סרן אריאלי נחום ז"ל

קורות חיים

נחום, בן מתתיהו ולאה, נולד ביום כ"ח אדר ב' תרפ"ז (1.4.1927) בגבעת-עדה, על-יד בנימינה. סיים לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל-אביב והתעתד ללמוד רפואה (וטרינר) בארה"ב אלא שה"הגנה" והפלמ"ח שבוהו כליל ולהם הקדיש את חייו. לא שעה לכל הצעות ותכניות על המשכת לימודיו והשכלתו ודחה הכל לאחר גמר מלחמת ישראל לקוממיותו. עמל בלי ליאות ובמסירות אין קץ ביצירת הגרעין, אשר שימש בבוא הזמן חוט השדרה לכוח התנגדותנו לפולשים הזרים למיניהם ומלחמתנו להקמת ישראל החופשית.
בעיזבון שיריו ורשימותיו באה לביטוי הזדהותו עם דרך מלחמתו של הישוב המאורגן, גינוי הפרישה, אהבת-תום לארץ ולנופה, לנערה, לבית-הורים. יפה-תואר היה, עז-נפש ואיש-רעים נאמן.
מראשוני חטיבת הפלמ"ח ומנושאי עולה, כטוראי מן השורה בפלוגה ח' משנת 1945 ועד למפקד-פלוגה בקרבות. למחרת החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר מונה למפקד "פלוגת הקו", הכוח שהיה אחראי על אבטחת הדרך לירושלים. כוח זה הורכב ברובו מחברי "הרזרבה של תל אביב וסביבותיה". בסיסיו היו במקווה ישראל, בבית הקרן הקיימת (על הכביש המוליך לירושלים בין הכפרים הערביים יעזור ובית דג'ן) ובחולדה. נחום עצמו פיקד על פלוגת הקו ממקווה ישראל. כמפקד פלוגה זו השתתף בקרבות על יעזור. לפקודת אור ירוק לפעולת נקם נגד הכפר יאזור, נחום לא הסכים, טען שאין מספיק ידיעות על המקום וביקש לשלוח סיור מקדים לבדיקת המקום, לאחר הסיור, נתן פקודה לבטל את הפעולה. על ידי כך הציל את חייהם של אלה שהיו צריכים להשתתף בפעולה. לא היה להם סיכוי לצאת חיים. כזה היה. וזו הייתה מידת אחריותו. את בית החרושת פוצצו אחר כך על אנשיו, בפעולת קומנדו מבריקה, בפיקודו של נחום. גילה תמיד עוז-רוח, כשרון פיקוד ואהבת חברים-לקרב. היה לו חוש מנהיגות טבעי, שלט בכמה דברים באותו הרגע. היה יותר צעיר מכולם והם נשמעו לו כי ידע לחבב את עצמו על כולם. היה עממי אחד מהחברה, וכולם קיבלו את דעותיו. נחום אמר שלתת פקודה זה לא מספיק, צריך להתנדב אליה, והוא ידע לגרום לכך. היה בו משהו שבגללו נהרו אחריו, האמינו בו ואהבו אותו.
נפל ביום 8 באפריל 1948, בקרב על הקסטל כאשר חש עם פלוגתו לעזרת לוחמי הקסטל המותקפים. בכוח מועט, מול המון ערבי שהסתער על משלט הקסטל איפשר ללוחמים נסיגה מסודרת ויעילה ע"י קרב ממושך ועקשני שניהל במשך שעות מרובות.
לאחר שנסוג רובו של הכח, החל לסגת עם יחידתו ובגופו חיפה על נסיגת פקודיו וחבריו. בקרב זה נפל.
גופתו נמצאה לאחר שבועות מספר והוא נקבר בקרית ענבים ב-25.4.1948.
השאיר אחריו אשה.
לאחר מותו הוענקה לו דרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.