תפקיד המפקדים והסיירים במסעות הפלמ"ח

מסעות הפלמ"ח אורגנו, עוד מראשית כינונו, בידי מפקדי היחידות. הם שלקחו על עצמם בשלב הראשון את ארגון תוואי "המסע", ואת כל הלוגיסטיקה הקשורה בו, כולל קביעת לוח הזמנים, הנשק הנלווה, האוכל הנצרך וכד'.
לאורך הזמן השתכללו המסעות. התוואי שלהם הוארך, וחלקם הועתק מהסביבה, הקרובה יחסית למרחב המגורים, לקצוות ארץ-ישראל. כתוצאה מכך, נדרשו מפקדי היחידות לצרף ל"מסעות" השונים "סיירים" מקצועיים, שהיו אמונים יותר מהם על תנאי השטח והמקום. צורך זה ניכר במיוחד ב"טיולים גדולים", שיעדיהם רחוקים, וביצועם ארך מספר ימים.
באותם מסעות שצורפו אליהם "סיירים", התגלעו לעיתים, כצפוי, חיכוכים ביניהם לבין המפקדים, על מקור הסמכות ב"מסע". חיכוכים אלה נסבו בעיקר בשאלת קבלת ההחלטות בנושאים כמו: כיווני ההליכה, לוחות הזמנים הרצויים ל"מסע", מיקומו של המחנה הלילי הארעי וכד'. מיהו בעל הסמכות לקבל את ההכרעות - הסייר בעל המיומנות, המכיר את תוואי השטח על בעיותיו וקשייו, או המפקד, האחראי על פיקודיו? עם הזמן התקבל הפתרון הטבעי: העלאת רמת המודעות בקרב מפקדי "המסע" לצורך להקשיב קשב רב ל"סייר", בעל הניסיון המצטבר, מחד, והגברת הבנתו של האחרון בכל הקשור למקומו הייחודי והחשוב של מפקד היחידה מאידך.