מ"כ סלע לנדוי/לנדאו יגאל

קורות חיים

יגאל סלע נולד בשכונת בורוכוב, שכונת הפועלים החלוצית על גבעות הכורכר ממזרח לנחל המוסררה (איילון), אזור שלימים הפך לעיר גבעתיים. הוריו, יוסף וטובה לנדוי, היו פעילים חברתיים ודמויות מוכרות בשכונה ובהמשך בעיר, ואף הוכתרו כ'יקירי גבעתיים'.

יגאל נמשך לעולם הטבע מילדות, והיה נודד עם חבריו לאזור הירקון, שבע תחנות ואזור השפך, מקומות שבזמנו יכלו להגיע אליהם רק ברגל.
לאחר סיום בית הספר היסודי עזב את הבית ללמוד בבית הספר החקלאי בבן-שמן, שם התמחה ברעיית צאן, ובהמשך הצטרף לחברת הנוער של קיבוץ חולדה. משם הגיע עם חבריו להכשרת אבוקה (1946) בעמק הירדן (קיבוץ שנהרס עם קום המדינה), וחי שם קרוב לשנה.
הוא עבד שם כרועה הצאן והתיידד עם שכניו הרועים הבדואים שמעבר הירדן. במסגרת הכשרה זו הוא גויס לפלמ"ח.

זמן קצר לאחר הגיוס הוצמד להכשרת מעוז ונשלח לקורס מ"כים, ובמסגרת זו השתתף בפעולות ובקרבות השונים לאורך המלחמה.
עם סיום המלחמה, חזר לקבוצתו המקורית מהכשרת אבוקה-חניתה שעלו לייסד את קיבוץ ראש הנקרה. שם התחתן כעבור שנתיים (1950) עם חברתו אסתר, גם היא מהכשרת אבוקה, ושם נולדו שתי בנותיהם הראשונות.
הגליל המערבי, שהיה בשבילו אזור חדש ולא מוכר (כמו לרוב החברים שהגיעו ממרכז הארץ, או היו עולים חדשים) סיפק ליגאל אפשרויות בלתי נדלות להכיר עולמות טבע חדשים. הוא היה בין מקימי החוג האזורי לידיעת הארץ של הגליל המערבי, ומהמובילים בו. כאיש טבע בולט באזור, הוא היה מדור המייסדים של החברה להגנת הטבע והפך לעובד הראשון שלה באופן רשמי. תחילה כחבר קיבוץ ראש הנקרה בראשית ימי המדינה, ואחר כך כתושב בוסתן הגליל, הוא היה במשך עשורים הנציג הבולט של התנועה לשמירת הטבע, בגליל המערבי בפרט ובארץ בכלל.

יגאל היה היוזם והמקים של בית-הספר שדה אכזיב בראשית 1960, במתכונת של בתי ספר שדה בבריטניה וכאב טיפוס לבתי ספר שדה שהוקמו בארץ בהמשך. לאורך השנים גילוייו בשטח הציבו שורה של פרויקטים לחקר ולשמירת הטבע ונושאים שהפכו בהמשך למחקר אקדמי מסועף, והבולטים ביניהם: מיפוי הנקרות בסלעי הים של ראש הנקרה, מחקר צבי הים החום והירוק בים התיכון הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה; מאבק נגד כריית הזיפזיף בחופי הארץ, גילוי ומיפוי של עשרות מערות קרסטיות בגליל המערבי, שהתניע את מחקר המערות בישראל; סקר עופות דורסים בשיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב; מעקב אחר נזקי הציד הלא מבוקר וההדברה החקלאית, ויוזמת פתרונות להדברה טבעית (תנשמות בשטחים חקלאיים, אילנדים ביערות), שהיום כבר מאומצים במקומות שונים בהצלחה.
בשנות השבעים והשמונים הוביל גם את גידול כלבי הרוח (סלוקי) בישראל, שאת הוריהם המיתולוגיים הביא בשעתו מסיני, שם הרבה לערוך מסעות. תיעוד של נושאים אלה אפשר למצוא גם במאמריו המכונסים כאן: https://www.tau.ac.il/~rakefet/igalsela/.
עם פרישתו מהחברה להגנת הטבע המשיך יגאל לעסוק בנושאים דומים במסגרת הקק"ל במשך כמה שנים. גם לאחר פרישתו ממסגרת זו, הוסיף
לעסוק בנושאים אלה, בין היתר הוביל גם את המהלכים של סניף החל"ט בחיפה כנגד הקמת המרינה ובתי המלון בחופי העיר הדרומיים. בשני
העשורים האחרונים, יגאל פיתח מחקר על עצי הזית העתיקים בארץ, במיזם שהקים ביחד עם ד";ר עלי מאזן מדיר-חנא לאיתור עצים עתיקים בשטחי ישראל והגדה המערבית (ראה יגאל סלע, 2010, "זיתים בני אלפיים? סיכום תצפיות שדה".

בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת אבוקה, לחטיבת יפתח, הגדוד הראשון, פלוגה ד' והיה מ"כ בפלוגה ד' ואחראי צוות פיאט. 
יגאל סלע השתתף בקרבות מלכיה: קרב מלכיה הראשון: יגאל היה בכוח שיצא יום לפני ההכרזה על הקמת המדינה, 13.5.23 (ושמעו על הקמתה תוך המתנה בוואדי להתקפה באותו ערב), השתתף בקרבות הבלימה ובכיבוש נבי-יושע, ובקרב מלכיה השני כעבור כשבועיים (28.5.48), בכיבוש השני של מלכיה.
בהמשך ירד דרומה, והשתתף בפעולות שונות של 'קרבות עשרת הימים'. עם סיום ההפוגה הראשונה (8-18.7.48): בקרב שחרור גזר מכיבוש הלגיון (10.6.48);פעילות בכפרי הסביבה (עין בורג' ושילטא), במבצע דני לכיבוש לוד היה מפקד צוות הפיאט (נשק אנטי-טנקי) שהוכנס אז לשימוש.
קרבות הנגב – חרבת מחאז וחוליקאת: בתחילת ספטמבר 1948 ירד לנגב, עם כוח של הגדוד הראשון שהגיע רגלית במהלך הלילה (בעקיפת משטרת עיראק סווידאן) מנגבה למשלטי רוחמה, להגנה על מתחם הנחיתה למטוסי תובלה שהוכשר באזור.
הוא השתתף בקרבות הראשונים לכיבוש התילים של הצבא המצרי, ובהמשך, מסוף ספטמבר ועד תחילת אוקטובר השתתף עם מחלקתו בקרבות הקשים לכיבוש חרבת מחאז, שנועד לאפשר את מבצע יואב. יגאל היה מופקד על צוות הפיאט היחידי של הכוח בקרבות מול כוחות מצריים משוריינים, בשורה של התקפות ונסיגות והתקפות חוזרות, שעלו באבדות רבות מבין חבריו.
ב -17 באוקטובר היה חלק מהכוח של חטיבת יפתח, תחת פיקודו של שלמה בנארי, שהוטל עליו לכבוש את תל חוליקאת (חלץ של היום, בין קרית גת לאשקלון), לאחר שורה של מבצעים לכיבוש הכפר על ידי חטיבת הנגב, שלא צלחו. יגאל היה בצוות הבונגלורים (פריצת גדרות התיל). גם מבצע זה נתקל במתקפה חזקה ונסוג, במחיר חיי חברים, ובהם בנארי מפקדו.
על חלקו של יגאל בקרבות אלה בנגב אפשר לקרוא בהרחבה בספרו של ישראל ויסלר (פוצ'ו) "בחיי : קורות חייו של צבר מצוי" (תל אביב : הוצאת לשון, 2016־2017), כרך II.

יגאל שוחרר בקיץ 1949 עם סיום מלחמת העצמאות ופירוק ההכשרות המגויסות. עם שחרורו זומן על ידי מפקד הגדוד, אסף שמחוני, לקורס קצינים, אך כדי לא להינתק למשך זמן ממושך מדי מקבוצתו, חברי הכשרת אבוקה-חניתה, ומחברתו, אסתר, לימים אשתו, שבאותו זמן עלו להקמת קיבוץ ראש הנקרה (יגאל נעדר בתקופה הראשונה של עצם העליה לקרקע, בגלל עיסוקיו בצבא). למרות זאת, הוא נשלח מיד עם סיום המלחמה לקורס רס"פים, ובתפקיד זה נשאר בגדוד המקורי במסגרת המילואים.
לאחר מבצע סיני (1956) נשלח לקורס קצינים (חי"ר) וקיבל דרגת סג"מ, ובהמשך עבר גם קורס קציני מודיעין. מאוחר יותר שימש במילואים במפקדת הישובים (המועצה המקומית סולם צור).
במלחמת יום כיפור גויס ליחידה לאיתור נעדרים בפיקודו של שלמה בן-אלקנה. פעילותו במסגרת זו התרכזה בעיקר בגולן, אך גם באזור הדרום.
https://www.tau.ac.il/~rakefet/igalsela/Ibrit/MSS/IgalSela-2010--AceZayit.pdf)

יגאל נשוי לאסתר 73 שנים, והם חיים היום בכרמל, בחיפה. להם שלושה ילדים, עשרה נכדים ואחד-עשר נינים (בינתיים).

את הפרטים העבירה רקפת סלע, בתם של יגאל ואסתר.