1943 הוא היה ממארגני קבוצת הצנחנים הארצישראליים שנשלחו לאירופה הכבושה. ב–1944 צנח באיטליה במטרה לחבור לפרטיזנים ולסייע ליהודים, אך נתפס בידי הגרמנים, נכלא בדכאו ונרצח. "לשליחות כזאת עלינו ללכת בהכרה שלא נשוב", כתב במכתבו האחרון. הגר הייתה אז בת 16. שנה לאחר מכן, כשההמונים חגגו את סיום מלחמת העולם השנייה, היא אמרה: "אתם חוגגים, אבל אני, אבא שלי הלך".

בשירותה בפלמ"ח, במחלקת תל יוסף (הלגיון), היו להגר שתי חברות קרובות. לאה שלוסברג, לימים רבין, וזהרה לביטוב, טייסת, שלימים נהרגה בהתרסקות מטוס בירושלים במלחמת העצמאות, והייתה למיתוס.  בסוף שנת 1945 עם השינויים של הפלוגות בפלמ"ח, עברו מספר חברים וחברות למחלקת עין חרוד.

בעין חרוד הכירה הגר את נמרוד לויטה, בעלה הראשון. "...גם מרחוק נתתי לך את כתפי, למען תוכלי להישען עליה...", כתב לה ב–1947.
הגר היתה אז בשליחות מטעם המוסד לעלייה ב' באיטליה, שם אמה, עדה, פיקדה על מבצע ההעפלה. לימים קיבלה עדה את פרס ישראל על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה. שלושה שבועות אחרי שנישאו, ב–1949, נהרג לויטה בבית גוברין, כשהג'יפ שלו עלה על מוקש. הגר ניצלה לאחר שסירבה להצעתו להצטרף אליו משום שלא חשה בטוב.

המוות שב להכות במשפחתה הקרובה ב–1954, כשאחיה, דניאל ואשתו עפרה, נהרגו בהתרסקות מטוס קל לתוך הקהל בטקס הזיכרון לצנחני היישוב, בהם אביה ("אסון מעגן"). הגר לא השתתפה בטקס מאחר שלא חשה בטוב.

כך, בין גיל 17 ל–26 היא איבדה את אביה, בעלה ואחיה. "ההיעדר, האובדן - הפכו לגורם המשמעותי בחיי אמי, טראומות שמעולם לא עובדו", ספד לה בנה אלון. "אמי עטפה בשתיקה את האובדנים הללו".

"אמי וסבתא עדה שילמו מחיר כבד על היותן נשים חזקות", כתב קונפינו. "האומה הטילה עליהן את תפקיד שומרות הגחלת של אנצו והציונות. לא ניתנה להן הרשות לבכות, להרגיש, להתאבל, להטיל ספק. האומה כפתה על נשים את תפקיד האלמנות והיתומות".

בינתיים הכירה הגר את מישל (מיכאל), עולה חדש מבולגריה. בהמשך יצאה עמו לפאריס שם עשה דוקטורט בסורבון. לימים היה פרופ' מיכאל קונפינו חתן פרס ישראל בהיסטוריה. במשך עשרות שנים עבדה הגר במכון הדסה לייעוץ בבחירות מקצוע בירושלים, וסייעה לאלפים לבחור קריירה. 
למרות מה שחוותה, משפחתה סיפרה כי היתה מלאת אנרגיה חיים, ידענית וסקרנית.

הגר נפטרה בשנת 2021 והותירה אחריה שלושה ילדים, חיים, עפרה, ואלון, נכדים ונינים.

הפרטים באדיבות אתר "סיפורי גבעת ברנר".