הצ'יזבט
בבסיס הצ'יזבט מסגרת סיפורית, שאליה יוצקים חומרים מן המציאות. יסודותיו הרעיוניים היו טיפוח המורשת הקיבוצית, תוך תיאורי התמודדות עם מצבים קשים במיוחד, כך שלמרות שהפלמ"ח לא המציא את הצ’יזבט, הוא התאים לפלמ"ח "ככפפה ליד". אמת ודימיון שימשו בו בערבוביה והוא היווה פולקלור מיוחד, המשלב מוטיבים ארץ-ישראליים - ערביים ואחרים - עם יסודות ההומור היהודי הגלותי.
מקורו של המונח 'צ’יזבט' במילה הערבית צ'יזב, שפירושה כזב. המילה הייתה נפוצה מאוד בקרב בני המושבות וראשוני הפלמ"ח. במלחמת העצמאות ולאחריה התפשט שימושה ורווח בפי אנשים שונים ביישוב עד כדי כך שנתפס כ"פזרנות והפקרות" בעיניהם של מספרי הצ’יזבטים ה"מקוריים". לדידם, כאשר החלו אותם "חדשים", שלא ידעו את ההבדל בין צ'יזב לבין שקר, להטות את המילה כפועל (צ'יזבטנו, צ'יזבטתם, צ'יזבטו) כהוכחה לכך ש"הם בעניינים" - איבדה המילה מערכה. הצ’יזבט הוא סיפור שכולו, רובו, או חלקו שקר, הגזמה או מתיחה ו/או שלושתם יחד ו/או אף לא אחד מהם:
מהם ההבדלים בין צ’יזבט, שקר ומתיחה? - שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא כשכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה. צ’יזבט הוא כשכולם יודעים שהמדובר בסיפור המצוץ מן האצבע ובכל זאת מוכנים לשמוע אותו שוב ושוב.
('ילקוט הכזבים')
שקר מצליח לעלות לדרגה המכובדת של צ’יזבט רק לאחר ליטוש ושפשוף רציני ורק אלה שנחרכו שעברו את מבחנה של הביקורת העממית ואת מבחן הזמן - זכו להאריך ימים.
בבסיס הצ'יזבט מסגרת סיפורית, שאליה יוצקים חומרים מן המציאות. יסודותיו הרעיוניים היו טיפוח המורשת הקיבוצית, תוך תיאורי התמודדות עם מצבים קשים במיוחד, כך שלמרות שהפלמ"ח לא המציא את הצ’יזבט, הוא התאים לפלמ"ח "ככפפה ליד". אמת ודימיון שימשו בו בערבוביה והוא היווה פולקלור מיוחד, המשלב מוטיבים ארץ-ישראליים - ערביים ואחרים - עם יסודות ההומור היהודי הגלותי. מרכיבים אלה איפיינו גם את תרבות הפלמ"ח ולכן לא פלא שהצ’יזבט מזוהה יותר מכל עם הפלמ"ח ומורשתו. ניתן לומר שהפלמ"ח שימש כמעבד, ממיין ומזקק לצ’יזבטים. סיפורים רבים קדמו להופעת הפלמ"ח, ואחרים באו מפי אנשים שהקשר שלהם לפלמ"ח היה רופף למדי. הפלמ"ח אימץ וגם יצר בעצמו סיפורים שהתאימו לו או ששיקפו את יחס בני הדור לבעיות שהעסיקו אותם. בהווי הפלמ"חאי מצויים צ’יזבטים על המחלקה הערבית והמחלקה הגרמנית; על בני מרשק ה'פוליטרוק', על קרבות ועל 'סחיבות' מלולים; על דמויות מיוחדות, על בנות, על 'שפת הקודש' ומה לא. בחברה הפלמ"חאית, שבזה למליצות וקידשה את העשייה, שימש הצ’יזבט כאמצעי לקבוצה ולפרט לדבר על עצמם ועל מעשיהם מבלי לחטוא במליציות או בהבלטה עצמית. כך למשל מיוצג כוח הרצון החזק של הבחורים בסיפור על הפלמ"חניק שהלך על קופסאות סרדינים פתוחות בתוך הנעליים בזמן המסעות, כדי ללמוד ללכת כמו הפרטיזנים - צריך ללמוד לסבול...
מהם ההבדלים בין צ’יזבט, שקר ומתיחה? - שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא כשכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה. צ’יזבט הוא כשכולם יודעים שהמדובר בסיפור המצוץ מן האצבע ובכל זאת מוכנים לשמוע אותו שוב ושוב.
('ילקוט הכזבים')
שקר מצליח לעלות לדרגה המכובדת של צ’יזבט רק לאחר ליטוש ושפשוף רציני ורק אלה שנחרכו שעברו את מבחנה של הביקורת העממית ואת מבחן הזמן - זכו להאריך ימים.
בבסיס הצ'יזבט מסגרת סיפורית, שאליה יוצקים חומרים מן המציאות. יסודותיו הרעיוניים היו טיפוח המורשת הקיבוצית, תוך תיאורי התמודדות עם מצבים קשים במיוחד, כך שלמרות שהפלמ"ח לא המציא את הצ’יזבט, הוא התאים לפלמ"ח "ככפפה ליד". אמת ודימיון שימשו בו בערבוביה והוא היווה פולקלור מיוחד, המשלב מוטיבים ארץ-ישראליים - ערביים ואחרים - עם יסודות ההומור היהודי הגלותי. מרכיבים אלה איפיינו גם את תרבות הפלמ"ח ולכן לא פלא שהצ’יזבט מזוהה יותר מכל עם הפלמ"ח ומורשתו. ניתן לומר שהפלמ"ח שימש כמעבד, ממיין ומזקק לצ’יזבטים. סיפורים רבים קדמו להופעת הפלמ"ח, ואחרים באו מפי אנשים שהקשר שלהם לפלמ"ח היה רופף למדי. הפלמ"ח אימץ וגם יצר בעצמו סיפורים שהתאימו לו או ששיקפו את יחס בני הדור לבעיות שהעסיקו אותם. בהווי הפלמ"חאי מצויים צ’יזבטים על המחלקה הערבית והמחלקה הגרמנית; על בני מרשק ה'פוליטרוק', על קרבות ועל 'סחיבות' מלולים; על דמויות מיוחדות, על בנות, על 'שפת הקודש' ומה לא. בחברה הפלמ"חאית, שבזה למליצות וקידשה את העשייה, שימש הצ’יזבט כאמצעי לקבוצה ולפרט לדבר על עצמם ועל מעשיהם מבלי לחטוא במליציות או בהבלטה עצמית. כך למשל מיוצג כוח הרצון החזק של הבחורים בסיפור על הפלמ"חניק שהלך על קופסאות סרדינים פתוחות בתוך הנעליים בזמן המסעות, כדי ללמוד ללכת כמו הפרטיזנים - צריך ללמוד לסבול...