Lieutenant Berman Amnon "Zist"
Son of Zehava and Baruch
Born in Jerusalem, Israel
On 20/10/1926
Drafted on 1944
Served in Palmach
In The Air-Force, Aviation Squadron, Vav Company, The First Battalion, D Company
Role: pilot
Killed In Action
In The War Of Independence
On 7/7/1948
In: Lod
Buried in Giv'atayyim – Nahlat Yitzhak
Was 22 years old
Photo Album
מפרי עטו
מפרי עטו
מכתב לאבא 4.2.1948
ניו יורק 4.2.1948
אבא יקר,
זה כמה ימים שלא כתבתי לך, כי הרבה בעיות היו לי ועדיין לא החלטתי מה אעשה להבא. כעת אני נמצא בניו יורק מקום בו פגשתי כמה ארצישראלים העבדים כאן בענינים שלנו והמצב הוברר לי בזה שאני מוכרח כעת להפסיק את לימודי גם במקרה שלא אחזור ארצה מיד. היה לי קשה מאוד מאוד להחליט החלטה גורלית זו, כי אני יודע ומכיר את כל הקשיים שהיו כרוכים בבואי הנה, הן מבחינה כספית והן משאר הבחינות. מה שלמעשה נתן לי את האפשרות לגמור את הסמסטר הם שני דברים: ראשית, התחלתי על כך במרץ, ולכן, גם אם הפסקתי את הקצב המלא למשך זמן קצר, הרי יכולתי אחר כך לחזור לקצב ולהמשיך; שנית, חשבתי שלא נכון יהיה מצדי להפסיק את הסמסטר באמצע או לא לגמרו יפה, כי אז באמת הייתי נמצא במצב מדוכא מבחינת חזרה ללימודים באיזה שהוא זמן. אך תוצאות הסמסטר הזה הראו לי כי אם אני רוצה אני יכול ללמוד... להתחיל את הסמסטר הבא איני יכול, כי הלב אינו נותן לי לשבת בחיבוק ידים אם גם נקרא לזה עבודת הקודש של יצירת מהנדסים לעתיד. הקריאה ניתנה כאן ומכיון שבקשו מני לחזור (גם אילו לא היו מבקשים) אני מפסיק ללמוד כרגע ומתחיל לעבוד ואחר כך אני חוזר כנראה ארצה; מתי - אינני יודע עוד.
אבא, אני יודע שיהיה לך קשה להסכים לרעיונותי כיום. אך אינני חושב שיש ברירה. למעשה אינני מבקש שתסכים לחזרתי ארצה או להפסקת הלימודים והעבודה כאן, כי טבעי הוא שלבך לא יתן לך להגיד לי: אני מסכים. אני מתאר לעצמי שמכתב זה יהיה SHOCK עצום בשבילך וכן בשביל אמא, אך כנגד זה אינני יכול לעשות דבר: לשבת כאן אינני יכול, ללמוד ולהתרכז בלימודים אינני יכול, את בחינות סוף-הסמסטר עשיתי במאמץ גופני ונפשי גדול. על חומר שבדרך כלל היית צריך לשבת שעתיים כדי לעבור עליו, היית יושב שמונה או עשר שעות, וכל זה עשיתי כך על מנת שתמיד אוכל להגיד לעצמי שכשאני רוצה אני יכול ללמוד וכשאנשאללה תיגמר המלחמה בארץ אוכל לשוב וללמוד. כרגע אינני מסוגל! את כל הענין של הפסקת הלימודים והעבודה כאן מיד - ובמשך הזמן גם חזרה לארץ - שקלתי בקור רוח וראיתי שאם אלך ןאירשם לסמסטר הבא לא יצא מזה כלום, כי אעזוב את הלימודים באמצע ואחזור! מספיקה מפלה קטנה מזו של הל"ה כדי שאעשה זאת. חבל על הכסף ועל הזמן!
יש לי הרגשה עמוקה שאני הולך לעשות את הדבר הנכון. סוף סוף כל מה שהכנו בארץ מבחינה צבאית הכנו לימים טרופים אלה - לאו דוקא מלחמה פוליטית באנגלים כמו בשנת 1945 או משהו דומה לזה, אלא למלחמת קיום, מלחמה על הארץ בשעה זו.
יהיה טוב, אבא.
בנך
מתוך גווילי אש ב'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
אבא יקר,
זה כמה ימים שלא כתבתי לך, כי הרבה בעיות היו לי ועדיין לא החלטתי מה אעשה להבא. כעת אני נמצא בניו יורק מקום בו פגשתי כמה ארצישראלים העבדים כאן בענינים שלנו והמצב הוברר לי בזה שאני מוכרח כעת להפסיק את לימודי גם במקרה שלא אחזור ארצה מיד. היה לי קשה מאוד מאוד להחליט החלטה גורלית זו, כי אני יודע ומכיר את כל הקשיים שהיו כרוכים בבואי הנה, הן מבחינה כספית והן משאר הבחינות. מה שלמעשה נתן לי את האפשרות לגמור את הסמסטר הם שני דברים: ראשית, התחלתי על כך במרץ, ולכן, גם אם הפסקתי את הקצב המלא למשך זמן קצר, הרי יכולתי אחר כך לחזור לקצב ולהמשיך; שנית, חשבתי שלא נכון יהיה מצדי להפסיק את הסמסטר באמצע או לא לגמרו יפה, כי אז באמת הייתי נמצא במצב מדוכא מבחינת חזרה ללימודים באיזה שהוא זמן. אך תוצאות הסמסטר הזה הראו לי כי אם אני רוצה אני יכול ללמוד... להתחיל את הסמסטר הבא איני יכול, כי הלב אינו נותן לי לשבת בחיבוק ידים אם גם נקרא לזה עבודת הקודש של יצירת מהנדסים לעתיד. הקריאה ניתנה כאן ומכיון שבקשו מני לחזור (גם אילו לא היו מבקשים) אני מפסיק ללמוד כרגע ומתחיל לעבוד ואחר כך אני חוזר כנראה ארצה; מתי - אינני יודע עוד.
אבא, אני יודע שיהיה לך קשה להסכים לרעיונותי כיום. אך אינני חושב שיש ברירה. למעשה אינני מבקש שתסכים לחזרתי ארצה או להפסקת הלימודים והעבודה כאן, כי טבעי הוא שלבך לא יתן לך להגיד לי: אני מסכים. אני מתאר לעצמי שמכתב זה יהיה SHOCK עצום בשבילך וכן בשביל אמא, אך כנגד זה אינני יכול לעשות דבר: לשבת כאן אינני יכול, ללמוד ולהתרכז בלימודים אינני יכול, את בחינות סוף-הסמסטר עשיתי במאמץ גופני ונפשי גדול. על חומר שבדרך כלל היית צריך לשבת שעתיים כדי לעבור עליו, היית יושב שמונה או עשר שעות, וכל זה עשיתי כך על מנת שתמיד אוכל להגיד לעצמי שכשאני רוצה אני יכול ללמוד וכשאנשאללה תיגמר המלחמה בארץ אוכל לשוב וללמוד. כרגע אינני מסוגל! את כל הענין של הפסקת הלימודים והעבודה כאן מיד - ובמשך הזמן גם חזרה לארץ - שקלתי בקור רוח וראיתי שאם אלך ןאירשם לסמסטר הבא לא יצא מזה כלום, כי אעזוב את הלימודים באמצע ואחזור! מספיקה מפלה קטנה מזו של הל"ה כדי שאעשה זאת. חבל על הכסף ועל הזמן!
יש לי הרגשה עמוקה שאני הולך לעשות את הדבר הנכון. סוף סוף כל מה שהכנו בארץ מבחינה צבאית הכנו לימים טרופים אלה - לאו דוקא מלחמה פוליטית באנגלים כמו בשנת 1945 או משהו דומה לזה, אלא למלחמת קיום, מלחמה על הארץ בשעה זו.
יהיה טוב, אבא.
בנך
מתוך גווילי אש ב'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
מפרי עטו
מכתב לאחותו 3.3.1948
בייקרספילד 3.3.1948
כפי ששמעת בודאי אני נמצא כעת בקורס לתעופה. אינני יודע למה לא כתבתי לך כל כך הרבה זמן וכן אינני יודע למה לא ענית לי על מכתב אחר אשר שלחתי אליך - אבל לא חשוב! בארץ, כפי שאת יודעת, המצב הוא "מחורבן" לגמרי: קנה מידה של מלחמה הרסנית אשר בודאי הביא לחורבן רציני. אני תמיד פסימי ביחס למצבנו - בתור יהודים בכלל בעולם ובתור ארציראלים בפרט. תמיד ידעתי להתבונן במעשי האנגלים בצורה שקראו לה בזמנה צרות אופק. עכישו טוענים כי אצ"ל הם המבינים בפוליטיקה. לפני חדשים, כשעזבתי את הלימודים, בכל זאת היתה לי מין הרגשה משונה בלב. אני הורס את עתידי בידי - ולמה? איש לא יודה לי על השתתפותי במלחמה נואשת ואם אמות בה יגידו כי מתי כשם שהרבה בחורים טובים אחרים מתו. אל תחשבי שאני נמצא כעת במרה שחורה, אך בכל אופן במודה היא לדבר כך כיום.
ברגע שעזבתי את האוניברסיטה רציתי לחזור לארץ, אך בעצמי החלטתי - ולמעשה גם שכנעו אותי קצת - שאם אני כבר כאן אין טעם לחזור כחייל נוסף, כי כאן אפשר לעשות לפעמים יותר! נו - יצאתי לקורס תעופה! מהו טעמו של טייס לא ידעתי. את הניסיון הראשון שלי קניתי בטיסה מניו-יורק ללוס-אנג'לס, אך כאן יש לי כבר ארבעים שעות באוויר - במלים אחרות, אני כבר טייס! כמובן שאני צריך עוד הרבה השלמות, לימוד נוסף וניסיון, ובכל זאת אני כבר מסוגל לקחת אוירון בידים לטוס - ואפילו לעשות קצת אקרובטיקה באויר. לא קל הדבר ולא קשה. זהו ענין שמתרגלים אליו. אני מקווה כי בפחות מחדשיים אגמור את הקורס בתור טייס מושלם ואוכל לחזור ארצה ביחד עם שאר ה"חברה".
נמצאים כאן כמה ממכריך: דן גילברט (איך זה הגיע לכאן, אל תשאלי אותי, כי כדי להבין זאת צריך להיות גאון!); גיל וילנצ'וק גם הוא נמצא כאן; וזהרה חברתו של שמוליק קויפמן.
מה שנוגע למצב הרוח אני מתאר לעצמי שאצלך ואצל לואי הוא "מזופת" למדי, כמו אצלי, וכזה הוא מצב הרוח אצל כל אחד המנסה לתפוס מה פירושה של מלחמה בקנה מידה כזה בארץ. דבר אחד ברור לי והוא שיחזיק אותנו יפה - הלא זהו הגנרל "חוסר ברירה". אם נרצה ואם לא נרצה מוכרחים אנחנו להילחם ולהילחם יפה, ואינשאללה, נצא מזה בנצחון - איך עוד אינני יודע. אמנם אינני יודע שום דבר ברור על הרגשתך והרגשתו של לואי - ברור לי שהיא איננה טובה למדי. תשתדלו לפעול בטעם בנוגע לצעד שאתם עושים בכיוון של חזרה ארצה ותשתדלו לחשוב היטב לפני שאתם עושים זאת. הלב, אמנם כואב וקשה לשאת, אך לך, למשל, אין מה לעשות כרגע בארץ וביחוד שאת מטופלת... ומה שנוגע ללואי: אידאליזם בלבד אינו צריך לפעול כאן, ואם יפעל - הרי זה צריך להיות "אידאליזם" מתוך חכמה. בזה אני מתכוון לאמר כי יתכן שבאנגליה יוכל לואי לעשות יותר מאשר בארץ. אל תחשבו שאני מנסה להשפיע לא תחזרו עכשיו או שתחזרו, רגשות אהבת המשפחה אמנם חזקים אצלי, אבל אני באמת חושב שאפשר לעשות משהו כיוון שהוא באנגליה ואין טעם לחזור ארצה.
אני מסיים בזה את מכתבי ואכתוב לך שנית בתנאי אחד שתענו לי עכשיו. אני מקווה שתתרגמי ללואי את המכתב...
היו שלום, היו חזקים ותחשבו היטב לפני שאתם עושים משהו.
אחיך
מתוך גווילי אש ב'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח
כפי ששמעת בודאי אני נמצא כעת בקורס לתעופה. אינני יודע למה לא כתבתי לך כל כך הרבה זמן וכן אינני יודע למה לא ענית לי על מכתב אחר אשר שלחתי אליך - אבל לא חשוב! בארץ, כפי שאת יודעת, המצב הוא "מחורבן" לגמרי: קנה מידה של מלחמה הרסנית אשר בודאי הביא לחורבן רציני. אני תמיד פסימי ביחס למצבנו - בתור יהודים בכלל בעולם ובתור ארציראלים בפרט. תמיד ידעתי להתבונן במעשי האנגלים בצורה שקראו לה בזמנה צרות אופק. עכישו טוענים כי אצ"ל הם המבינים בפוליטיקה. לפני חדשים, כשעזבתי את הלימודים, בכל זאת היתה לי מין הרגשה משונה בלב. אני הורס את עתידי בידי - ולמה? איש לא יודה לי על השתתפותי במלחמה נואשת ואם אמות בה יגידו כי מתי כשם שהרבה בחורים טובים אחרים מתו. אל תחשבי שאני נמצא כעת במרה שחורה, אך בכל אופן במודה היא לדבר כך כיום.
ברגע שעזבתי את האוניברסיטה רציתי לחזור לארץ, אך בעצמי החלטתי - ולמעשה גם שכנעו אותי קצת - שאם אני כבר כאן אין טעם לחזור כחייל נוסף, כי כאן אפשר לעשות לפעמים יותר! נו - יצאתי לקורס תעופה! מהו טעמו של טייס לא ידעתי. את הניסיון הראשון שלי קניתי בטיסה מניו-יורק ללוס-אנג'לס, אך כאן יש לי כבר ארבעים שעות באוויר - במלים אחרות, אני כבר טייס! כמובן שאני צריך עוד הרבה השלמות, לימוד נוסף וניסיון, ובכל זאת אני כבר מסוגל לקחת אוירון בידים לטוס - ואפילו לעשות קצת אקרובטיקה באויר. לא קל הדבר ולא קשה. זהו ענין שמתרגלים אליו. אני מקווה כי בפחות מחדשיים אגמור את הקורס בתור טייס מושלם ואוכל לחזור ארצה ביחד עם שאר ה"חברה".
נמצאים כאן כמה ממכריך: דן גילברט (איך זה הגיע לכאן, אל תשאלי אותי, כי כדי להבין זאת צריך להיות גאון!); גיל וילנצ'וק גם הוא נמצא כאן; וזהרה חברתו של שמוליק קויפמן.
מה שנוגע למצב הרוח אני מתאר לעצמי שאצלך ואצל לואי הוא "מזופת" למדי, כמו אצלי, וכזה הוא מצב הרוח אצל כל אחד המנסה לתפוס מה פירושה של מלחמה בקנה מידה כזה בארץ. דבר אחד ברור לי והוא שיחזיק אותנו יפה - הלא זהו הגנרל "חוסר ברירה". אם נרצה ואם לא נרצה מוכרחים אנחנו להילחם ולהילחם יפה, ואינשאללה, נצא מזה בנצחון - איך עוד אינני יודע. אמנם אינני יודע שום דבר ברור על הרגשתך והרגשתו של לואי - ברור לי שהיא איננה טובה למדי. תשתדלו לפעול בטעם בנוגע לצעד שאתם עושים בכיוון של חזרה ארצה ותשתדלו לחשוב היטב לפני שאתם עושים זאת. הלב, אמנם כואב וקשה לשאת, אך לך, למשל, אין מה לעשות כרגע בארץ וביחוד שאת מטופלת... ומה שנוגע ללואי: אידאליזם בלבד אינו צריך לפעול כאן, ואם יפעל - הרי זה צריך להיות "אידאליזם" מתוך חכמה. בזה אני מתכוון לאמר כי יתכן שבאנגליה יוכל לואי לעשות יותר מאשר בארץ. אל תחשבו שאני מנסה להשפיע לא תחזרו עכשיו או שתחזרו, רגשות אהבת המשפחה אמנם חזקים אצלי, אבל אני באמת חושב שאפשר לעשות משהו כיוון שהוא באנגליה ואין טעם לחזור ארצה.
אני מסיים בזה את מכתבי ואכתוב לך שנית בתנאי אחד שתענו לי עכשיו. אני מקווה שתתרגמי ללואי את המכתב...
היו שלום, היו חזקים ותחשבו היטב לפני שאתם עושים משהו.
אחיך
מתוך גווילי אש ב'
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח