רב חובל דרור הובר יוסף יוסל'ה ז"ל

קורות חיים

ספרא וסיפא - סיפורו של יוסף יוסל'ה דרור: צרוף נדיר של מפקד ורע, שניחן בכישרון כתיבה מיוחד. נושא אות צוללן מספר ו, מלוחמי הים האמיצים והנועזים של ישראל, לוחם נגד מדיניות הגירוש הבריטית בתקופת המנדט, מפקד ומלווה של אונית המעפילים "המעפיל האלמוני", מראשי מבצעי פעולות החבלה באוניית הגירוש "אושן ויגור" בקפריסין ובאוניית הנשק הסורית "לינו" באיטליה, ממייסדי הקומנדו הימי, מקימה ומפקדה הראשון של שייטת הצוללות של חיל הים (ש-7), ומפקדה של הצוללת הישראלית הראשונה אח"י "תנין" (צ-71).

בטופס שאלון אישי שמילא יוסף בעצמו בשנת 1962, לבקשת אליעזר טל לצורך כתיבת ספרו "מבצעי חיל הים במלחמת העצמאות", פרט יוסף את התאריכים הקובעים בחייו: 
נולד בפולין ב-21 בינואר שנת 1925, ובגיל רך עברה משפחתו למכסיקו. בשנת 1930 עלה לארץ, והמשפחה התגוררה בתל אביב, שם למד ושם סיים את בית הספר היסודי תל נורדאו (1938) ואת התיכון גימנסיה שלוה (1942).
מגיל צעיר אהב את הים ונמשך אליו, והיה פעיל בימייה של "הפועל" ובתנועת "המחנות העולים", בה שימש גם כמדריך בשנים 1942-3.
בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח, לפלוגה ג' באשדות יעקב. לאחר מאמצים רבים עבר לפלי"ם והצטרף כחניך לקורס ג'(3) למפקדי סירה.
בשנים 1944-5 עבד 3 חדשים על סד"ג "עליזה", עבד בסבלות בנמל חיפה ועבר במשך ששה חודשים קורס ראשון (א) לחובלים שהיה מיוחד למלווי ספינות מעפילים במסגרת "עליה ב" וכהכנה לפעילות בהדרכת ימאים .

עד נובמבר 1945, היה סגן מפקד קורס ה' (5) למפקדי סירות והשתתף בהורדת מעפילים של כל 7 הספינות שהגיעו עד "ברל כצנלסון". ב-23.11.1945, לאחר גמר הורדת מעפילי האניה, נתפס על ידי משחתת בריטית, יחד עם עוד 11 בחורים, ימאי פלי-ם, והוכנס למעצר של ששה חדשים בלטרון. 
בשנת 1946 נשלח לאירופה כמלווה. הגיע לשטוקהולם עם פעיל המוסד יהושע רבינוביץ (בהרב)  וסלומון ורנר, קצין בצי הסוחר הארצישראלי. בסוף 1946 יצא משטוקהולם עם שתי ספינות "סן מיגואל" עליה הוא פיקד, ו"סן בזיליו" בפיקודו של ורנר. "סן בזיליו" עלתה על שרטון מול חופי קופנהגן, ואילו הוא המשיך לבד להולנד ומרסיי. במרסיי הותקנה והותאמה הספינה לנשיאת מעפילים. 
בפברואר 1947 יצא מנמל סת בצרפת עם 850 מעפילים. עד צחתית 1947 השתתף בהכנות לפיצוץ אניות הגירוש, השתתף בטיבוע האניה "אושן ויגר" בעת עגינתה בנמל פמגוסטה בקפריסין. לאחר הפעולה נתפס ונכלא. לאחר 23 ימים בכלא הצליח להימלט ולחדור חזרה אל תוך המחנה, משל חזר ארצה בסד"ג.
במחצית שניה 1947 פיקד על קורס מס' 8 למפקדי סירות בפלי"ם. קיבל הכשרה מרוכזת בחבלה במשך כ-3 חדשים. בסוף 1947 יצא שוב לחוץ לארץ להמשיך בעליה ב' והשתתף בהעלאת מעפילים מדרום צרפת. ריכז מחסן של חמרי חבלה והתחיל לרכז ציוד צלילה. 
במחצית ראשונה 1948 גנב את הגבול מצרפת לאיטליה, השתתף בהכנות לטיבוע ובטיבועה של ספינת הנשק "לינו" ובנמל בארי ב-10.4.48. לאחר הטיבוע השתתף בהקמת יחידת החבלה בחו"ל שכללה ישראלים ויהודים מהמחנות. יחד הקימו מחסני חבלה וארגון קטן שביצע מספר פעולות יפות.  בתור אזרח דרום-אפריקאי ריכז רכישה של מכשירי צלילה אוטונומיים ועם החבלן האיטלקי לואיג'י פררו התאמן כדי לרכוש את היסודות לשימוש מבצעי במכשירי צלילה. על בסיס אימון זה הוכנו מערכי השיעורים הבסיסיים. 
במחצית השניה 1948 חזר ארצה, קיבל את הפיקוד בדרגת רב סרן על יחידת חבלנים ימיים שהיתה אז בקיסריה בהתפוררות מוחלטת. הוקמה יחידה יפה בעלת כושר ביצוע. השתתף ב-4 ירידות לעזה עם חוליית החבלנים שלו אלא שלא היה שם "טרף" (למחרת הירידה האחרונה היו כבר סירות המחץ מוכנות והן ביצעו את טיבוע ה"פארוק".)
בראשית 1949 יצא בראש חוליה שלו כדי לחבל בספינות הטורפדו שנבנו על ידי האיטלקים בוארזה עבור הצי המצרי. קרוב לודאי שהיתה הלשנה שנסעה מהכנה מוקדמת של המבצע על ידי אנשים בלתי מהימנים והוא נתפס על ידי המשטרה האיטלקית וישב בכלא סבונה עד סוף 1949. המעצר הממושך נגרם בשל פרשת "השודד". יוסף שימש כקלף מיקוח עד הסדרת תשלומי הפיצוי לאיטלקים שנפגעו בפרשה, שבמהלכה טובעו שתי ספינות איטלקיות ("לינו" ו"ארג'ירו").

במהלך שירותו הממושך בפלי"ם נכלא כמה פעמים, ובילה תקופות ארוכות בבתי כלא בריטיים ואיטלקיים. לאחר שחרורו משייטת הקומנדו הימי ומצה"ל בראשית שנות החמישים, ולאחר כמה שנים של עבודה בקיבוצו "מעגן מיכאל", הוחזר שוב לחיל הים בשנת 1957 כדי להשתלם בלוחמה תת ימית, ובמטרה שנטל על עצמו להכין את החיל לעידן הצוללות.
שש שנות שירותו בסיבוב השני בחיל הים מאופיינים בדבקותו במטרה של לימוד והקמת המערך התת-ימי בחיל-הים, במאבק רצוף קשיים מבית ומחוץ, ושהסתיים בהקמת התשתית לצי הצוללות, שעליו גם זכה לפקד.
יוסף השתחרר שוב בשנת 1963, חזר לקיבוצו מעגן מיכאל, והשלים במהלך השנים את השכלתו הימית עד לדרגת רב-חובל. הוא חילק את ימיו בעבודה בקיבוץ, בהפלגות כרב חובל על אונית סוחר, ובהכשרת נוער בארץ לעבודה בים.

בשנת 1976, בדרכו חזרה לארץ מאחת מהפלגותיו, הצטרף לטיול באיטליה. במהלך הטיול, תוך עליה להר הגעש "סטרומבולי", נפל, נחבל, ונהרג ב-29 ביוני 1976. יוסף דרור הובא לקבורות בקיבוצו, מעגן מיכאל. הניח אישה ציפורה בת נהלל ואלחוטאית לשעבר בפלי"ם, בן אהוד, ושתי בנות : אסנת ויונת. בן נוסף של ציפורה ויוסף, עודד, נהרג עוד בחייו של יוסף בתאונה בקיבוץ.