הגדוד השביעי – "באר שבע" (חטיבת הנגב)

ערב הפלישה המצרית, הוחלט במטה הפלמ"ח על תגבור חטיבת "הנגב" בשני גדודים נוספים לשניים הקיימים, השני והשמיני. הקמתו של הגדוד השביעי הופקד בידי יוסק'ה רִיבקִינד (לימים, יָרִיב), שמונה לאחר מכן לסמג"ד עם מינויו של יוחנן זָרִיז לתפקיד המג"ד. ב-14 במאי 1948 נתקבלה ההחלטה הסופית על הוספת גדוד חי"ר לחטיבת "הנגב".
בשלב הראשון כלל הגדוד שתי פלוגות. האחת, בפיקודו של חיים ("דִיקִי") לקסברג מקיבוץ גבעת-ברנר והשנייה, בפיקודו של נחום ברנשטיין מקיבוץ חולתה. מפקדי המחלקות והכיתות היו מקרב "הרזרבה" של הפלמ"ח. מפקד הגדוד הראשון היה יוחנן זריז. לוחמי הגדוד השתתפו במערכות השונות ברחבי הנגב עד לשחרור אילת במרץ 1949.
ערב הפלישה המצרית, הוחלט במטה הפלמ"ח על תגבור חטיבת "הנגב" בשני גדודים נוספים לשניים הקיימים, השני והשמיני. הקמתו של הגדוד השביעי הופקד בידי יוסק'ה רִיבקִינד (לימים, יָרִיב), שמונה לאחר מכן לסמג"ד עם מינויו של יוחנן זָרִיז לתפקיד המג"ד. ב-14 במאי 1948 נתקבלה ההחלטה הסופית על הוספת גדוד חי"ר לחטיבת "הנגב".
כוח האדם של הגדוד כלל "הכשרות מגויסות", עולים צעירים חניכי "שורות המגינים" שזה מקרוב הגיעו ממחנות המעפילים בקפריסין וקבוצת צעירים מבני המושב בית- עובד. הגדולה מבין ההכשרות הייתה הכשרת הצופים ו', ששנת לימודיהם [כיתה י"ב] קוצרה ובחודש אפריל 1948 יצאו לתקופת הכשרה ואימונים קצרה בקיבוץ נען וקבוצת שילר. שתי ההכשרות האחרות היו מתנועת "השומר-הצעיר" ששהו באותם ימים בקיבוצים נגבה וחצור. בשלב הראשון כלל הגדוד שתי פלוגות. האחת, בפיקודו של חיים ("דִיקִי") לקסברג מקיבוץ גבעת-ברנר והשנייה, בפיקודו של נחום ברנשטיין מקיבוץ חולתה. מפקדי המחלקות והכיתות היו מקרב "הרזרבה" של הפלמ"ח.
לאחר אימון קצר בן 3 ימים בקיבוץ גבעת-ברנר ובראשון לציון, יצאה בליל ה- 23.5.48 שיירת הגדוד השביעי לנגב והתמקמה בוואדי ליד קיבוץ רוחמה. במרוצת השבועיים הראשונים לשהות הגדוד בנגב, השתתפו הלוחמים "הטריים" של הגדוד במספר פעילויות במסגרת המאמץ של חטיבת "הנגב" לבלום את התקדמות הצבא המצרי, לפנות כפרים ערביים במרחב הנגב (מוחרקה, קאופחה, הוג' ובית- תימה) ולסייע בהתגוננותם של הישובים היהודיים בנגב המערבי. מבצע "פלשת" יועד לעצור את התקדמות הצבא המצרי דרומית ליבנה [גשר "עד הָלוֹם"]. משימתה של חטיבת "הנגב" הייתה כיבוש הכפר אִישְדוּד. אף כי משימה זו נכשלה, השיג המבצע את מטרתו העיקרית; הטור המצרי לא המשיך את התקדמותו צפונה. 14 מלוחמי הגדוד נהרגו בהתקפה זו ובזמן הנסיגה לקיבוץ ניצנים.
באותם ימים החליף עודד פקר את יוסק'ה ריבקינד [סמג"ד], צבי רם ("רמי") קיבל את הפיקוד על אחת משתי פלוגות החי"ר ויהודה שליין מונה למפקד פלוגת המטה.
בתחילת חודש יוני, החלו מגעים בתיווך האו"מ להפסקת-אש. על חטיבת "הנגב" הוטלה המשימה לתקוף ולכבוש את בניין משטרת עיראק-סווידאן [מבצע "מגן"] בטרם יכנס לתוקף, הסכם הפסקת אש. פעם נוספת נכשל הניסיון להשתלט על עמדה חשובה זו. גם המצרים נקטו ביוזמה התקפית לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש; כוח מצרי הצליח לתפוס את משלטי "הצומת" [על כביש מג'דל-פלוג'ה] ובכך גרם לניתוקו של הנגב משאר חלקי המדינה שנמשך 4 חודשים, עד "מבצע יואב".
"טייסת הנגב" עם מטוסיה הקלים קיימה את הקשר החיוני בין הנגב המנותק למרכז הארץ. חודש השימוש בנתיב 'שיירות רגלים' בין קיבוץ נגבה לכָּאוּכַּבָּה, כשסיירי הגדוד השביעי ניווטו את שיירות היוצאים והנכנסים.
בתקופת הפסקת האש, עבר הגדוד לוואדי ליד קיבוץ דורות. חיילי הגדוד נכנסו למשטר אימונים במקצועות החבלה, הסיור, תפעול מקלע בינוני ("בֶּזָה") ומרגמה "3. באותו חודש החליף עוזי נרקיס את יוחנן זריז ומאירק'ה פילבסקי (פעיל) את עודד פקר. ללוחמי הגדוד הוענקו תעודות חייל ומספרים אישיים וב-28.6.1948, הם הושבעו לצה"ל.
יום אחד לפני סיומה הרשמי של הפסקת האש ב-9 ביולי 1948, פתח הצבא המצרי בהתקפה וכבש את המשלטים 113 ו-138 ואת הכפרים חוליקאת וכאוכבה. הצלחה זו שיפרה את שליטתם של המצרים בשטח שיצר את 'רצועת הניתוק' של הנגב. כוח מהגדוד השביעי תפס 3 משלטים מדרום לכפר כרתייה כדי למנוע מהמצרים להרחיב את 'רצועת הניתוק'. בנסיבות אלה, הבשיל מבצע "אנ-פר" שתכליתו הייתה פתיחת דרך לנגב הנצור [קרבות "עשרת הימים"]. על חטיבת הנגב הוטלה המשימה ולחזור ולתקוף את בניין משטרת עיראק-סווידאן. בליל ה-8 ליולי, תקף הגדוד השביעי את בניין המשטרה, אך גם ניסיון זה לא צלח. בהתקפה זו היו מספר נפגעים, ביניהם הרוג אחד. כדי לבלום את האפשרות שכוחות מצריים יפרצו מכיוון עזה לעבר הכביש לבאר שבע. תפסה מחלקה מהגדוד השביעי עמדות חסימה סמוך לצומת קיבוץ סעד. הפגזה מצרית כבדה מלווה בתקיפת כוח משוריין, כפתה על המחלקה לסגת. המצב בשטח חייב את צה"ל לנקוט ביוזמה התקפית שתכליתה פריצת דרך לנגב. במסגרת מבצע "מָוֶת לפולש" הוטל על חטיבת הנגב לכבוש את הכפר אַבּוּ-גָ'אבֶּר ומשלטי חוליקאת. על חטיבת "גבעתי" הוטלו במסגרת מבצע זה, משימות אחרות. בליל ה-16 ביולי, תקף וכבש כוח משולב מהגדוד התשיעי ומחלקה מגדוד השביעי את הכפר אַבּוּ-גָ'אבֶּר. בלילה שלאחריו (17.7), תקף כוח משולב שכלל פלוגת ג'יפים מהגדוד התשיעי ופלוגה חי"ר מהגדוד השביעי, בפיקודו של חיים לקסברג, את משלט חוליקאת. ההתקפה נכשלה, מספר הנפגעים מקרב פלוגת החי"ר היה גדול (21 הרוגים ביניהם המ"פ "דיקי") והכוחות קיבלו פקודת נסיגה. לוחמי הגדוד השביעי המשיכו בסדרת פשיטות, מיקוש כבישים ושיבוש התנועה של הצבא המצרי. כמו-כן פשט הגדוד על הכפרים בית- תִימָא ודִיר- סְנֵייד.
ב-19 ביולי 1948, נכנסה לתוקפה הפסקת-אש השנייה, מבלי שנקבע מועד לסיומה. קרבות "עשרת הימים" בדרום הארץ ובנגב, הסתיימו ללא הכרעה. 'רצועת הניתוק' הייתה בשליטת הצבא המצרי והנגב נותר במצור. למרות הפסקת-האש, נמשכו הניסיונות לפתוח נתיב תנועה לנגב. בליל 22.7, ניסתה שיירת אספקה לחדור דרך 'רצועת הניתוק' (ליד הכפר כרתייה). המצרים פתחו באש תותחים ומקלעים והשיירה נאלצה לחזור על עקבותיה. ניסיונות נוספים להעביר אספקה על גבי ג'יפים לא צלחו.
במסגרת מבצע "ג.י.ס." [1 ו- 2] נעשה ניסיון לכבוש 2 כפרים ערביים כדי להעביר שיירות אספקה לנגב. ההתקפה נכשלה. בהמשך נעשו מספר ניסיונות של הסתננות, רק שיירה אחת הצליחה להגיע לידה. סיירי הגדוד השביעי הועסקו בניווט השיירות. במרוצת חודש אוגוסט 1948, המשיכו חיילי הגדוד בסיורים בשטחים שהיו בשליטה של הצבא המצרי ובתצפיות-יום על הכבישים ומסילת-הברזל לאורך רצועת החוף, במהלך תצפיות שנערכו מקיבוץ בארות-יצחק, נהרגו 2 תצפיתנים מהגדוד, בעת הפגזה מצרית.
חטיבת הנגב הייתה זקוקה בדחיפות למנוחה והתארגנות לקראת המבצעים הצפויים. הוחלט להטיל על חטיבת יפתח להחליף את חטיבת הנגב וליטול את האחריות למרחב הנגב. ב-30 לאוגוסט השלימה החטיבה את היציאה מהנגב (הלוחמים הבריאים יצאו בנתיב 'שיירות הרגלים', הפצועים והציוד נשלחו במטוסי דקוטה) והתמקמה במחנה באר-יעקב. הזמן נוצל למנוחה, חופשות וקליטת תגבורות בכוח-אדם מקרב העולים החדשים [הגח"ל] ולראשונה עברו חיילי הגדוד סידרת אימונים מסודרת. אורי בָּנֶר (בן ארי) החליף את מאירק'ה פילבסקי כסגן מפקד הגדוד. לתפקיד מפקדי שתי פלוגות החי"ר מונו; סולל כהן (פלוגה א') וזאב ("טיקי") טיקוטינסקי (פלוגה ב'). פלוגת המטה כללה את מחלקת הסיירים והמחלקה המסייעת.
במסגרת מבצע "יואב" ("עשר המכות") הוטל על כוח משולב מהגדוד השביעי ומגדוד 82 (חטיבה "שמונה"), לתקוף ולהשתלט על הכפר עיראק- אל מנשייה. מספר הנפגעים היה גדול, ההתקפה נכשלה והכוחות התוקפים נאלצו לסגת. הייתה זו נקודת שפל בתולדות הגדוד. הלוחמים רוכזו למנוחה לילה בכפר הערבי הנטוש-קסטינה. להרמת מורל הלוחמים כתב 'מאן-דהוא' על קיר אחד מבתי הכפר [בסיד לבן ובאותיות קידוש לבנה]: "גדוד 7 קום יקום" ו- "אף על פי כן ולמרות הכול - פלמ"ח". שנים רבות ניתן היה לראות כתובות אלה מהכביש הסמוך. לימים נעלמו הכתובות עם בתי הכפר.
'חלומה' של חטיבת הנגב [כיבוש באר שבע] החל קורם עור וגידים. מקצת מיעדי מבצע "יואב" שונו על פי ההתפתחויות בשדה הקרב. בעת שהגדוד השביעי החל בהכנות להתקפה על עיראק-אל מנשייה, נשלחה כיתת סיירים של הגדוד לקיבוץ קֶלטָה (חָצֶרִים) כדי לערוך סיורי הכנה ותצפיות על העיר באר שבע. על משימה זו הוחלט בו בזמן שממשלת ישראל נדרשה על ידי האו"ם לתת את הסכמתה להפסקת-אש. בלילה שבין ה-20/19 באוקטובר, תקפה חטיבת "גבעתי" והשתלטה על משלטי חוליקאת ובכך נפרצה הדרך לשיירה שכללה את הגדוד השביעי והגדודים 82 ו-88 מחטיבה 8 ועשתה את דרכה לשטחי הכינוס. 2 פלוגות החי"ר של הגדוד השביע השתתפו במבצע "משה". בשעות הבוקר נפלה העיר לידי חטיבת "הנגב" והמפקד המצרי הגיש את כתב כניעתו.
הגדוד השביע עבר לבאר שבע והתמקם באחת משכונות העיר. ישכה שדמי החליף את עוזי נרקיס שמונה לקמב"צ החטיבתי. הגדוד השביע זכה לתגבור בכוח-אדם מאנשי גיוס חו"ל. הוקמה פלוגת חי"ר שלישית (פלוגה ג') בפיקודו של יהודה ("איז'ב") איז'בסקי.
על חטיבת הנגב הוטלה המשימה של חידוש הקשר היבשתי עם סדום ["מבצע לוט"], הקשר התקיים במשך 6 חודשים באמצעות מטוסים קלים. סיירי הגדוד השביעי ביצעו סיורים לאורך המסלול וב- 23.11.48 תפסו יחידות מחטיבת הנגב את משטרות ראס-זווירה וכורנוב ובכך חודש הקשר היבשתי עם סדום.
מבצע "חורב" נועד למגר את הצבא המצרי ולגרשו מעבר לגבולות ישראל. לחטיבת "הנגב" נועד תפקיד מרכזי בחזית המזרחית. המשימה הראשונה הייתה: כיבושם של משלטי הת'מילה והמושירפה אשר חלשו על ציר הכביש ביר-עסלוג' - עוג'ה אל-חפיר. בשעות הבוקר המוקדמות ב- 25 לדצמבר, יצא את באר שבע כוח-משימה ממונע מהגדודים התשיעי והשביעי, והשתלט לאחר חצות הלילה על משלט המוּשירָפָה. בחצות הלילה תקפה וכבשה פלוגה ב' את משלט ביר- ת'מילה ויחידת "הקומנדו הצרפתי" תקפה וכבשה את משלט י"ד. לאחר לילה של התקפות-נגד של המצרים ונפגעים רבים, נאלצו לוחמי "הקומנדו הצרפתי" לסגת מהמשלט, עם אור ראשון תקף והשתלט הגדוד התשיעי על כל משלטי הכביש. ביום המחרת,לאחר שחטיבה 8 בסיוע הגדוד החמישי [מחטיבת "הראל"] כבשה את עוג'ה-אל חפיר (ניצנה), המשיכה חטיבת הנגב את התנועה לתוך חצי-האי סיני, חצתה את הגבול הבין לאומי [עם מצרים]. שיירת החטיבה נתקלה באש שנורתה ממשלטי אוּם- כָּתֶף ועד השתלט עליה כוח של הגדוד השביעי לא הייתה שיירת החטיבה יכולה להמשיך בדרכה. פלוגה ב' מתוגברת, מהגדוד השביעי. תקפה והשתלטה על הגבעות החולשות על ציר הכביש.
אבו- עגילה נתפסה ללא קרב. הגדוד השביעי השתלב בהגנה על העיירה. לאחר שהוחלט על פינוי חצי-האי סיני, חזר הגדוד השביעי לבאר שבע ב-3 לינואר 1949. לאחר זמן קצר הועבר הגדוד להתארגנות במחנה בית-דָרָס (ליד באר טוביה). התוכנית הייתה להחזיר את הגדוד לכושר קרבי מלא. יחד עם זאת, החלו חברי ההכשרות המגויסות להשתחרר כדי להכין עצמן להתיישבות. ב-2 למרץ 1949, נתקבלה במטה הגדוד פקודת ההתראה ליציאה למבצע "עובדה". היה זה מבצע חטיבתי ולוגיסטי מורכב ביותר בו נעזרה החטיבה בחיל האוויר. הצלחת המבצע הונצח בהנפת "דגל הדיו" ובטקס צנוע לחוף הים האדום.
הגדוד חזר למחנה בית-דרס וסיים את תפקידו במלחמת העצמאות. חיילי הגדוד החלו משתחררים, חלקם הוצבו ביחידות שונות כמפקדים או נשלחו לקורסים ולהשתלמויות.