ונזכור את כולם

רב"ט רוזנטל שלמה (סלומון) ז"ל

בן מרים ואברהם
נולד במצרים - קהיר
בז' טבת תר"צ, 7/1/1930
יחידות: הגדוד השני
נפל בקרב במיבצע יואב
בא' תמוז תש"ח, 8/7/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 18 בנפלו

קורות חיים

בן אברהם ומרים. נולד ב-7.1.1930 בקהיר שבמצרים. עלה ארצה עם הוריו ב-1935 ולמד בבית-הספר העממי והתיכון בקרית-מוצקין עד סיום הכיתה השמינית באדר תש"ח. היה חבר "השומר הצעיר" ומשנת 1946 פעיל בגד"נע. ב-1947 סיים קורס מ"כ ואחר-כך שימש כמדריך כיתה.
במסעות ובטיולים שקד על הגברת כושר עמידתו בסבל ובמאמץ גופני, ובפשטות ובענוה סעד כושלים בדרך כפי שעזר בפשטות נדיבה למתקשים במתמטיקה בבית-הספר. עם סיום הלימודים, עוד לפני קבלת תעודת הבגרות, יצא עם הכשרת שובל לנגב. עבדו במשק, התאמנו בנשק וביצרו את המקום.
משהחלה המלחמה ממש, נגד הפולש המצרי צורפה ההכשרה שלו, לגדוד השני של הפלמ"ח בחטיבת הנגב. סיים קורס למכונות יריה וצורף לפלוגה המסייעת. השתתף בקרבות אשדוד. מפעולה זו חזר מזועזע לאחר שאיבד כמה מחבריו הטובים.
השתתף בקרבות לכבוש משטרת עיראק א-סוידאן. בימי ההפוגה הראשונה עבר עם יחידתו למשלטי כאוכבה - חוליקאת. ב-8.7.1948, בהיותו שם עם כתתו בעמדה מבודדת, תקפו אותם המצרים בכוחות מרובים ובחיל שריון על אף הסכם ההפוגה. שלמה ירה בהם במשך שעות עד שהתרסקה קת רובהו מפגיעת כדור אויב.
תוך כדי נסיגה בשדה גלוי, חש לעזרת חבר שנפצע בצוארו ונפגע בצרור כדורים ברגלו ולא יכול להמשיך בנסיגה. הובטח לו שבערב יוציאוהו משם וניתן לו רימון יד. הוא הבטיח "לסדר" בו את המצרים, אך מאז לא נמצאו עקבותיו.
נחשב כנופל בתאריך 8.7.1948.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

מחברו - על השרות הצבאי

.. עם פרוץ המלחמה הצטרפה ההכשרה לגדוד השביעי ואח"כ לגדוד השני של הפלמ"ח במסגרת חטיבת הנגב, בדפו שליד רוחמה התארגנו הבחורים והתכוננו לתפקידם החדש בתור חיילים. שלמה עבר אז קורס מכונות יריה והשתייך לפלוגה המסייעת.
בפעם הראשונה שנפגש שלמה עם המציאות המרה של מלחמה - היה בקרב אשדוד (התחלת יוני 1948) כאשר כוחותינו נסו אז לכתר גדוד מצרי שחנה שם. מפעולה זו יצא הוא מזועזע ומוכה מבחינה נפשית לאחר שאבד כמה מחבריו הטובים. חבוש קובע פלדה גדול עם סטן ביד ורמונים בחגורתו אני זוכרו כיצד סיפר לי אז על מעשיהם, ולבסוף איך השאירו "פס" וברחו אל עבר ניצנים. מאות אנשים רצים בחול תחת מטר יריות והתפוצצויות ומהם גם נופלים. אני זוכר שסיפר כיצד נפצע חברם ובכדי להקל על הסחיבה חלצו נעליהם ויחפים רצו בחולות.
כמה זמן לאחר מכן השתתף שלמה בקרב על משטרת עירק א סוידן שהיתה פעולה לילית. בימי ההפוגה עברו לגבים ומשם יצאו למשלטי קאוקבה - חוליקאת. הכתה שהיה בה שלמה רובאי - נמצאה מבודדת ביום החמישי 8.7.48 כאשר כח עצום של מצרים הכולל גם טנקים התקיפו באזור זה תוך הפרת ההפוגה שהיתה קיימת.
אותו יום שכב שלמה בחפירתו והיה צולף אל עבר המצרים בפגעו בהם גם פגיעות ישירות, עד שיצא רובהו מכלל שמוש בהתרסק העץ על ידי כדור אויב. קרוב לשעות הצהרים כאשר היה מצבם קשה והאויב מסתער עליהם נסוגה הכתה אל משלט דרומי בעברם דרך שדה פתוח הנתון לאש. הבחור שרץ לפני שלמה נפצע בצוארו והשתטח, ושלמה בזמן הטפול בו נפצע על ידי צרור ברגלו ולא יכול היה להמשיך בריצה. הוא ביקש מהמ"כ שלו לעזור לו אולם הנ"ל רק הבטיח להוציאו מהשדה עם חשיכה. הוא עוד נתן לו רמון יד ושלמה אז אמר: "אני כבר אסתדר אתם".
מהזמן ההוא לא נודע עליו מאומה והוא נחשב לנעדר, והיתה תקוה קלושה שהוא בשבי האויב. אולם הכל נתבדה עם חזור השבויים ממצרים הארורה. והיום ההוא, יום החמישי 8.7.48 נחשב אם כן בעינינו כיום נפילתו של שלמה היקר ז"ל.

ישראל רוזנטל


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח