הפלמ"ח והארגונים הפורשים

הפלמ"ח, כזרוע המגויסת של ארגון ה"הגנה", שהיה כפוף למרות המוסדות הנבחרים של היישוב היהודי בארץ ושל התנועה הציונית, הופעל כנגד ארגוני הכוח המחתרתיים, האצ"ל והלח"י, שכפרו במרות המוסדות ולכן כונו "הפורשים".
הפלמ"ח, כזרוע המגויסת של ארגון ה"הגנה", שהיה כפוף למרות המוסדות הנבחרים של היישוב היהודי בארץ ושל התנועה הציונית, הופעל כנגד ארגוני הכוח המחתרתיים, האצ"ל והלח"י, שכפרו במרות המוסדות ולכן כונו "הפורשים". פעולות הטרור של האצ"ל והלח"י, כנגד מטרות בריטיות (אנשים, ציוד ומתקנים), איימו על מעמדה של הנהגת היישוב הנבחרת, על קיום הסדר הדמוקרטי התקין, וביחוד על סיכויי המגעים המדיניים עם הבריטים. כדי להסיר את האיום הורתה ההנהגה למטה ה"הגנה" לשתק את פעילות הארגונים. הוראה זאת נשנתה כמה פעמים ולכן כונתה "סזון" (=עונת הציד, ביטוי שהשתגר ב- 1945). יחידות פלמ"ח ויחידות אחרות של ה"הגנה", לקחו חלק במחזורי הפעילות הבאים:
1) בקיץ-סתיו 1941 ובראשית 1942, פעלו יחידות פלמ"ח אחדות, יחד עם אנשי הש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה"), כנגד "האירגון הצבאי הלאומי בישראל" (ב- 1942 שונה שמו ל"לוחמי חירות ישראל" - לח"י), בגלל פעולותיו להשגת כספים ופגיעותיו בחיילים בריטיים. אחדים מאנשי הארגון נחטפו, מהם שנמסרו לבריטים ומהם ששוחררו לאחר חקירה ואזהרה. מטה הפלמ"ח לא פקד על המבצע.
2) אוקטובר 1944 - מרס 1945, 250-200 פלמחאים, הופעלו בפיקוד מטה הפלמ"ח ואחר-כך בפיקוד מפקדה מיוחדת, לעיקוב, בילוש ומאסר של אנשי אצ"ל בכירים וכן במניעת הדבקת כרוזי תעמולה ובמניעת גיוס כספים בכפיה. בפעילות נתפסו אנשי הארגון, הוחזקו במעצר במשקים, נחקרו ולעיתים אף עונו. לאחר רצח הלורד מוין הוחלט על הסגרת הנחטפים לבריטים. חברי הפלמ"ח השתתפו ב"סזון" בהתנדבות. רובם התנגדו בתוקף להחלטת ההסגרה לבריטים מחד גיסא, ומאידך גיסא גינו את החלטת המוסדות (שהתקבלה בלחץ התנגדות חוגים רחבים ביישוב), להפסיק את ה"סזון" בטרם חוסל האצ"ל.
3) יוני 1947 - דצמבר 1947. עשרות פלמחאים וחברי "הגנה" אחרים, פעלו בפיקוד מפקדה מיוחדת לגלוי ומניעה של פעולות האצ"ל, ע"י חשיפה מודיעינית, הטרדה אלימה של מפקדים, פשיטות על מחסני תחמושת, הפרעות בביצוע פעולות וכדומה. הפעולה הוכתרה בהצלחה וגרמה לצימצום ניכר בפעילות הארגון.
4) במהלך מלחמת העצמאות הטיל שר הבטחון, דוד בן-גוריון, על יחידות פלמ"ח ו"הגנה":
א. למנוע מהאצ"ל לפרוק למחסניו את הנשק מהספינה "אלטלנה" בחוף כפר ויתקין ובחוף תל-אביב (24-20 ביוני).
ב.לפרוק את נשקם של אנשי האצ"ל והלח"י בירושלים, לאחר רצח המתווך מטעם או"ם, הרוזן ברנדוט ( ספטמבר 1948).
בסוף 1943 יזמו האצ"ל והלח"י, את הקמת "עם-לוחם" כאירגון בין מחתרתי. לזמן קצר היו מעורבים בו גם חברי פלמ"ח (ביחוד מאחת המחלקות בפלוגה השישית). הכוונה סוכלה על-ידי מטה ה"הגנה", שאסר את השתתפות חבריו והפעיל מערכת הסברה יעילה.
בין אוקטובר 1945 לאוגוסט 1946, פעלה "תנועת המרי העברי" על פי הסדר לתיאום פעולות בין ה"הגנה" לבין האצ"ל והלח"י כנגד הבריטים. מפקדת תנועת המרי הקצתה מבצעים צבאיים לכל אירגון אך לא היו מבצעים משותפים. ההסדר בוטל בתגובה להתקפת האצ"ל על מלון המלך דוד.
יחסי העוינות בין הפלמ"ח והאירגונים נבעו מניגודים אידאולוגיים, חברתיים ואירגוניים. העימותים בניהם עוררו תגובות ציבוריות חריפות ומעוררים גם כיום מחלוקות בין הסטוריונים.