Private Ameni Arieh

"הצבי ישראל, על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים?"
מה כבד העט, מה מעיקה הכתיבה, כמה קשה להסתגל למצב, ומה קשה להשלים עם העובדה המרה שאריה איננו. האמנם אינך עוד עמנו? האמנם לא נראך בינינו כתמיד, אריה? באיזו קלות ניתק פתיל חייו הצעירים והתוססים. הזהו הסוף, סוף כה מר, כה אכזרי? שוב לעולם לא יכנס עם חיוך על שפתיו ו"צ'יזבאט" מפולפל בפיו, לעד לא. כה קשה להשלים, כה כואב! הנה, זה כל מה שנשאר מאריה- תמונה, הוא מחייך בה חיוך כה קורן, חיוך של אדם שאינו יודע על הגורל המר המתדפק על שעריו. מילים מספר, רשימות משלי, וזכרונות רבים הכמוסים אי שם בלב.
איני יכול להמשיך. צריך להיות חזקים.

דב אלוני
מתוך הספר 'לזכר הי"א', הכשרת גיבור תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

הגיעה אלי הידיעה הנוראה, כי אריה שלכם ושלנו, איננו. רציתי לא להאמין: הרי רק לפני זמן קצר ישב אריה בכיתה ונפרד מאתנו עך מנת לחזור- היתכן שלא יחזור?
שלוש שנים הכרתיו וראיתי לפני נער מפותח היטב, בעל רמה שכלית גבוהה, שנפשו פתוחה לכל דבר טוב ויפה. בחיי יום יום הרגיש את הזולת והעדיף את הכלל על הפרט. הוא היה חבר טוב לבני כיתתו ותלמיד חביב על מוריו. בשנה האחרונה, בעיקר בחדשים האחרונים, בערה בו אותה אש נעורים חזקה, המקימה מולדת, משחררת נדכאים, בונה עתידות ושורפת אותו עצמו, שהלך להביא את הישועה לרבים.
ההיסטוריה והדורות הבאים ידעו להעריך את הצעירים הרבים, אשר מהרו לנדב את חייהם הקצרים, מלאי התקוות למען אושר עמם בעתיד שלא יחיו בו.
אריה אהב מאוד את הלימוד, אך מתוך מסירותו לא יכול היה להמשיך בחיים של לימודים. בשיחות עם מורים ועם תלמידים בשעות לימודים ובהפסקות, ובודאי גם בבית, שמענו מפיו את אותה הטענה:"מקומי איננו יותר על ספסל הלימודים, מקומי בין המתגייסים". את חיבורו האחרון בכיתה סיים אריה במילים האופיניות לו לעצמו, ששם בפי גבור החבור:"עתה הגיעה שעתי לקום. כי מחר מתיצב אני לשרות הצבאי. זהו המעשה החשוב ביותר, מעשה שאני גאה עליו ביותר- לשרת בצבא של עמי ולא בצבאות זרים, כפי שעשיתי זאת קודם. אני מוכן לכל קרבן מצדי. כי רואה אני את החשיבות והגדולה שבזמן הזה. אם כן - שלום ולהתראות אחר המלחמה".
חבל, חבל מאוד שרצונו האחרון של אריה לא יוכל להתגשם כשם שהגשים את רצונו הראשון. לכם, הורים ובנ משפחה, בצערכם האישי הרב אין בפי מלים לניחומים...
מחנכו של אריה
א. זמרני
מתוך הספר 'לזכר הי"א', הכשרת גיבור תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

קשה לכתוב כשהיגון בלב גדול מנשוא, בפרט לאחר ששכלתם בן כזה. לא הרבה זמן הכרתיו. אך הוא היה כשרוני ובולט בידיעותיו, ער להרבה בעיות, הראה את עצמו בולט משכמו ומעלה מבין חבריו. תלמיד טוב היה, ילד מחונן בכשרונות רבים, זריז, וידע גם להשפיע על הסביבה, ללוש את החומר מסביבו וליצור מעין חברה משלו. נבדל היה מבין השאר ביכולתו הארגונית, בכשרונו החינוכי, ובפרט ברצונו המיוחד לבוא לעזרה לאחרים, להועיל לחברה.
ידע את סוד החובה. ובלכתו למלאותה, בהזדרזו, עוד טרם הגיע לגילו, שילם בדמי חייו את רצונו זה. קשה לנחם וקשה שבעתיים לבוא בדברי עדוד. כולנו נדהמים ממכה זו, אבלים ועטופי יגון, ולא נשאר אלא לדום, שהרי כך יאה. והדממה תבטא ביתר שאת את המתרחש בלבותינו.
ותקוה אחת, כי בבוא יום השלום נשוב הביתה להכין את המרחב לבאים. נדע כי רצונו ושאיפתו של אריה ז"ל נתגשמו, וכי אכן בזה מציבים אנו לו ציון כבוד כראוי לו.
ימתקו לו רגבי ארצנו הקדושה הרוויה דמי טהורים ואהובים.
דוד ניצברג
מתוך הספר 'לזכר הי"א', הכשרת גיבור תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.