לוחם אלכסנדר שמעון אכסי ז"ל
Alexander Simon Aksi

בן הלנה ויוליוס
נולד בצ'כוסלובקיה
ב-ד' טבת תר"פ, 26/12/1919
עלה ב-1938
גוייס ב-1942
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד הראשון, פל' ו', פל' ה'
תפקיד: לוחם
נפל בפעילות מבצעית בליל הגשרים
בתקופת המאבק בשלטון הבריטי
ב-י"ח סיוון תש"ו, 17/6/1946
מקום נפילה: גשר אכזיב
נקבר בקבר אחים "יד ליד" בחוף אכזיב
בן 26 בנפלו
קורות חיים
שמעון בן הלנה ויוליוס. נולד בד' בטבת תר"פ (26.12.1919) במהריש טריבאו שבצ'כוסלובקיה. ילדותו עברה עליו בעיר הולדתו, מקום שם למד בבית-הספר המקומי והיה חבר בתנועת הנוער "תכלת לבן". בשנת 1938, עם תום לימודיו בגימנסיה, עלה ארצה באחת מספינות המעפילים. הוא הצטרף להכשרה בקיבוץ רמת-הכובש ואחר כך עבר לכפר-גלעדי. בשנת 1940 היה בין חברי הגרעין מנהריה שייסדו את קיבוץ געתון. אכסי היה צעיר עליז, אוהב חיים ומוכן לסייע לכל הזקוק לתמיכה ולסעד. הוא בורך בדמיון עשיר ופורה, ורגשותיו ורשמיו ביטא בסיפורים פרי עטו ובאיוריו לסיפורים אלה. בעבודותיו התבטאה אהבתו הרבה לאדם ולטבע, ובעיקר לנוף הארץ. עם זאת היה מעורה בחיי הקיבוץ והיה בין ראשוני המתנדבים לכל משימה, הדריך עולים-מעפילים רדופי חרדות וטיפל בקבוצות-נוער.בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח ושירת בו שלוש שנים, רוב הזמן בקיבוץ גבעת-ברנר. ידיעותיו היסודיות שרכש בסיוריו המרובים ברחבי הארץ הכשירוהו להיות מדריך נוער להכרת הארץ. ובטיולים הארוכים שערך עם חניכיו התחבב על הכל. בשנת 1946 השתתף כחבר בחוג אמני הקיבוץ, בתערוכה שהוכנה לקראת ועידה בקיבוץ יגור והוקדשה לשארית הפליטה. בתערוכה זו הוא ערך את פינת הצנחנים וזו הייתה אחת מתרומותיו האמנותיות לקיבוצו: הוא עיצב את חגי ישראל על תכנם המתחדש, הכין הגדות מאוירות לחג הפסח, צייר קריקטורות למאורעות שונים, בנה צעצועים לילדים והוציא עלון לחיילים בשם "פרישת שלום מהבית".
אור לי"ח בסיון תש"ו (16/17.6.1946) נערך מבצע "ליל הגשרים", שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד-עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ, על מנת לנתקה מן הארצות השכנות. אלכסנדר יצא עם יחידת פלמ"ח לפוצץ שני גשרים, גשר הרכבת וגשר הכביש, שנטו על נחל אכזיב, היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים וארבעה-עשר לוחמים נהרגו: שלושה עשר מתוכם, ואלכסנדר ביניהם, נהרגו כשהאש פגעה בחומר הנפץ שנשאו איתם וגשר הרכבת נהרס על הלוחמים שתפסו מחסה בין עמודיו.
בן 27 היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים, בבית העלמין שבחוף הכרמל. הניח אחריו אשה ושני בנים.
בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה לקבר שנכרה בלב האנדרטה שהוקמה לזכרם במקום נפילתם.
קיבוץ נאות-מרדכי, ביתם של אשתו ובניו, הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים ובני משפחה על דמותו; כן הנציח הקיבוץ את זכרו בהקמת מועדון הנושא את שמו ובהקדשת פינת זיכרון לו ולחבריו שנפלו במבצע.
אלבום תמונות

שמעון אלכסנדר



פורטרט של שמעון

פרי עבודתו- מתוך הגדת קיבוץ גבעת ברנר תש"ח

פרי עבודתו- מתוך הגדת געתון תש"ח

מעבודותיו

חגי הקטן עם אביו שמעון

שעת מנוחה

חגי בן שנה וחצי, הצייר הוא אקסי בשנת 1944

ציור פורטרט של שמעון אשר צויר בשנת 1958

רינה ושמעון ביום חתונתם

תמונה אחרונה של אכסי, רינה וחגי ב-15 מאי 1946
רשימות לזכרו

מתוך "אשמורת" 5.6.1947

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

המצבה בגשר אכזיב

המצבה

בית אכסי- פנים המועדון

בית אכסי- הכניסה
רשימות לזכרו
לזכרו- אשתו
כעבור עשרים שנה.
אם עכשיו, אחרי זמן רב כל כך אזכור את אכסי - אזכור יחד עמו את כל היפה שנהג להעלות לפני, שהיה כאילו זהה עמו. שררה בינינו הבנה מלאה בכל הנעשה בזמן הפלמ"ח, למרות שרוב השמן חיינו בקשרי מכתבים או בחופשות קצרות. הוא ידע להמחיש לי את היופ מכל התקופות: ידע לספר לי על כל טיולויו היפים, שבהם לא יכולתי להשתתף. בחזרו ממסעותיו הארוכים תאר לפני את אשר ראה בצורה כה חיה, שכאילו ראיתי במו עיני את הנגב, את מדבר יהודה ואת טיולו הנהדר האחרון להר חרמון. בשובו אחרי שני מסעותיו לחרמון, סיפר לחברה כולה בחדר האוכל בגעתון. לפתע נטל חתיכת גיר ובציור על גבי הרצפה שיחזר לפנינו את כל המסע עד פסגת ההר, ופה ושם הוסיף שמות צמחים ואף מקומות, שלא ידענו עליהם. הוא אמר:"אני מוכרח לצייר את הדרך, אחרת לא תרגישו כמוני". אכסי ידע להתלהב ולהלהיב אחרים. מכל טיול הביא עמו אבנים, צמחים- ואף שיר חדש. כך למדנו מפיו את "שיר היקינתון" מאת ל. גולדברג, שירים רוסיים ואת שירי הפלמ"ח שהיו שרים אותם אז רק ליד המדורה במחנות העבודה. מכל טיול הביא עמו אוסף ציורים ורישומים. עקב שירותו בפלוגת סיירים עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה- ומכל סיור מטען ציורים וסיפורים נפלאים. כך למשל נולדה "אגדת המכתש".
במסיבת סיום הפלוגה המיוחדת הצ'כית שב"הזורע", אליה הוזמנתי גם אני, הראה אכסי סרט מצויר בשלל צבעים על החרמון בלווי ספור נחמד. באותו ערב גם הדהדו קירות חדר האוכל מצחוקם של החברה, שראו את עצמם בקריקטורות המוצלחות, מעשי יד אכסי. בבית יכול היה לשבת שעות עם בנו הקטן להקשיב יחד עמו לציוץ הצפורים ולקרב אל ליבו את צמחית הסביבה, את דרכיה ואת שביליה של הגבעה.
עבודתו האמנותית הגדולה היתה השתתפות בתערוכה שהוכנה לקראת ועידת יגור ב- 6.6.1946
הוא קיבל את ההזמנה בשמחה גדולה. סוף סוף הגיע אל היעד - חוג אמני הקבוץ. זאת היתה הועידה הראשונה אחרי מלחמת העולם השניה, והתערוכה כולה היתה מוקדשת לשארית הפליטה, לזכר השואה ולפעולות בחורינו בשטח האויב. אכסי קיבל על עצמו את עריכת פינת הצנחנים. החמר הרב מן התערוכה הזאת אבד ברובו עם חפושי הנשק ביגור ב"שבת השחורה". לאכסי היתה זו העבודה האמנותית האחרונה.
רעיתו- רינה
מתוך חוברת "עשרים שנה למותו", בהוצאת קיבוץ נאות מרדכי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
אם עכשיו, אחרי זמן רב כל כך אזכור את אכסי - אזכור יחד עמו את כל היפה שנהג להעלות לפני, שהיה כאילו זהה עמו. שררה בינינו הבנה מלאה בכל הנעשה בזמן הפלמ"ח, למרות שרוב השמן חיינו בקשרי מכתבים או בחופשות קצרות. הוא ידע להמחיש לי את היופ מכל התקופות: ידע לספר לי על כל טיולויו היפים, שבהם לא יכולתי להשתתף. בחזרו ממסעותיו הארוכים תאר לפני את אשר ראה בצורה כה חיה, שכאילו ראיתי במו עיני את הנגב, את מדבר יהודה ואת טיולו הנהדר האחרון להר חרמון. בשובו אחרי שני מסעותיו לחרמון, סיפר לחברה כולה בחדר האוכל בגעתון. לפתע נטל חתיכת גיר ובציור על גבי הרצפה שיחזר לפנינו את כל המסע עד פסגת ההר, ופה ושם הוסיף שמות צמחים ואף מקומות, שלא ידענו עליהם. הוא אמר:"אני מוכרח לצייר את הדרך, אחרת לא תרגישו כמוני". אכסי ידע להתלהב ולהלהיב אחרים. מכל טיול הביא עמו אבנים, צמחים- ואף שיר חדש. כך למדנו מפיו את "שיר היקינתון" מאת ל. גולדברג, שירים רוסיים ואת שירי הפלמ"ח שהיו שרים אותם אז רק ליד המדורה במחנות העבודה. מכל טיול הביא עמו אוסף ציורים ורישומים. עקב שירותו בפלוגת סיירים עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה- ומכל סיור מטען ציורים וסיפורים נפלאים. כך למשל נולדה "אגדת המכתש".
במסיבת סיום הפלוגה המיוחדת הצ'כית שב"הזורע", אליה הוזמנתי גם אני, הראה אכסי סרט מצויר בשלל צבעים על החרמון בלווי ספור נחמד. באותו ערב גם הדהדו קירות חדר האוכל מצחוקם של החברה, שראו את עצמם בקריקטורות המוצלחות, מעשי יד אכסי. בבית יכול היה לשבת שעות עם בנו הקטן להקשיב יחד עמו לציוץ הצפורים ולקרב אל ליבו את צמחית הסביבה, את דרכיה ואת שביליה של הגבעה.
עבודתו האמנותית הגדולה היתה השתתפות בתערוכה שהוכנה לקראת ועידת יגור ב- 6.6.1946
הוא קיבל את ההזמנה בשמחה גדולה. סוף סוף הגיע אל היעד - חוג אמני הקבוץ. זאת היתה הועידה הראשונה אחרי מלחמת העולם השניה, והתערוכה כולה היתה מוקדשת לשארית הפליטה, לזכר השואה ולפעולות בחורינו בשטח האויב. אכסי קיבל על עצמו את עריכת פינת הצנחנים. החמר הרב מן התערוכה הזאת אבד ברובו עם חפושי הנשק ביגור ב"שבת השחורה". לאכסי היתה זו העבודה האמנותית האחרונה.
רעיתו- רינה
מתוך חוברת "עשרים שנה למותו", בהוצאת קיבוץ נאות מרדכי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מתוך "אשמורת" 5.6.1947

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

המצבה בגשר אכזיב

המצבה

בית אכסי- פנים המועדון

בית אכסי- הכניסה
רשימות לזכרו
לזכרו- חנה אבריאל
... איש המעשה היה במלוא מובן המילה. כל מחשבה, כל רעיון הפכו אצלו למעשה.
רבים מאתנו הגיעו לחיי עבודה מתוך הכרה וכוח הרצון עשה אותם פועלים. הוא היה בין המעטים המאושרים שהעמל שמחה להם, תוכן ומטרה בחיים. מהטבע היה מחונן במזג עליז בכשרונות מעשיים ובמרץ בלתי מוגבל. ומכל אלה העניק לנו, לחברה, בשפע. מי ידאג לקישוטי מסיבות, להכנת כל חג וכל מועד, אם לא הוא? התקרב יום הולדת לאחד הילדים, מי יעשה מתנות צעצועים אם לא הוא? ולפני פסח יהפוך חדרו בית מלאכה ממש. מטריצות ונירות, צבעים, ספרים וכלי ציור מתגובבים על גבי שולחן, ארון וכסאות וכתיבת ההגדה.
חבר היה לכל אחד מאתנו ומוכן היה לעזור לכל, מי שנזדקק לעזרתו. לא היה קמצן בשעות הפנאי שלו. עוד זכורים ימי שלהי הקיץ של בוא העולים ממאוריציוס. הגיעו אלינו באוטו משא ולאחר שירדו מהאוטו התפזרו איש איש עם קרוביו ומכריו. רק קבוצה קטנה של חברים צעירים נשארה אז זרה ועזובה על יד האוטו ומי יודע באיזו מדה השפיע רגע ראשון זה בארץ על דרכם בעתיד, כי הוא בא והיה להם למדריך ולמופת.
בשתי עיניים פקוחות עבר את דרכו בחיים. במלוא ההכרה הלך אתנו ובמלוא ההכרה היה בין הראשונים שהתגייסו בשעה מכרעת. מנוי וגמור היה אתו לקשור את גורלו לגורל הישוב והעם, ולאחר שהחליט כך לא נרתע בפני תלאות וסכנה.
חנה אבריאל
מתוך חוברת "עשרים שנה למותו", בהוצאת קיבוץ נאות מרדכי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
רבים מאתנו הגיעו לחיי עבודה מתוך הכרה וכוח הרצון עשה אותם פועלים. הוא היה בין המעטים המאושרים שהעמל שמחה להם, תוכן ומטרה בחיים. מהטבע היה מחונן במזג עליז בכשרונות מעשיים ובמרץ בלתי מוגבל. ומכל אלה העניק לנו, לחברה, בשפע. מי ידאג לקישוטי מסיבות, להכנת כל חג וכל מועד, אם לא הוא? התקרב יום הולדת לאחד הילדים, מי יעשה מתנות צעצועים אם לא הוא? ולפני פסח יהפוך חדרו בית מלאכה ממש. מטריצות ונירות, צבעים, ספרים וכלי ציור מתגובבים על גבי שולחן, ארון וכסאות וכתיבת ההגדה.
חבר היה לכל אחד מאתנו ומוכן היה לעזור לכל, מי שנזדקק לעזרתו. לא היה קמצן בשעות הפנאי שלו. עוד זכורים ימי שלהי הקיץ של בוא העולים ממאוריציוס. הגיעו אלינו באוטו משא ולאחר שירדו מהאוטו התפזרו איש איש עם קרוביו ומכריו. רק קבוצה קטנה של חברים צעירים נשארה אז זרה ועזובה על יד האוטו ומי יודע באיזו מדה השפיע רגע ראשון זה בארץ על דרכם בעתיד, כי הוא בא והיה להם למדריך ולמופת.
בשתי עיניים פקוחות עבר את דרכו בחיים. במלוא ההכרה הלך אתנו ובמלוא ההכרה היה בין הראשונים שהתגייסו בשעה מכרעת. מנוי וגמור היה אתו לקשור את גורלו לגורל הישוב והעם, ולאחר שהחליט כך לא נרתע בפני תלאות וסכנה.
חנה אבריאל
מתוך חוברת "עשרים שנה למותו", בהוצאת קיבוץ נאות מרדכי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מתוך "אשמורת" 5.6.1947

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

המצבה בגשר אכזיב

המצבה

בית אכסי- פנים המועדון

בית אכסי- הכניסה
רשימות לזכרו
לזכרו - מאיר למד
לא היה בתוכנו חבר שישאף לטוב וליפה כמוהו. ידענו כי שאיפת שוא היא להעלות על הניר את דמות הבחור העליז, הער, הרענן, החבר הטוב והעוזר לכל הזקוק לעזרתו, בעל המרץ, האדיב, בעל האופק הרחב ובעל האינטרס העמוק שאנחנו הכרנו והוקרנו ושומרים בזכרוננו. לא היה דבר שלא מצא בו ענין, שלא יכול היה להעשיר אותו, ובאמצעותו את חיינו. ומעל הכל פעמה בו פעילות טבעית ושאיפה לבטא את חיינו. ודבר אחד הוא ידע טוב מכולנו. הוא ידע שלחיי האיש העובד, שהם קשים ואפורים, יש להוסיף את היופי, ולהגשה זאת הוא הקדיש את רוב כשרונו ומרצו....
מאיר למד
מתוך חוברת "עשרים שנה למותו", בהוצאת קיבוץ נאות מרדכי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
מאיר למד
מתוך חוברת "עשרים שנה למותו", בהוצאת קיבוץ נאות מרדכי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מתוך "אשמורת" 5.6.1947

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

מתוך "ידיעות אחרונות" 16.6.1948- המשך

המצבה בגשר אכזיב

המצבה

בית אכסי- פנים המועדון

בית אכסי- הכניסה