אל"מ זהר פינקל משה מוסה, מוסה ספורט, מוסה הספורטאי ז"ל

קורות חיים

משה (מוסה) זהר נולד בשנת התרע"ח - 1918 בזויארצ'ה, פולין. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1922 והם התגוררו בתל אביב, כנראה בנווה צדק. משה למד בבית הספר 'תחכמוני'. למשפחתו הייתה קונדיטוריה. הוא התחיל את פעילותו בתנועת בית"ר, כמחצצר, השתתף בצעדת שביעי של פסח בשנת 1933 והוכה על ידי מפגינים. לאחר מכן עבר ל'נוער העובד' ויצא למחנה עבודה בגבעת מיכאל כהכנה להכשרה.
בשנת 1935 עלה לתל-חי (כפר גלעדי), ושם היה עד שנת 1938. הוא הוכשר בקורס מדריכי ספורט 'הפועל' ועבד כמדריך ספורט.

ב-1.5.1942 גויס על ידי יצחק שדה, אשר זיהה את הפוטנציאל שבו, כנראה בתיווכו של יעקב סלמון, לשמש קצין אימון גופני במטה הפלמ"ח. את תפקיד זה מילא עד 27.6.1948. משימתו הראשונה הייתה הקמת קורס למדריכים, המיועד לבחורים שיגיעו מהפלוגות ומהמחלקות השונות ויפיצו את דרך האימון ביחידותיהם. ההכשרה כללה אימוני ג'ודו, ג'ו ג'יצו ואגרוף. 
מוסה שמר על קשר עם יצחק שדה לאורך השנים. הם היו יוצאים לשחיות לילה בחוף הים בתל אביב בעירום. מוסה החשיב את יצחק שדה כאביו הרוחני. הוא הרגיש שהוא ממשיך את דרכו וחזונו של יצחק שדה בהכשרת לוחמים לפי תפיסת העולם שגופו ורוחו של הלוחם הם כלי הנשק העיקרי.

בהנחייתו של יצחק שדה התקיימו האימונים בתנאי שטח ובבגדי עבודה, ששיקפו את סביבת הפעולה של הפלמ"חניק. מוסה התייחס לשמחת חיים, משחקיות והתלהבות כחלק בלתי נפרד מחישול אופיו של הלוחם. המשחק והצחוק מגבירים את היצירתיות, מעודדים מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות ולמכשולים הנקרים בדרך. את התחרותיות האינדיבידואלית המאפיינת את הספורט הוא המיר בתחרותיות קבוצתית מגבשת.
הקורס הראשון נערך בהדר-רמתיים, בפיקודו של יעקב סלמון. המדריכים היו יצחק שטיבל, יהודה מרכוס, עקיבא עצמון, יפתח זייד, אמנון יונה, שאול ביבר ויהושע רפפורט. בעקבות קורס זה נערכו קורסים נוספים, כשהידוע בהם הוא הקורס בחפציבה, שהותיר את חותמו על כל משתתפיו. מוסה סיפר כי יצחק שדה היה מגיע לקורסים אלו בליווי חברים וחברות, ביניהם מסקין ונתן אלתרמן, שהוזמנו כדי להתרשם מרוח הפלמ"ח והשתתפו בהווי.

בשנת 1944 יצא לקורס מ"מים בג'וערה, ולאחריו מונה לקצין האימון הגופני של הפלמ"ח. לצד תפקידיו בתחום האימון הגופני היה אחראי על ארגון כנסי הפלמ"ח. 

בשנת 1947 יצא ללימודי אימון גופני בקופנהגן, דנמרק. במהלך לימודיו גויס על ידי מנחם שדמי מטעם ה'הגנה' לארגון ולהדרכה בקורסים לנוער יהודי בסקנדינביה ובצרפת, כהכנה להצטרפותם למאבק בארץ. מוסה חזר עם קבוצה כזאת ארצה באונייה כשפרצה מלחמת העצמאות.
סיפור מימיו של משה בצרפת - 'קבלת-פנים למוסה' - מוזכר ב'ילקוט הכזבים' (דן בן אמוץ בילה עם מוסה ואחרים במרסיי).

מוסה הגיע לדרגת רב-סרן במהלך שירותו בצה"ל בין ה-28.6.1948 ל-1.6.1949. הוא המשיך לשירות בצבא הקבע  בין ה-1.6.1949 ל-30.10.1970. עם קום המדינה מונה לראש שירות אימון גופני בצה"ל. לאחר חודשים ספורים פוטר על ידי חיים לסקוב, בטענה ששיטת האימונים שהנהיג אינה מתאימה לצה"ל, ועבר לשמש כקצין אימון גופני בנח"ל תחת פיקודו של יצחק פונדק. מוסה הקים את הקורס הראשון למדריכי ספורט בנח"ל במחנה 80. בשנת 1950 הוחזר על ידי לסקוב ומונה לקצין אימון גופני ראשי בצה"ל. בסוף שנות החמישים מונה לאחראי לכושר הקרבי בצה"ל. ב-1951 קודם לדרגת סגן אלוף והועבר למחלקת ההדרכה. בתוך כך ארגן מופעים של חיילי צה"ל במכבייה, בחגיגות יום העצמאות ובמפגן הלילי הראשון של צה"ל באצטדיון רמת גן. ב-1953 סיים קורס מפקדי גדודים. ב-1954 מונה לסגן מפקד הגדנ"ע, ובמבצע קדש מילא את מקומו של מפקד הגדנ"ע. בין דצמבר 1965 לאוגוסט 1969 שימש כמפקד הגדנ"ע בדרגת אלוף משנה. ב-1965 ארגן את מפגני יום העצמאות בזמביה ובמלאווי. משה שימש כנציג צה"ל ברשות הספורט ויו"ר ועדת הקליעה הארצית. במסגרת זו עמד בראש משלחת ישראל למשחקי אסיה ב-1967.

לאחר פרישתו מצה"ל שימש כמפקח על הגדנ"ע במשרד החינוך תחת יגאל אלון, שהיה אז שר החינוך. לאחר פרישתו ממשרד החינוך, נסע ללמוד חינוך באוניברסיטת ניו-יורק בארצות הברית. עם שובו עבד במוסדות שונים בארץ בהכנת עובדים לתקופת הפרישה, הדריך והתעמל באופן פרטי עם יגאל אלון ומאיר עמית.

משה נישא לחנה לבית נמצוביץ בשנת 1943. נולדו להם שלושה בנים: שמואל (1946), יואב (1949) ואסף (1963). משה התגורר בצהלה, תל אביב, עד פטירתו ב-28.1.1995.

את הפרטים מסרה מירה פינקל, כלתו של משה הנשואה לאסף בנו הצעיר, ב-30.5.2023.