בת שבע
השיר "בת שבע", שכתב חיים חפר והלחין משה וילנסקי בשנת 1948, נכתב לכבוד חגיגות שבע שנים להקמת הפלמ"ח. את השיר ביצעה לראשונה להקת הצ'יזבטרון של הפלמ"ח בכיכר הבימה בתל-אביב. אז הסולנית הייתה הזמרת שושנה דמארי ורבים רקדו לצליליו. גיבורת השיר היא בת שבע, אך לא הייתה זו אישה, אלא האנשה לפלמ"ח עצמו.
השיר הינו סקירה של הישגי הפלמ"ח מבחינה צבאית, חברתית ותרבותית בתום שבע שנים, החל מהנחת הבסיס לחילות צה"ל, דרך ארגון מפעל העפלה ועד להווי החברתי-תרבותי ששרר בקרב חבריו. בשיר תמונה מושלמת של הפלמ"ח, בדמות צבא סדיר מאורגן ומצויד, הנכון לקרב ופועל באוויר, בים וביבשה. בפועל, זהו שיר מחאה, הכתוב ברמזים, נגד פירוק הפלמ"ח, עם הקמת מדינת ישראל. בספרו חיים חפר מספר ומזמר כתב חפר כי "פלמ"חניקים רבים ודאי זוכרים את הריקודים ברחבת 'הבימה' כשאנחנו – הצ'יזבטרון – עומדים על המרפסת ושרים להם את 'בת שבע'... הצ'יזבטרון, שקיבל רשות להופיע בכנס הפלמ"ח, שנערך אז במגרש כדורגל בגני התערוכה הישנים של תל אביב על יד הירקון – קיבל הוראה בערב הכנס שלא להשתתף בו [אבל השתתף בכל זאת]".
הבית הראשון נפתח בדברי טייסי הפלמ"ח, תוך הצגת הפלמ"ח כמודל ללב ליבו של צה"ל: "עת אל ענן אמריא על כנף הרוח/ אני זוכר בת שבע רק אותך/ ועת עם ליל המטוס ינוע/ הוא לכוכב נשבע כי לא ישכח". באפריל 1943 חברי הפלמ"ח הקשיבו לנאומו של דוד בן-גוריון במסדר הפלוגה, וגילו כי פעולותיהם לא זכו להכרה לה ציפו. חרף זאת, המשיך הפלמ"ח בקידום תחומי לחימה נוספים, ביניהם הים והאוויר, וראה עצמו במסגרת צבאית כוללת. על רקע זה קמה מחלקת הטיס של הפלמ"ח ונפתח קורס טיס מטעמה, עליו פיקד ששון נוביק (נבות), וכן היו חברי פלמ"ח שטרם שחרורם ביקשו ללמוד לטוס ובתמורה ימשיכו לשרת בפלמ"ח.
הפזמון משקף את התפיסה לפיה הפלמ"ח היה התשתית להקמת צה"ל, וכן כוח חלוצי בהתיישבות בארץ-ישראל. "בת שבע, בת שבע/ הזמר הוא לך/ מדן עד באר שבע/ אותך לא נשכח". מקור הביטוי "מדן ועד באר שבע" בתנ"ך והוא מוזכר בו פעמיים; "כִּי יָעַצְתִּי, הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל-יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם, לָרֹב; וּפָנֶיךָ הֹלְכִים, בַּקְרָב" (שמואל ב' פרק י"ז); "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע – כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א' פרק ה'). גם במקרא הביטוי מתייחס לגבולות הארץ ועם ישראל: לאורך הארץ, מהצפון ועד לדרום.החל משנת 1944 הפלמ"ח לקח חלק משמעותי בהקמת יישובים ובחיזוקם, בינים הקיבוצים בית קשת, חצרים, משגב עם, הראל, צאלים ולהבות חביבה.
שני הבתים הבאים עוסקים בפעילות הימית של הפלמ"ח, החל מהקמת הפלי"ם (הלחם של פלמ"ח וים), שהיה עתיד להיות חיל הים ועד למפעל ההעפלה: "עת אל החוף הגעתי עם הליל/ והספינה הנה קרבה בלאט/ חלמנו ילדתי הרבה עלייך/ ומה, ומה תאמרי עלינו את/ ועת המשחיתה נגחה נגוח/ ולסיפון הוטלו פצצות הגז/ את ברכתי שלחתי עד אין כוח/ והגלים לך שרו כמו אז". עיקרם הוא הצגת החשיבות של הפעילות הימית בה לקח הפלמ"ח חלק ותרומתו הענפה למפעל הציוני. פעילות זו התבצעה במסגרת מפעל ההפעלה, קידום הגירה בלתי לגלית של פליטים יהודים לארץ-ישראל, בניגוד למדיניות שלטון המנדט הבריטי. בשנת 1943 הוקמה המחלקה הימית של הפלמ"ח בפיקודו של זלמן פרח, ובשנת 1945 הייתה לפלוגה הימית.
לקראת סיום השיר, תיאר חפר את תרבות הפלמ"ח וההווי בין החברים והחברות בו. "בת שבע גם אני אשיר אלייך/ ואת אותי כמעט שלא ידעת/ אני אחד צנחן רק בן חודשים/ אבל אתמול סיפרתי כבר צ'יזבט". צ'יזבט, סיפור המשולבים בו אמת ודמיון, היה חלק מן הפולקלור הפלמ"חאי, ששילב בתוכו הומור יהודי-גלותי ומוטיבים ארץ ישראליים-פלסטינים. חברי וחברות הפלמ"ח אימצו ויצרו צ'יזבטים בעצמם, ששיקפו את הלך הרוח והווי של אותם הימים. בהמשך השיר הביא חפר את חוויית הקרב של לוחם טירון, ובכך הדגיש את יכולתו של הפלמ"ח להוות תשתית והבסיס להקמת חיל יבשה.
במהלך השנים חזרה שושנה דמארי וביצעה את השיר, וכן זמרים וזמרות נוספים, ביניהם יהורם גאון. "בת שבע" כדמות אישה מן הפלמ"ח שולבה במערכון "שיח טבחים" של הגשש החיוור, שכתב יוסי בנאי, בתוכניתם "אופסייד סטורי". במערכון מעלים שלושה מילואימניקים זיכרונות, ומזכירים גם פלמחניקית ושמה בת שבע.
- בן-ש"ך, גלעד, הצ'יזבטרון – אם הלהקות הצבאיות: השירים, האנשים , הזמנים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
- גוטווין, דניאל, "הצ'יזבטרון והתמורות באתוס החלוצי של הפלמ"ח, 1950-1948", עיונים: כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל, (2019), עמ' 151-104.
- זעירא, מוטי, הנני כאן: חיים חפר, סיפור חיים, בן-שמן: כתר, 2021.
- חפר, חיים, חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם, אור יהודה: זמורה-ביתן, 2004.
- לוטם, עמנואל, שורשי חיל האוויר: התפתחות התעופה הביטחונית בארץ ישראל עד הקמת המדינה, תל אביב: משרד הביטחון, 1997.
כתבו: רותם בלס, שחר ורד ודניאל קונורטי, סטודנטיות בחוג להיסטוריה, מכללת סמינר הקיבוצים (יוני 2023)