Corporal Ostrovsky Michael Muki
Son of Miriam and Baruch
Born in Haifa, Israel
On 24/7/1929
Drafted on 1948
Served in Palmach – Yiftach Brigade
In The First Battalion, Yiftach Brigade
In Hachsharat Geva, Noaar-Oved, 1948
Role: Fighter
Killed In Battle
In The War Of Independence
On 18/7/1948
In: Shilta (Khirbet Kurikur)
Buried in Jerusalem – Mount Herzl - Mass Grave
Was 19 years old
Photo Album
מפרי עטו
מפרי עטו
מפרי עטו - כניסתי לגרעין
כניסתי לגרעין
בבואי למקוה חייתי בהרגשה שעזבתי איזו חברה מאחורי. חברה שחייתי בה את מיטב שנותי, אשר נתנה לי את הרוח החלוצית ועודדה אותי בהרבה, וכך חייתי באשליה זו כמעט שנה, ולא הרגשתי שאני מתרחק מגוף זה שהייתי קשור אתו קשרים כה אמיצים. אך מפעם לפעם באה המחשבה ללבי והטרדתני - לאן? ככה התלבטתי עד שנכנסה בי ההכרה שכאן מקומי ומכאן המשך חיי. כי החברה ההיא בעיר כבר רחוקה ממני, וערכיה שונים מערכי. החלטה זו החלטתי עוד לפני יסוד גרעיננו, וכך לא היה לי שום עכוב להיות עם מיסדי הגרעין.
הרבה דובר בינינו על דרך חיים משותפת, ועל הגרעין. פעולות מעשיות לא היו לנו, אך כבר היו לנו פעולות אשר לכדו את הכתה ושמשו כבסיס לכל מה שהתרחש אחר כך. בפעולות אלה היינו יושבים ושרים בלבד. קראנו לזה "פעולת גרעין". אך כמובן מבחינה מעשית לא היה לזה כל ערך, חוץ ממה שהזכרתי קודם...
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח
בבואי למקוה חייתי בהרגשה שעזבתי איזו חברה מאחורי. חברה שחייתי בה את מיטב שנותי, אשר נתנה לי את הרוח החלוצית ועודדה אותי בהרבה, וכך חייתי באשליה זו כמעט שנה, ולא הרגשתי שאני מתרחק מגוף זה שהייתי קשור אתו קשרים כה אמיצים. אך מפעם לפעם באה המחשבה ללבי והטרדתני - לאן? ככה התלבטתי עד שנכנסה בי ההכרה שכאן מקומי ומכאן המשך חיי. כי החברה ההיא בעיר כבר רחוקה ממני, וערכיה שונים מערכי. החלטה זו החלטתי עוד לפני יסוד גרעיננו, וכך לא היה לי שום עכוב להיות עם מיסדי הגרעין.
הרבה דובר בינינו על דרך חיים משותפת, ועל הגרעין. פעולות מעשיות לא היו לנו, אך כבר היו לנו פעולות אשר לכדו את הכתה ושמשו כבסיס לכל מה שהתרחש אחר כך. בפעולות אלה היינו יושבים ושרים בלבד. קראנו לזה "פעולת גרעין". אך כמובן מבחינה מעשית לא היה לזה כל ערך, חוץ ממה שהזכרתי קודם...
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח
מפרי עטו
ממכתביו
אי שם בגליל 25.5.1948
... אצלנו כפי שאת מתארת לך הכל בסדר. חסר מי שהוא - שלמה. מקומו עוד חלל ריק. עוד אין אנו יכולים לתאר לעצמנו את העדרו. מפעם לפעם נפלט שמו כלאחר יד כאילו היה קיים, אך מיד נזכרים ושותקים. החברה בכלל די בסדר. אנחנו מקיימים עד כמה שאפשר ערב פינג'אן או קומזיץ, או סתם יושבים ושרים על יד המדורה. היו לנו גם שיחות גרעין, והחלטנו על הקמת מחסן משותף וקופה משותפת. זה מתגשם במשך הזמן.
חזית לטרון, 30.6.1948
... אני מקווה שזה יהיה המכתב האחרון מ"החור הנאלח" הזה. אנחנו מתחילים לשנוא את המקום הזה מיום ליום, ביחוד שאנחנו כתה בודדת שנמצאת במקום מרוחק מכל החברה.
בתחילה כמו שסיפרתי לך נסענו לירושלים לליווי. חשבתי שאראה משהו, אבל האמת - אין מה לראות. מה שקונים עולה כסף תועפות. ובכלל האנשים קשים שם במלוא מובן המילה בכל התנהגותם. אינני יודע אם יש להאשים אותם אחרי שהם סבלו רעב במשך זמן רב, אך העובדה קיימת.
מכתבו האחרון -בלי תאריך
... אני כותב לך את המכתב הזה מכפר שנכבש. רק הבוקר כבשנו אותו בלי התנגדות. אמנם אנחנו לא היינו הפורצים, אבל הגענו תיכף לאחר הפריצה. הגענו לגורן וישנו כמו מתים. כשהאיר היום התחלנו ללכת לחפש "מציאות". בבוקר בא לכפר אוטו ערבי חדש לגמרי. הם לא ידעו שהכפר נכבש וכך הרווחנו אוטו לפלוגה, חבל שלא לגרעין שלנו.
נו, מספיק על המלחמה, יש עוד ענינים לספר. עוד לפני היציאה היתה פעולת גרעין. זאת היתה, נדמה לי, הפעולה הראשונה שבאמת דנו על עניננו בכובד ראש. היתה בסמינר פגישת הכרות. כל הכשרה שחשבה את עצמה לשונה בתולדותיה מן האחרות סיפרה על עצמה, וממנה למדנו גם אנחנו.
אני מסיים את המכתב, מי יודע מי יגיע קודם לחוה - אני או המכתב...
אריכא
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח
... אצלנו כפי שאת מתארת לך הכל בסדר. חסר מי שהוא - שלמה. מקומו עוד חלל ריק. עוד אין אנו יכולים לתאר לעצמנו את העדרו. מפעם לפעם נפלט שמו כלאחר יד כאילו היה קיים, אך מיד נזכרים ושותקים. החברה בכלל די בסדר. אנחנו מקיימים עד כמה שאפשר ערב פינג'אן או קומזיץ, או סתם יושבים ושרים על יד המדורה. היו לנו גם שיחות גרעין, והחלטנו על הקמת מחסן משותף וקופה משותפת. זה מתגשם במשך הזמן.
חזית לטרון, 30.6.1948
... אני מקווה שזה יהיה המכתב האחרון מ"החור הנאלח" הזה. אנחנו מתחילים לשנוא את המקום הזה מיום ליום, ביחוד שאנחנו כתה בודדת שנמצאת במקום מרוחק מכל החברה.
בתחילה כמו שסיפרתי לך נסענו לירושלים לליווי. חשבתי שאראה משהו, אבל האמת - אין מה לראות. מה שקונים עולה כסף תועפות. ובכלל האנשים קשים שם במלוא מובן המילה בכל התנהגותם. אינני יודע אם יש להאשים אותם אחרי שהם סבלו רעב במשך זמן רב, אך העובדה קיימת.
מכתבו האחרון -בלי תאריך
... אני כותב לך את המכתב הזה מכפר שנכבש. רק הבוקר כבשנו אותו בלי התנגדות. אמנם אנחנו לא היינו הפורצים, אבל הגענו תיכף לאחר הפריצה. הגענו לגורן וישנו כמו מתים. כשהאיר היום התחלנו ללכת לחפש "מציאות". בבוקר בא לכפר אוטו ערבי חדש לגמרי. הם לא ידעו שהכפר נכבש וכך הרווחנו אוטו לפלוגה, חבל שלא לגרעין שלנו.
נו, מספיק על המלחמה, יש עוד ענינים לספר. עוד לפני היציאה היתה פעולת גרעין. זאת היתה, נדמה לי, הפעולה הראשונה שבאמת דנו על עניננו בכובד ראש. היתה בסמינר פגישת הכרות. כל הכשרה שחשבה את עצמה לשונה בתולדותיה מן האחרות סיפרה על עצמה, וממנה למדנו גם אנחנו.
אני מסיים את המכתב, מי יודע מי יגיע קודם לחוה - אני או המכתב...
אריכא
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח