דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

לוחם וולף אלפרד לופוס ז"ל

בן הרמינה ומקס
נולד בגרמניה
ב-28/6/1909
עלה ב-1938
גוייס ב-1941
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השני, פל' ה'
תפקיד אחרון: סייר
שוחרר ב-1945
נפטר ב-22/10/1976
נקבר בקיבוץ נען

קורות חיים

לופוס נולד בשנת 1909 בעיר גלייביץ, שלזיה העילית בגרמניה, להוריו מקס והרמינה וולף. אביו, היה צלם מקצועי, היו לו אטלייה וחנות לדברי צילום. אמו היתה עקרת בית. הכינוי הלטיני "לופוס" דבק בו עוד בהיותו נער צעיר בתנועת הנוער ופירושו מגרמנית"זאב".

לופוס למד בבית הספר הריאלי המקומי והיה תלמיד מצטין בלימודי המתמטיקה והפיסיקה, וכן גילה כשרון בלימוד השפות אנגלית וצרפתית. היה חניך בתנועת הנוער הציונית "בלו וייס"(תכלת לבן), בה המשיך לפעול כמדריך. בהיותו בן 16 , נאלץ לופוס להפסיק את לימודיו על מנת לסייע לאביו, שבריאותו התערערה, בעבודות הצילום והמעבדה. "צלמניית וולף" נודעה כאחת הצלמניות המקצועיות והמכובדות בעיר ולופוס השתתף כצלם בארועים ציבוריים שונים בעיר ובסביבה. הוא המשיך בפעילותו כמדריך בתנועת הנוער, שהיתה חלק מהארגון הציוני המקומי "ציוניסטישה אורט גרופע", הארגון הציוני בעיר.  במסגרת הארגון הציוני היו גם מועדון הספורט "בר כוכבא" ותנועת "החלוץ". לופוס היה מדריך ספורט והתעמלות ב"בר כוכבא". בין היתר יצא עם חניכיו לטיולים, מחנאות וטיולי לילה.  בשנת 1930 נפטר האב ולופוס הפך למפרנס היחידי של המשפחה. הוא המשיך בעבודתו של האב כצלם וכן בפעילותו בתנועת הנוער. 

עם עליית הנאצים בגרמניה והתערערות המצב באזור הגבולות (גלייביץ שכנה על פלג של נהר האודרנייסה, לא רחוק ממפגש הגבולות של פולין ואוסטריה), החלה יציאת יהודים מן העיר. בשנת 1934 עלתה אחותו ריטה לארץ והצטרפה לקיבוץ נען וב-1936 עלה ארצה האחות השניה, אלינור, שהצטרפה לקיבוץ בית השיטה. לופוס נשאר בגרמניה עם אמו עד שבקיץ 1938 עלה גם הוא ארצה, מתוך כוונה לשלוח סרטיפיקט לאמו ולהעלותה ארצה. אולם, בגלל צרוף מקרים אומלל לא הגיע הסרטיפיקט אליה והיא נשלחה בעת המלחמה למחנה ריכוז ושם נספתה. 

לופוס עלה לארץ , לאחר שמכר את החנות לאחת העובדות הגרמניות, כ'בעל הון' מוצהר כשבכיסו 1,800 לירות ארצישראליות, סכום כסף גדול באותם הימים. בין צרורות המטען שהביא אתו הסתיר אקדח, אותו הלחים בתוך מכשיר הרדיו שהביא. עובדי המכס גילו את הנשק ולופוס ישב כשלושה חדשים בכלא עכו ושוחרר בקנס כספי. בשנת 1938 הגיע לקיבוץ נען , וכרבים אחרים התגורר באחד האוהלים. הוא עבד בעבודות שונות, לרוב בעבודות חוץ ברחובות, בפרדס ובשמירה עם כלבו "אביר". בשעות הפנאי עסק בצילום ואהב לטייל בארץ. ב-1942 התנדב לפלמ"ח והצטרף למחלקת הסיירים בהתהוותה במשמר העמק ולאחר מכן בבאר-טוביה, שם היוותה המחלקה יסוד לפלוגה ה'. הוא הוכיח את כישוריו כסייר מעולה ולמרות שהיה מבוגר בעשר שנים מרוב החבר'ה הצעירים, עמד בכל הקשיים ושמש דוגמה לאחרים. בכל הסיורים והמסעות היה לופוס לא רק סייר אלא גם חובש, מתקן נעליים, וצלם שקלט והנציח במצלמתו את דרכי הארץ ואת מראות הנוף שעברה היחידה בסיוריה. תצלומיו משמשים עדות חיה לפועלם. כל זאת עשה לופוס בשקט ובהומור "ייקי" אופייני וחביב. בסוף 1944 השתחרר מהפלמ"ח, יחד עם ותיקי המחלקה, חזר לנען והשתלב בקיבוץ בחשמליה ובתיקוני מכניקה עדינה. 

בינואר 1949 פגש לופוס את חנה לבית ביהם, שחזרה משרותה בצבא הבריטי. הם נישאו ובנו קן משפחתי מאושר בו נולד בנם היחיד מיכאל (מייקל). בשנות חייו האחרונות היה לופוס מרותק לכסא גלגלים ואשתו חנה טפלה בו במסירות. לופוס עמד בפרשה זו בגבורה, שמר על רוח טובה והומור וכל סובביו היו מלאי הערצה והתפעלות מכוח עמידתו. חנה חלתה במחלה קשה ונפטרה ב-11.4.76, ולופוס נפטר ב-22.10.76.
שניהם זכורים בנען כאנשים מיוחדים בעלי אופי ואישיות בולטים וכחברים מסורים לקיבוץ. 

הדברים לקוחים מקורות החיים בפרק שהוקדש ללופוס בספר "והלכתם בארץ"-סיפורה של מחלקת סיירים בפלמ"ח.  

דברי הספד מארכיון נען:

דברים על קברו - משה שילה
האדם הסובל בחיים – זהו הנושא המזדקר לנגד עינינו כשאנו עומדים היום ליד קברו של לופוס.
כוס היגון והיסורים היתה מנת חלקו.

מי הוא האיש אשר יכול כמעט למצות את מנת היסורים שעברו עליו, ולמרות הכל איש
ישר, תמים ומאמין באדם ומוצא תמיד מילות עידוד ונחמה לזולת.
לופוס שייך לדור החלוצים, המאמינים בערכים ובהגשה עצמית.

נולד בשנת 1909 בגלייביץ שלזיה העליונה (כיום פולניה). התחנך בבית ספר גבוה.
הצטיין במקצועות ריאליים. גדל בתנועת הנוער "בלאו-וייס". היה פעיל באגודה ציונית מקומית
בחינוך נוער.

אהב טבע וסיורים. היה במקצועו צלם וחשמלאי. היה לו כושר גופני מעולה.
אהב דיוק וקפדן בביצוע העבודה.

בתקופת הפלמ"ח גויס ובלט בתור סייר מצטיין. עשה ימים ולילות בלי ליאות במשימות.
בא במגע עם חוגים רחבים של צמרת הצבא של היום וזכה להערכה. פעל גם כחובש.

כשחזר לנען לאחר תקופת השירות והכיר את חנה ז"ל, קיווה לחיים שקטים ונורמליים.
אבל הגורל התאכזר לשניהם. לפני כחמש-עשרה שנה התפתחה מחלתו, איטית אבל רצופה.
ומאז התחיל סבלו.
ואז התגלו אצלו תכונות אופי ונפש בלתי רגילים. כוח סבל, התגברות, רצון כביר לחיים – לא להיכנע!
גם בימים הכי קשים ידע להודות למטפלים והיה ער לכל תשומת לב.
התעניין בנעשה בסביבתו והתמיד בקריאה ספרים.

כך אני מלווה אותך, לופוס, בדרכך האחרונה.

אתה תישאר בזכרוננו כאדם גאה, ישר, עם רצון חיים כביר ותשמש לנו סמל להתגברות הרוח על החומר.

יהיה זכרך ברוך! היית שותף נאמן לבניית ביתנו הקיבוצי.

* * *

דברים על קברו - מנחם רוסק

לופוס היה סייר בחוליית הסיור הראשונה של פלוגה ה' בפלמ"ח. החוליה הוקמה עוד בשנת 1941.
חוליה זו היתה הגרעין למחלקת הסיור של הפלוגה, ותקופת פעילות זו היתה אחת מהיפות בחייו של לופוס.
(פלוגה ה', יחד עם יחידות נוספות התלכדו לגדוד ה-2 של הפלמ"ח, שהיה כוח המגן המאורגן היחידי בנגב
בפרוץ מלחמת השחרור).

לופוס הסייר היה כבר אז בוגר מחברי החוליה שהתמקמה בבניין בודד במושב באר טוביה,
ולמרות זאת השתלב יפה בחוליה וזכה להערכה רבה.

לופוס היה לא רק סתם סייר אלא מוסד בפני עצמו, דבר שבא לביטוי במסעות הארוכים של הפלוגה למצדה ולנגב.
לופוס היה הצלם, החובש, הסנדלר וגם הסבל לעת הצורך. ועל כל אלה עוד יסופר.

היום אנו נפרדים ממך גם בשם חברים רבים, אשר את כאבם כאבת וריפאת כחובש
ואת משאם נשאת לעת כשלו בדרך, ויחד אתם אהבת וזכרת את שבילי הארץ – עד יומך האחרון.

אלבום תמונות