פעולת יעזור
הכפר הערבי יעזור (כיום העיירה אזור) שכן על הדרך הראשית מתל-אביב לירושלים, קילומטרים מספר מזרחה למקווה-ישראל, שם חלש על הכביש הראשי מתל אביב לירושלים ולמושבות הדרום, והיווה מפגע בולט לתחבורה היהודית. חסאן סלאמה, המפקד הערבי של הגיזרה, הפעיל את כוחותיו וחימם את הגיזרה.
הכפר הערבי יעזור (כיום העיירה אזור) שכן על הדרך הראשית מתל-אביב לירושלים, קילומטרים מספר מזרחה למקווה-ישראל, שם חלש על הכביש הראשי מתל אביב לירושלים ולמושבות הדרום, והיווה מפגע בולט לתחבורה היהודית. חסאן סלאמה, המפקד הערבי של הגיזרה, הפעיל את כוחותיו וחימם את הגיזרה.
פעמיים הותקפה שיירה בהפרש של שלושה ימים (ב- 9.12 וב- 12.12.47) . לכן נהגו בכל בוקר שני טנדרים לצאת לסיור, אחד מכל כיוון. רק כאשר נפגשו, ידעו כי הדרך פנוייה וניתן לשלח את השיירה.
ב- 22.1.48 הותקף טנדר ועליו שבעת אנשי פלמ"ח מהרזרבה התל אביבית שהוסוו כנוטרים, עליו פיקד אליהו שמיר ('אליק'), בעת שנסע ליעזור כדי לבדוק את אפשרות המעבר דרך העיירה.
בעוד השיירה עצמה ממתינה במקווה-ישראל, הגיע הטנדר הפתוח אל הכניסה ליעזור ונתקל במחסום. עשרות מקומיים חמושים שארבו בצד המחסום פתחו באש על הטנדר והציתו אותו. הלוחמים ניסו למצוא מקלט בבית סמוך ולהתגונן מתוכו, אך לא יכלו לעמוד מול עוצמת ההתקפה ונפגעו בזה אחר זה. התוקפים הערבים רצחו את הפצועים והתעללו בגוויות.
הטנדר מראשון-לציון הגיע למקווה-ישראל ודיווח על התקרית. אחריו הגיע זחל בריטי והודיע כי כל השבעה נהרגו. עמוס קינמון הודיע למפקד הבריטי על החלטתו לנסוע למקום הפיגוע כדי להחזיר את הגופות. המפקד הבריטי הנדהם ניסה להניאו מכך, אך עמוס ביקש מנהג אחד האוטובוסים להילוות אליו עם כמה מתנדבים נוספים על נישקם. הבריטי שהופתע מהאומץ ומהנחישות הצטרף אליהם, ואף איים על הערבים במקלעים שבידיו. בחסות איום זה התקרבו הפלמ"חאים למקום, העלו את הגופות לאוטובוס והעבירון לבית-חולים.
רצח השבעה גרר מספר פעולות תגמול, שביצעו החי"ש והפלמ"ח נגד העיירה יעזור ונגד התחבורה שנסעה אל יפו וממנה.
פעמיים הותקפה שיירה בהפרש של שלושה ימים (ב- 9.12 וב- 12.12.47) . לכן נהגו בכל בוקר שני טנדרים לצאת לסיור, אחד מכל כיוון. רק כאשר נפגשו, ידעו כי הדרך פנוייה וניתן לשלח את השיירה.
ב- 22.1.48 הותקף טנדר ועליו שבעת אנשי פלמ"ח מהרזרבה התל אביבית שהוסוו כנוטרים, עליו פיקד אליהו שמיר ('אליק'), בעת שנסע ליעזור כדי לבדוק את אפשרות המעבר דרך העיירה.
בעוד השיירה עצמה ממתינה במקווה-ישראל, הגיע הטנדר הפתוח אל הכניסה ליעזור ונתקל במחסום. עשרות מקומיים חמושים שארבו בצד המחסום פתחו באש על הטנדר והציתו אותו. הלוחמים ניסו למצוא מקלט בבית סמוך ולהתגונן מתוכו, אך לא יכלו לעמוד מול עוצמת ההתקפה ונפגעו בזה אחר זה. התוקפים הערבים רצחו את הפצועים והתעללו בגוויות.
הטנדר מראשון-לציון הגיע למקווה-ישראל ודיווח על התקרית. אחריו הגיע זחל בריטי והודיע כי כל השבעה נהרגו. עמוס קינמון הודיע למפקד הבריטי על החלטתו לנסוע למקום הפיגוע כדי להחזיר את הגופות. המפקד הבריטי הנדהם ניסה להניאו מכך, אך עמוס ביקש מנהג אחד האוטובוסים להילוות אליו עם כמה מתנדבים נוספים על נישקם. הבריטי שהופתע מהאומץ ומהנחישות הצטרף אליהם, ואף איים על הערבים במקלעים שבידיו. בחסות איום זה התקרבו הפלמ"חאים למקום, העלו את הגופות לאוטובוס והעבירון לבית-חולים.
רצח השבעה גרר מספר פעולות תגמול, שביצעו החי"ש והפלמ"ח נגד העיירה יעזור ונגד התחבורה שנסעה אל יפו וממנה.