ונזכור את כולם

רב"ט הופמן שלום "אולי" ז"ל

בן מלכה ודוד
נולד בגרמניה
בכ"ט ניסן תר"צ, 27/4/1930
יחידות: הגדוד הראשון, פל' ב'
בהכשרת גבע
נפל בקרב
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: שילטא (חירבת כוריכור)
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן דויד ומלכה. נולד ב-27.4.1930 בלייפציג שבגרמניה ובסוף 1934 עלה עם הוריו לארץ. במהרה נעשה "צבר" לכל דבר. כשגמר את בית-הספר העממי בפרדס-חנה נמנע ממנו, מסיבות חמריות, להמשיך בלימודים. עבד זמן קצר בשדה-התעופה ואחר-כך בליטוש יהלומים בנתניה ובתל-אביב. מיזג באפיו כובד-ראש ועליזות-נעורים ולשם שמירה על עצמאותו השתדל לפתח את יכלתו לבל יזדקק בשום פעולה לפנות לעזרת הזולת. עוד בבית-הספר נכנס לגדנ"ע וסיים קורס מ"כ.
ב-1947 רצה להתגייס לפני הגיעו לגיל הגיוס. מפקדיו סירבו לוותר עליו בגדנ"ע ולבסוף נמצאה פשרה, שבתור ספורטאי מאומן ב"הפועל" ושחיין טוב יצורף לפל"ים.
האימון וההדרכה, בתפקיד מ"כ, למגויסים צעירים (בחוף הרצליה ובגבעת אולגה) לא סיפקו אותו, כי רצונו היה עז להשתתף בפועל בקרבות ולא לצאת ידי חובה בהכשרת אחרים ללכת אל החזית. משנודע לו כי חבריו לשעבר נמצאים בהכשרת גבע שבמסגרת הפלמ"ח, הצטרף אליהם כדי להשתתף עימהם בקרבות ואחרי הניצחון - גם בהתנחלות על הקרקע. במכתב להורים הביע את שמחתו, שמצא סוף-סוף את מקומו הנכון ואת חבורתו הנכונה. אך אל הנחלה לא בא עימהם. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני" ובליל 18-17 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים.
שלום היה בנופלים, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), עת ניסה עם עוד שניים מחבריו לאסוף חבר פצוע (שלושתם חברי הכשרת גבע), נפל עם חבריו ונקבר ברחובות. הובא למנוחת עולמים ביום י"א באדר תשי"ב (28.2.1955) בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

על שלום

כבר חלפה עברה שנה, מאז ראינו את שלום בפעם האחרונה.
ממשיכים אנו את חיינו מאז, אולם, האם אפשר לשכוח אנחת אם שבורה: "מדוע לא נגעתי בו, ולו עוד פעם אחת?" כאבנו לא יבוטא במלים ואף לא במעשים חיצוניים - ובעל-כרחנו אנו ממשיכים כדרכנו מתמיד.
אלה שהכירוהו בודאי אומר השם "אולי" יותר מכל מלים. אהוב היה על כולם למעת היותו ילד רזה ושובב, שגם מוריו הנפגעים על ידו לא יכלו לכעוס על תעלוליו. ועד שנתו השמונה-עשרה, בה החל הופך לבחור יפה בעל בלורית שורירים, אוהב ספורט ושופע חיים ומרץ. רבים ושונים הם האנשים אשר פגש בדרך חייו הקצרים: ילד כשרוני היה, ער ומתענין בכל. אך למרות זאת לא יכול היה להמשיך בלימודיו, מאי יכולת הוריו לסייע לו. אולם רוחו לא נפלה בקרבו. אולי קבל על עצמו כל עבודה שעסק בה, בענין וברוח עליזה: תחילה עבד בשדה-התעופה ואחר-כך בליטוש יהלומים והצליח מאוד בכך. ראיתיו עובד בבית-החרושת והוא עודנו ילד בין אנשים מבוגרים. וגם עמהם ידע להתהלך וזכה לתשומת לב ולחבה מכולם. אלא שהישיבה המתמדת על מקום אחד לא יכלה לספק את רוחו. הוא רצה לעשות דבר מה הדורש הקרבה ומסירות. מהיותו שחיין טוב, וחבר ההגנה מילדותו, הצליח להתגיס לפלי"ם, שבקושי קבלוהו בגלל גילו הצעיר. כאן היה למדריך - שחניכיו באו והלכו חליפות בהסתיים זמן אמוניהם, ואלו שלום רצה בחברה קבועה, בחברים כלבבו שעמהם יוכל לקשור את חייו, הן בקרב והן בשלום. ואז הוא עוזב את מקומו בחוף, ומצטרף לגרעין התישבותי.
רק זמן קצר הספיק להיות בחברתו החדשה והתאקלם בה יפה. בקרב על לטרון-רמאללה נפל עם עוד חבריו שניסו למנוע בעד כוחות אויב כבדים מלהתקדם.
אולי היה גאות משפחתנו ורוחה החיה. גם המוות לא יכול לעקור את דמותו מתוכנו - כמוסה היא עמוק בלבנו.

משפחת הופמן
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

מכתב לחבריו

לחבריו של שלום בננו, שלום.

חברים יקרים! אמנם אין אנו מרבים בדבורים על האסון הנורא שקרה אותנו - כאב כזה אי-אפשר להביע במלים, אולם מכתבכם החביב נגע על לבנו. טוב היה לשמוע שגם עליכם, חבריו, הספיק אולי להתחבב כשם שהיה חביב תמיד על כל מכריו, כקטנים כגדולים. לאבדתנו אין תמורה, וצערנו לא ירפא לעולם. אולי היה הרוח החיה במשפחתנו. הוא ידע לעזור לכל אחד לפי דרכו המיוחדת, ובהלכו מאתנו נשארנו שוממים. עדיין יש ונדמה לנו, הנה יופיע בקצה השכונה כהרגלו תמיד. עצם הויתו בבית היה בכוחה להצהיל פנים, ומפיץ היה סביבו את מרצו, בדיחותיו, ושיריו שלמד בזמן העדרו מן הבית. מה מרה ההרגשה שלשוא נחכה לו עוד, ומה קשה להשלים עמה.
בכל זאת, יודעים אנו ששלום הלך בדרך שבחר בה מתוך הכרה, במסירות ובאהבה. עוד במכתבו האחרון כתב לנו עד כמה הוא מאושר בחברתכם. הלואי ותושג מטרתו, שלמענה הקריבו הוא וחבריו את חייהם הצעירים.

הוריו ואחיו
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח