Private Ben Dor Haim

נהריה

לילה חוף סירה תגיע
מתוכה הקורס מגיח
וזקנם צומח פרא
יחפים קרועים מדרך

נהריה נהריה
עת פלמחניק בך יופיע
אז ברוב הדר וטקס
מתאספים שם כל היקס

אז לבית קפה לפתע
מתפרצים הם כמו רקטה
ומצב הבר אבוד הוא
את הכל שתה כבר דודו

ס.א.ד. קורץ בעין
ובידו בקבוק של יין
שמחה הבקבוק יונק
אל הסירה הוא מתחמק

עוד אחד קורץ בשצף
על שפתיו עולה כבר קצף
פוזרנו בשינל שחור
אך יקיות פונות אחור

"היא" שקטה שקטה עדין
אבל שרגא שם כבר עין
ובעוד לבו נתון בה
הוא רוקד אתה כבר רומבה

וגם זלמן כבר בפורמה
ורוקד על הפלטפורמה
רקיעה והיא שוקעת
רקיעה היא מתפקעת

אך ישנה שם גם קרחת
היושבת מצוברחת
חיים חיים משתגע
איך ירקוד והוא צולע

מנגנת התזמורת
והנה עולה תגבורת
פוקסי פוקסי בכל עוז
מנדנד כבר בעכוז

כך עובר חולףהערב
שוב צריך לצאת לדרך
ןהקורס כולו מריע
נהריה נהריה

הו, רוח רוח אתי תהיה בטוח
גם אם מפרש פתוח תעלה על הסלעים
בסערה ברוח אני לים מרחוק
אתי תהיה בטוח זה אושר להפליג

הנה דוגיה תקחו נא
אכן היתה טרדה
טיפון מצד הונטה
השקרמה כבר הורדה
מפנה שמאלי לקחנו
בצד משבר גדול
ימח שמה הרוח
שברה את הפיול
מיד סובבנו תורן
ולפע קול רועם
הנה ארגז החרב
הולך ומתחמם
הוצאנו עוגן שמאלה
הרוח התגבר
וכך ארגז החרב
הלך והתקרר
וכך יה שיח חזרנו
בה בחש לקורס חובלים
אהיה עוד קברניט

2.3.1944
שלום לך, אבא!
אני, כדי לענות על מכתבך אלי, זקוק לשקט ורכוז במידה שלא מצאתי עדוון. לעת עתה אני קורא את היינריך היינה ועומד למות מהתפעלות. כאן יצא בהוצאת "לגבולם" ספרו השני הכולל "לודביג ברנה", "וידויי" ו"זכרונות". נפלא לקרוא את הכופר הקדוש הזה, את המהפכן הענוג, כיצד הוא מגיע לבסוף להרגשה דתית עמוקה בהשפעת התנ"ך, כיצד הוא מעלה אותו לגבהי שחקים של הרוח האנושי. והוא הרי יודע להעלות דברים כשהוא רוצה, כמעט במידה שהוא יודע לעקוץ, וללעוג, ולבזות. הוא מדבר על היעוד הישראלי, על הרוח הישראלי, כמעט כמו הרב קוק, וממש מדהימה היא האקטואליות שבניתוחו את העם הגרמני. גלגול מודרני של נביא ומשורר. הוא האדם החכם ביותר בעולם. ברצינות. אולי לא הגדול ביותר, לא המבקר, הפוליטיקן, הפילוסוף, הסופר הגדול ביותר - אבל האדם(!) האדם החכם ביותר. יחי היינריך היינה!....
אני נזכר בו, משום שגם לו ישנם תמיד קשרים (של ידידות או שנאה) - עם היוצר והיצירה. סביבם הוא חג בתמידות. פעם רואה עצמו מעל להם, פעם מתחת להם, ולעיתים קרובות אינו מודה בקיומם, או רואה את עצמו שוה בשוה בשורה אתם. על כל פנים, בספרו "דת ופילוסופיה באשכנז" מודה הוא שמילדות ישנה בו הרגשה דתית עמוקה במובן העליון של המושג. נו, ואם היינריך אומר - יש לזה בודאי איזה יסוד! לא כן?
אמרתי לך אז, שתמיד כשאדם מנסה להסביר לי את התפעמותו מאותו כוח עליון בלתי מושג, בלתי מובן, שישנו בכל שכולל-הכל, שמאחד אדם וחיה, צומח ודומם, שמים וארץ לאחדות אלוהית אחת, אדם המבאר לי את הרגשת האושר האופפת אותו כשחש הוא בהרמוניה הגדולה, המאזין, היודע להאזין ל"שירת העולמות", שיכולה היא להתנגן בפרח, בתולעת ובאדם - אני חש משהו אמיתי באותו דבר, משהו הנובע ממעינות עמוקים, הקשור בחווית דם. אלא שאצלי מעולם לא יצאו מחשבות אלה מן היסוד של חויה נפשית עצמאית (אולי משום שלא גמרתי את העבודה בהשלמת עצמי), על כן המגע את הוא שטחי, תמיד חיצוני. ובשעה שאני שומע אנשים עושים מזה תנועה, הולכים ומטיפים ל"רליגיוזיות", מאספים אסיפות ומטילים על היעדרה את כל מדוי-ימינו, מכניסים חויה אינטימית כזו לדפוסים כמעט מפלגתיים - הרי זה מעורר בחילה, כמי שהולך ןמכריז על אהבתו בחוצות. נו, אולי אמשיך כשאכתוב במפורט....
מתוך "מבחר מכתבים ורשימות" / חיים בן דור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

24.3.1947
שלום, אמא,
גם כאן קיבלנו את הידיעות בהרגשת זועה איומה. הפחדנות השפלה שבה הוקמו התליות, היא העושה את הדבר נאלח כל כך, מרגיז כל כך. נו, מה יש לדבר... הנקמה בוא תבוא.
אמא, בגילך אסור לך בשום אופן לשקוע במצבי רוח רעים ומרות שחורות. עשי הכל כדי להתגבר. מצאי לך התעסקויות על אף המחלה. ומה הן התכניות שאת רומזת עליהן? טוב שאת מתכננת תכניות, הגשימי אותן! ובעוז!

אמא ואבא יקרים,
יום שני של חנוכה היום. חופש לא קבלתי ואני יושב לענות על מכתביכם. איני יכול להרבות בכתיבה על המצב, משום שאותי ממלאה הרגשה אחת קשה בלבד: מדוע לא עונים? - בזה מתרכז כל מצב רוחי שהוא מחורבן למדי. הרוגים, הרוגים ופצועים יום-יום, ואנחנו מתחילים שוב להתרגל לדבר. זה לא צריך היה לקרות. זה יכול היה שלא יקרה, אבל ... השמנים, השמינם קובעים הכל.
מאוד רציתי לבוא לירושלים להיות קצת אתכם עכשיו...
וכשאתה רואה מקרוב מה היה אפשר לעות ומה עושים - אתה מתפלץ. לאללה פתרונים! כל החישובים הפוליטיים, כל האפשרות - בעד מכה נגדית איומה! והיא לא באה. חינוך של עשר שנים: המאורעות הבאים לא יהיו כמאורעות 36. למדנו: ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. מכל הבחינות, פוליטית וטאקטית, וזהו...
נו, מה יש לדבר, לעת עתה שכלנו גם את יהושע. אתה, אבא, ודאי הכרת אותו.
מה שלומך, אמא? אני מתפלל שתבריאי מהר - לא עת לחלות...

22.12.1947
אמא יקרה, זמן רב כל כך שלא כתבתי. או שהמאורעות רודפים זה את זה בטירוף כזה שבין מכתב למכתב דומה שהזמן כה רב.
אצלי הכל בסדר. בריא ושלם ומרוגז על שאינני "עושה" כלום. את שמחה על זה. יבושם לך!

מתוך "מבחר מכתבים ורשימות" / חיים בן דור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מותם של שני אנשים מעורר בי תמיד, מדי הזכרי בהם, רגש של כאב עמוק מאוד, דוקר - הייתי אומר - איזו הרגשה של אימה ואבל ראשוניים בפני מותו של מי שחשיבותו לנו אינה יכולה להתבטא כלל במילים. משהו ששייך לאישיותנו האינטימית ביותר ולאותו כלל גדול שאישיותנו קשורה אליו באלפי נימים בלתי נראות. את זה חוסר הישע, והכאב הבלתי מרפה שבא בעקבותיו, חש אני תמיד בהזכרי בשניהם - ברנר ווינגייט! משונה, אבל זה כך!
ואולי זה כך, משום ששניהם הסתלקו מאתנו ברגע בלתי מתאים ביותר. באותה שעה שהם, באישיותם וביכולתם לעזור, איש בדרכו - היו נחוצים לנו עד להרגשה של כיליון. וחסרונם יורגש עולמית. על כל פנים, עד לאותה שעה שנהיה חזקים ובריאים כיתר העמים - ויותר.
מתוך "מבחר מכתבים ורשימות" / חיים בן דור

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח