ונזכור את כולם

טוראי וקסלר סוניה שיפרה ז"ל

בת מאלי ויוסף
נולדה ברומניה
בכ' תשרי תרצ"ב, 1/1/1931
יחידות: הגדוד השני
בהכשרת רמת הכובש
נפלה בעת שירותה
בי"א אב תש"ח, 16/8/1948
מקום נפילה: גבולות
נקברה בגבעתיים - נחלת יצחק
בת 17 בנפלה

קורות חיים

וקסלר סוניה בת יוסף ומאלי. נולדה באוקטובר 1931 בעיר בוטשאני, רומניה, ועלתה לארץ עם "עליית-הנוער" בשנת 1945. בחוץ-לארץ סיימה בית-ספר עממי וטעמה את הטעם המר של הגלות. הגיעה לארץ על סיפון האניה "חנה סנש". עשתה שנתים ב"חברת-הנוער" ברמת-הכובש. אחר כך, לקראת פרוץ מלחמת העצמאות, הצטרפה אל פלוגה ב' של הגדוד השני של הפלמ"ח בקיבוץ נען.
כשפרצה מלחמת-השחרור ירדה לנגב. חזקה באפיה, עליזה ומשרה שמחה על סביבותיה. ידעה להסתגל לכל עבודה, וידיה תמיד עמלות, מטעם החברה הוטלו עליה תפקידים שונים שמילאה אותם בנאמנות, יחד עם חבריה פעלה גם במשימות מבצעיות בנגב ונמנתה, החל מחודש מרס 1948, עם לוחמי הגדוד השמיני של הפלמ"ח בחלקו הדרומי של הנגב. משאלתה האחרונה היתה לצאת יחד עם הבחורים לקרב, כאחת מהם. קיפחה חייה בדרך לגבולות במקרה-אסון ביום 16.8.1948. הועברה לנחלת-יצחק ב-11.8.1949.

אלבום תמונות

רשימות לזכרה

שבעה למותה

לא יאמן כי היא איננה כבר. אינה מתהלכת בינינו. קשה להאמין שסוניה החזקה והחסונה מתה בצורה ובמהירות כזאת. מותה היה כה טרגי והשפיע על כולם וביחוד עלי כי הייתי אחת מחברותיה הטובות ולפני היתה מגלה הרבה מרזי לבה. לא פעם ישבנו והיא היתה אומרת, כי יש ברצונה לצאת לקרב יחד עם הבחורים והיא מרגישה כי יש בכוחה לעשות זאת. עד עתה איני יכולה לתפוס מה קרה. איני יכולה לשכוח את הרגע הטרגי בו נפחה נשמתה וצחוק על פניה מול המות. ברגע זה נזכרת אני בבואה אלינו עם יתר החברים. היא היתה עליזה ומלאת-חיים ובזה משכה את כולם. היא התאקלמה במהירות ולמדה בחריצות עברית. ועתה היכן היא? - שוכבת בחולות הנגב, וחסה בצלם של העצים הרעננים הראשונים שם.

אסתר
מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרה

דברים לזכרה

קשה, קשה להשלים! עוד חברה יקרה הלכה לבלי שוב, דמותה מרחפת לנגד עיני בכל רגע עת עברי ליד חדרה, בהיתקל מבטי במיטתה המיותמת העומדת בתווך. הה! סוניה היקרה, לא נוכל לשכוח את דמותך העליזה. את התהלכת בינינו, ומה שמחת לפגוש את החברה, החוזרים בריאים ושלווים לאחר לילות קשים. חבל, לא הספקת, סוניה, לראות את החברה חוזרים עטורי-נצחון, חלמת ונלחמת כדי להגשים את הרעיון, שכולנו נלחמים למענו - ולא זכית. זכורתני כיצד דיברה על החופש, יום לפני מותה. מה רצתה לבלות אתנו את חופשתנו לאחר חודשים קשים בנגב.
נזכור! עלינו להילחם ולהגשים את מה שהיא חלמה ולא זכתה להגשים. זכרה לא ימוש מלבנו.

צפה
מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרה

על סוניה כי איננה

קשה להאמין כי סוניה, החברה הנבונה, הענוה והעליזה - איננה; הלכה בצורה כה טראגית. נזכרת אני בימים ההם כשיחד ישבנו ושוחחנו על החברה ועתידה. זוכרת אני את אותם הימים הראשונים בבואה אלינו, כבר אז הטילו עליה תפקידים והיא מילאה אותם בנאמנות ומסירות רבה. באהבה נשאה את העול המוטל עליה ועשתה הכל למען ליכודה של החברה.
בשעותיה הפנויות תמיד עסקה במשהו או ישבה בודדה שקועה בהרהורים, על פניה ריחף חיוך נאה ואי-אפשר היה לדעת כמה שקועה היא במצב-רוח רע. סוניה המסורה איננה כבר, נזכרך תמיד ולנצח תהיי חרותה בלבנו.

שרה שוארץ
מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח