אוניית המעפילים "המעפיל האלמוני"

אוניית המעפילים "המעפיל האלמוני" (על שמו של המעפיל הרברט לזר שנהרג בעת ההתנגדות לבריטים באוניית המעפילים "לנגב" בפברואר 1947, ובהודעה על נפילתו ועל מועד הלווייתו כונה "המעפיל האלמוני") הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בשוודיה ובנמל מרסיי שבצרפת בידי יהושע בהרב, יוסף הובר (דרור) - שהצטרף כמלווה מטעם הפלי"ם, וראובן אורנשטיין (אורן) - שהצטרף כ'גדעוני'. האונייה שימשה בעבר להובלת נוסעים באיי הים הצפוני. רב החובל של האונייה היה ריקרדו (ספרדי). מפקד האונייה היה איש הפלי"ם יוסף הובר (דרור). שאול ביבר שימש כמארגן המעפילים.
"המעפיל האלמוני" כונתה תחילה "הגנה - חירות", אולם ביום האחרון להפלגה הורה מטה 'המוסד לעליה ב' על שינוי שם האונייה ל"מעפיל האלמוני". הנימוק לשינוי היה הרצון למנוע את הרושם המוטעה שקיים שיתוף פעולה בתחום ההעפלה בין ה'הגנה' לבין האצ"ל, שהירבה להשתמש בתעמולתו במילה "חירות".
"המעפיל האלמוני" הפליגה ב- 3 בפברואר 1947 מנמל סט בצרפת, כשעליה 796 מעפילים. מטוס סיור בריטי גילה את האונייה ב- 14 בפברואר, ולמחרת החלו ללוותה שתי משחתות. חוף היעד של האונייה היה דרומית ליפו, אולם הבריטים תקפו אותה, והשתלטו עליה לאחר תיגרה שארכה כמחצית השעה.
במהלך העימות עשו הבריטים שימוש בפצצות גז ובסילוני מים. מעפילים אחדים נפצעו בעת ההתכתשויות שפרצו בינם לבין החיילים. המשחתות נגחו באונייה שניסתה להתחמק ואילצוה להיכנס לנמל חיפה בבוקר ה- 17 בפברואר, בטרם הספיקו נציגי הנהלת-הסוכנות היהודית להגיש צו-על-תנאי לבית המשפט העליון כדי לעכב את גירושה.
אורנשטיין ועימו שבעה מעפילים הוחבאו לפני ההגעה לנמל חיפה במיכל מים רזרבי בבטן האונייה, שהכין ביבר מפקד האונייה מבעוד מועד. טרם כניסתו ל"סליק", השמיד אורנשטיין את הקודים והשליך את מכשיר הקשר ואת הגבישים לים. לפני שסגר את השידור, הוא דיווח למטה 'המוסד' על כניסתו ל"סליק" וביקש שהבאים לחלצם ישרקו שירים עבריים. וכך אמנם נהגו עובדי 'סולל בונה' שעלו ל"מעפיל האלמוני" לאחר הורדת המעפילים ממנה. יתר המעפילים ושני המלווים הנוספים הועברו לאוניית הגירוש "אמפייר רייוול" שהעבירה אותם למחנות המעצר 64 ו- 65 בקפריסין.