אל"מ עמיחי איתיאל איתי ז"ל

קורות חיים

התגייס לפלמ"ח בשנת 1942 ושובץ בפלוגה ב'. בשנת 1943 יצא לקורס מפקדי מחלקה בג'וערה ולאחריו מונה למפקד מחלקה בפלוגה ב' בגדוד השני. בהמשך מונה למדריך הגדודי של הגדוד השני. בשנת 1946 מונה למדריך בכיר בקורס מפקדי מחלקה. במלחמת העצמאות מונה איתיאל למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח. במסגרת תפקידו השתתף בקרבות הגדוד בחזית הצפון ובמבצע דני בחזית המרכז. בהמשך מונה לקצין מבצעים א' בחטיבת אלכסנדרוני. לאחר המלחמה המשיך בשירות קבע ומונה למפקד חטיבת מחוז 10. אחר כך יצא עמיחי בשליחות צה"ל לאפריקה המערבית. נהרג בתאונת דרכים במהלך שליחותו. מאתר "נזכור את כולם": אלוף משנה עמיחי, אתיאל בן יחיאל והניה. נולד ביום ה' בכסלו תרפ"ה (2.12.1925) במושב תל-עדשים. הוריו היו מראשוני-המתיישבים שם. מגיל רך חונך על הערכים הלאומיים והיה פעיל ב"מחנות העולים". אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים, בשנת 1942, נסתפח לפלמ"ח ושירת בו עד להקמת צה"ל. בשירות-פלמ"ח הלך מחיל אל חיל והשתתף בפעולות שונות, כגון רכישת-נשק, העפלה, הדרכה, מאבק בשלטון הבריטי וכו'. גם במלחמת-הקוממיות השתתף, תחילה כרב-סרן ולאחר-מכן כסגן-אלוף, בתור מפקד-גדוד ומפקד-חטיבה במערכות ירושלים והנגב. תאריך גיוסו הרשמי הוא פברואר 1948. הוא נמנה עם פורצי הדרך לירושלים. כתום המלחמה נתמנה מדריך בבית- הספר הגבוה לטקטיקה ובשנת 1950 מילא את מקומו של ראש מחלקת-ההדרכה במטה הכללי. אחרי היותו מפקד על חטיבה בחיל הרגלים בשנת 1951 הועבר לראש מחלקה במטכ"ל. בשנת 1954-1955 היה מפקד מחוז-ירושלים. שנה לפני מערכת-סיני עמד בראש שירותי ההגנה האזרחית, השתתף בקרבות ואחרי-כן יצא ללימודים אקדמיים. הגיע לדרגת אלוף-משנה. בשנת 1961 החל את פעולתו המבורכת באפריקה: תחילה היה נספח צה"ל ונציג משרד-הביטחון באקרה, בירת- גאנה, ובשנה שלאחריה הועבר לאביג'אן, בירת חוף-השנהב, והיה נספח צה"ל, נציג משרד- הביטחון וגם יועץ השגרירות לענייני המחלקה לשיתוף בין-לאומי במשרד החוץ. עיסוקו היה בארגון פעולות שונות בקרב הנוער בענייני נח"ל וגדנ"ע וגם בסיוע טכני למדינות המתפתחות באפריקה (במערבה ובמרכזה). הוא הגיע להישגים רבים, קשר קשרי-ידידות עם ראשי-המדינות, מפקדי-צבאותיהן ומנהיגי-הנוער שבהן. את עבודתו זו עשה מתוך מסירות ואהבה ולא חשך עמל מעצמו כשהיה משוטט ומטלטל את עצמו ברחבי-המדינות כדי להורות ולהדריך, לתת עצה ולהגיש עזרה. מעולם לא נרתע מפני בעיות ותמיד שש לאתגרים חדשים. ביום כ"ב בשבט תשכ"ג (16.2.1963) יצא עם בני-ביתו לנסיעה ארוכה ובשעת מילוי תפקידו נפל יחד עם אשתו הצעירה, איילת (לבית יעקב ורבקה הלפרין - ניב) ובתו רוית, בת החמש. הניח שתי ילדות קטנות. ארונותיהם הובאו לארץ ולפני צאת מסע- ההלוויה לדרכו עברו על פני הארונות נשיא חוף-השנהב, ששהה אז בארץ, שרת-החוץ והמנהל הכללי של משרדה, סגן שר-הביטחון והמנהל הכללי של משרד-הביטחון, שלישו של ראש-הממשלה, הרמטכ"ל, אלופי הפיקודים והמטה הכללי, קצינים בכירים וצמרת משרד- הביטחון. השלושה הובאו למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. בין מספידיהם היו סגן שר-הביטחון, מר שמעון פרס, הרמטכ"ל והרב הראשי לצה"ל. בשנה שבה נפלו החליטה עיריית-רמלה לקרוא על-שם הנופלים רחוב מרחובותיה החדשים וכן נקראו שני גני-ילדים על-שם אתיאל. בשנת תשכ"ד הוציא חוג-ידידים ספר לזכרו ולזכר בני-ביתו בשם "בית עמיחי", בו מובאים, מלבד דברים עליו ולדמותו ודברי-תנחומים על האסון, גם תיאור מקיף של פעילותו "במרחבי אפריקה" בשילוב מכתבים שלו. כן הוקם בספריית-המטכ"ל מדור על-שמו ועל-שם בני-ביתו שנפלו, אשר בו מרוכז חומר עיוני על אפריקה ואסיה והפעולות הנעשות שם. עם הופעת-הספר ופתיחת-המדור נערך טקס מיוחד לציון שני אירועים אלה. תולדותיו, מעזבונו ומדברי דויד בן-גוריון, שמעון פרס ורב-אלוף צבי צור הובאו בספר "מתוכנו יצאו" - על תלמידי בית-הספר היסודי "תל נורדוי" בתל- אביב, שהוציאו ההורים יחד עם הנהלת בית-הספר. אחיו יאיר עמיחי נפל במלחמת-הקוממיות כלוחם פלמ"ח בחזית ירושלים.