ונזכור את כולם

טוראי בקרמן יוסף ז"ל

בן רבקה ושמעון
נולד בחיפה
בי"ח שבט תרפ"ז, 21/1/1927
יחידות: הגדוד השני
נפל בקרב בהגנה על קו המים בנגב
בכ"ו כסלו תש"ח, 9/12/1947
מקום נפילה: כפר שעוט (סמוך לגבולות)
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן שמעון ורבקה. נולד ב- 21.1.1927 בחיפה. תחילה למד בבן-שמן ואחר-כך בבית-הספר העממי בגבעת-השלושה. משם עבר לחברת האשלג בצפון ים-המלח לשם לימוד מקצוע (מכונאות). שאף להתישבות וכחבר "הנוער העובד" יצא להכשרה לדגניה ומשם לבית-הערבה, ולאחרונה לקיבוץ נען. הצטרף ל"הגנה" עוד בהיותו תלמיד בצפון ים-המלח וגויס לפלמ"ח עם אנשי ההכשרה המגויסת. יצא בין הראשונים להגנת הנגב והשתתף בפעולות-סיור. היה בהכשרה מגויסת של הפלמ"ח שהגיעה לקיבוץ גבולות, שתפקידה היה לסייר לאורך קו המים, שהונח מניר-עם אל הישובים היהודיים במרחבי הנגב, ולמנוע התנכלות ערבית לקו המים.
ב-9 בדצמבר 1947 יצא בקרמן יוסף עם חוליה לסיור לאבטח את תוואי אורים-צאלים-גבולות-נירים. החוליה תעתה בדרכה ומצאו עצמם במבואות הכפר הערבי שעוט (כיום איזור צומת גבולות). חברי החוליה הותקפו ע"י המון ערבי מוסת שהתנפל עליהם בסכינים ובחרבות. רק שלושה מבין אנשי החוליה נחלצו מהתופת.
יוסף נפל בקרב זה יחד עם עוד כמה מחבריו ונערה אחת. נקבר בנחלת-יצחק ב-11.12.1947.
הלוויתם של ששת החללים, יוסף בקרמן ביניהם, התקיימה בתל אביב והפכה להפגנת הזדהות של הישוב העברי עם יישובי הנגב.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

על האסון

יוסקה איש הלצון והצחוק, כאשר לא היה מצב רוח בחברה, ידע תמיד ליצור אותו, כל בוקר חדשים לבקרים היו לו המצאות חדשות. ומי אינו זוכר את חיקוי הגבורים, מכופף הברזל, הצגות ואופרות וכו'. אך גם רציני היה, וזאת נוכחנו לדעת עת הטלנו עליו את התפקיד של מרכז סידור עבודה - אחד התפקידים שקשה למלא אותם כראוי. אך הוא ידע להסתדר והצליח.
יונה מ.

ומי אינו זוכר את יוסקה עם מצב רוחו המרומם והלצותיו המחוכמות, שבכל עת ובכל שעה ידע לעודד את החברה?
יונה ש.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

דברי אחיו אבי

אחי
נפלת אחי, אחי הצעיר...
רחוק הייתי בעת נקבו קלעי הרוצחים את גופך האמיץ... ולא יכולתי לעזור... אבל בדמיוני רואה אני אתכם הבחורים והנערה כיצד נלחמתם, נלחמתם על זכותכם לחיות, ועל זכות זו נפלתם...
אחי, רוצה אני לזכור את העבר, העבר בו היית עמנו. בצביטה חדה שבלב אזכר בימים שלמדת בגבעה ואני באתי לבקרך ואתה ילד, איך צהלת לקראתי בכל שמחת הילדות והתרוצצת להראות ולספר מחיי הפנימיה. לאחר מכן התגלגלת בכמה מקומות. חיפשנו עבורך אפשרות ללמוד ולבסוף עברת לים המלח - מקום חם וקשה ואתה עדיין ילד, אך במקצוע חשקת. שם כולם חיבבוך, יוסקה, יוסינקה קראו לך, ילד השעשועים של תחנת הכח.
עבדת, למדת וגם הצלחת, והנה הסתמנה לפניך דרך חדשה, דרך הנוער העובד להכשרה ולהגשמה. חשבת והגשמת, יצאת לדגניה וחדוות הנוער היוצר פועמת בלבך.
ומיד לעבודה - מה יעשה יוסקה? כמובן, עגלון. זוכר אני מקרה, מקרה אסון כמעט, הפרדות השתוללו וזרקו אותך מהעגלה וגלגל עבר על חלק מגופך, אך נשארת בחיים... חייב היית להשאר כי אחרת יעד לך גורלך...
משם התגלגלת דרך בית הערבה לנען - דרך מחנכת תוך יצירת חיים חדשים. הצטרפת להכשרה מגויסת כדבר ברור ומובן, זוהי הדרך. כמה אהבת לספר להוריך מהנעשה שם בהכשרה, בעבודה.
חיית את הסובב אותך במלוא הקצב, ידעת לשמח ולשמוח, ידעת לנגן ולרנן, הכל ידעת... צריך משהו, פנו ליוסקה...
כן אחי, אהבתיך. אחי היחיד היית ובכל מקרה במשפחה ידעת לעזור, לעודד ולהסביר - ועתה נשארתי בדד...
אבל אין לבכות אשר קרה, לא זו הדרך. שמח אני אחי כי ידעת את דרכך, עד הרגע בו נפלת שם בנגב.... דרכך זו לא נפסקה ולא תיפסק, כי בדרך זו הולכים וילכו כל נער ונערה עבריים במולדת, כי אין דרך אחרת.
אנו עומדים דום לפני אלה הגיבורים שסללו את הדרך לעם, בתוכם גם אתה אחי...

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

דברי טלי בארבעים שנה לנפילתו

כמה מלים משלי

אני, דור נוסף שבשלשלת,
אני, לבי כואב עליו, על יוסף דודי,
יכול היה... ויכול... להיות ככל.
בפני עולם רחב אך כסמל נשאר,
אך בשבילי הוא אחד שיכול היה...
ושוב איננו יכול...
דרכו של עולם היא כי חיטה תצמח בקנה התותח
אך זה ידום מלפלוט נפציו.
אפלל דומם
כי רק בשיבלים שבמרחב נתבונן
וידנו תחדל מלהגן ולהלום.
אמן

אביטל, בת אחיו צבי בן צור