קנטור אבנית אסתר אסתרקה ז"ל

קורות חיים

אסתר אבנית נולדה בארץ ישראל באחד במאי 1925. ז' אייר תרפ"ה. היא התגייסה לפלמ"ח בשנת 1944, שרתה בפלוגה א' במסגרת קבוצת "שדמה" של הנוער העובד. שרתה בגדוד הראשון כיונאית ביגור, בעת הפעילות נגד הבריטים, פיצוץ גשר אכזיב, השבת השחורה. גולת פעילותה היתה במסגרת מטה הפלמ"ח. עת הקימה וניהלה את בית הי"ד, בית ההחלמה לפצועי הפלמ"ח בנס-ציונה. אסתר קנטור, חברת קיבוץ מעגן מיכאל הקימה בית עם יצחק ולהם ארבעה ילדים: אפרת, יונת, אילת ויאיר. אסתר נפטרה ממחלה ב-21 במאי 1994, י"א ניסן תשנ"ד. מספר מילות הספד מבני המשפחה: אמא כמענה לאפלה שבה נולדת היו שנות חייך. תמיד ביקשת לבודד את הטוב והיפה, ולהשאיר מאחור את הרע והמכוער. וכך, בתבונה ובנחישות, בכוח הצחוק המתגלגל והחיוך הדק, והצמות הארוכות השחורות אספת אנשים אוהבים והקמת לך בתים יפים שאותם הרבית לצייר לנו בילדותנו. בית מצאת בגימנסיה הרצליה. שמענו ממך על שעורי טבע, חקלאות והתעמלות, וראינו אותך תלמידה סקרנית, שקדנית ואסירת תודה. בית מצאת בקבוצת "שדמה" של הנוער העובד, קבוצה גאה ומלוכדת שהייתה להכשרה מגויסת עוד טרם תום נעוריה. ושמענו ממך על עבודה בכרם וב"גן הבית". וראינו אותך מזדהה כבת בית חרוצה, מעשבת בנשימה אחת את השורה הכי ארוכה והכי גדושת יבלית. בית היה לך הפלמ"ח. שמענו ממך על הברחת חומר נפץ לפיצוץ הרדאר, על יונת דואר שגידלת ואילפת והיא לא שבה מליל הגשרים, ועל העבודה במטה עם יגאל. סיפרת איך נעזרת בתינוק כדי לשרוף את מסמכי הפלוגה בשבת השחורה ביגור, וסיפרת איך פליטים - מעפילים שנכלאו במחנות בקפריסין, גילפו רובה צ'כי לצורך אימונם. וראינו אותך חבר'המנית, אמיצה, תמימה, אהובה ומלאת הומור. בית הקמת בפלמ"ח. בית ההחלמה על שם הי"ד. סיפרת על לוחמים שחייכו חיוך ראשון לאחר פציעתם, ועל לוחמים שבכו כילדים כשהיו צריכים לעזוב ולחזור לחזית. סיפרת איך איילה שגידלת נדרסה למוות ,וסיפרת על חברות נפלאה של יונינה, חנה 'הטובה' וחנה 'החכמה', אסתר ואסתרקה. ואנחנו ראינו יצירת יש מאין, וכאב מהול ברוך. בית בנית בקיבוץ וסיפרת על ימים ראשונים, על בית ספר לאחיות, על עבודה קשה שאיננה משאירה די מקום למשפחה. ואנחנו ראינו מסירות ושאיפה לשלמות וגם סדקים של מתח ועייפות. ובית הקמת עם אבא. בית שהיה לך הכל. כשפלש חולי לחייך, ראינו איך נלחמת בו, כמו בכל אותם הסיפורים. לא ויתרת עוד פרק, עוד אגדה, עוד פסוק. לימודי תנך ויהדות, שחייה, התעמלות, טיולים, רקמה לנכדים, דאגה לחברים. בקפדנות עקבת אחרי ימי שמחה ואבל. מי מחבריך הרבים שחגג, קיבל מעשה ידיך ומי שכאב, קיבל את תנחומייך. את אינך. יעל מסתכלת במדף הקישוטים, במזכרות הרבות שהשארת לה, ואומרת: "כל כך הרבה קיבלנו מסבתא". יהי זכרה ברוך. הספד לאסתר באתר ההנצחה של קבוץ מעגן מיכאל.