הרמטכ"ל

תיאור הספר

תפקיד הרמטכ"ל הוא "מוסד" ממלכתי בישראל, והמתמנים לו הופכים לדמויות לאומיות. להחלטות הרמטכ"ל, לעצותיו לממשלה ולדימוי שלו בחברה הישראלית יש תפקיד מרכזי בביטחון המדינה. העיון המחקרי המוצע בספר זה הוא יוצא דופן – הוא אינו כולל את כל הרמטכ"לים אלא 15 מהם, ובוחן בתפקודם שישה נושאים עיקריים: תפקיד הרמטכ"ל בהנעת תהליכי שינוי של צה"ל נוכח מצב חדש; היכרות הרמטכ"ל יוצא זרוע היבשה את אופן הפעלת חיל האוויר בתוכניות המלחמה ובמלחמה (ולהיפך - היכרות רמטכ"ל יוצא חיל האוויר את זרוע היבשה); משבר אמון - דינמיקה של איבוד אמון הרמטכ"ל באלוף תוך כדי מלחמה; פיקוד על הצבא במשבר בעקבות מלחמה הנתפסת ככישלון; הובלת שינוי מגמה בבניין הכוח; ויחסי העבודה בין הרמטכ"ל לדרג המדיני בנושאי בניין הכוח כל אחד מן הנושאים האלה נדון בספר באמצעות כמה מקרי בוחן. בסיום, מציע הספר ניתוח משולב של תפקיד הרמטכ"ל תוך דיון בתנאים המסייעים להצלחתו. דוגמה הממחישה את מקוריותו של המחקר היא בחינת יחסי העבודה בין רמטכ"ל לדרג מדיני בנושא בניין כוח. מוצגים מתחים בין ידין ובן-גוריון על גודל הצבא (1952); דיין ובן-גוריון על הפעלת השריון לפני מערכת סיני (1956); התנהלות שלושה רמטכ"לים להקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש) – הרמטכ"לים גור ואיתן מתנגדים מול שרי הביטחון וייצמן וארנס ומימוש הנושא על ידי הרמטכ"ל לוי, בידיעה כי הקמת המפח"ש היא תנאי למינויו. הפשרה שהושגה בין מפקדה של כוחות השדה (מפכ"ש) אצל הרמטכ"לים הקודמים לבין מפקדה לבניין כוח (מפח"ש) שהוקמה בתקופת לוי היא שהבטיחה את הקמת הגוף שהפך בינתיים למפקדה ענקית של זרוע היבשה (מז"י). סיפור הקמת המפח"ש מציג דפוס פעולה דומה של שלושה רמטכ"לים שנדרשו על ידי הדרג המדיני לבצע שינוי שהם לא חפצו בו. המחבר, תא"ל (מיל´) ד"ר מאיר פינקל, מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בין–תחומית באגף המבצעים במטכ"ל, נעזר במקורות ראשוניים רבים שלא כולם נגישים לציבור, ובכך הופך ספרו מקור אמין במיוחד וספר חשוב ללימוד ולשיפור. [תא"ל (מיל) אפרים לפיד. הרמטכ"ל בישראל, בניגוד למדינות מערביות אחרות, הוא, אולי, האיש הכי חשוב במדינה אחרי ראש הממשלה. בהקדמה לספר, כתב הרמטכ"ל גדי איזנקוט, כי לרמטכ"ל "שלושה תפקידים ייחודיים בצה"ל: ראיית זירת המלחמה הכוללת שעניינה אסטרטגיה; ראייה אסטרטגית רחבה שעניינה בתחום האסטרטגיה-רבתי; וראייה על-זרועית, אופרטיבית" (עמוד 9). כחוליה המקשרת בין הצבא לדרג המדיני, הממשלה ובתוכה הקבינט, הוא גם היועץ להפעלת הכוח ובניינו, וגם מפקד הצבא במערכה כולה וקבלן הביצוע להחלטות הממשלה ולבניין הצבא. הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ גרס שיש בתפקיד "פיקוד וניהול, בניין כוח והפעלתו, הבנה תקציבית…. הבנה מדינית… דמות תקשורתית וחברתית…שחובותיו לא רק מול הממונים עליו אלא מול הציבור כולו…" (עמוד 18). אמנם הרמטכ"ל כפוף לממשלה, אך קשה לדמיין מצב שתמליץ לפעול בניגוד לדעתו. דוגמאות בולטות לכך ניתן למצוא בדומיננטיות של הרמטכ"ל חלוץ בדיוני הממשלה במלחמת לבנון השנייה, ולא פחות מכך בדו"ח של ועדת חוץ וביטחון שבחן את התכנית הרב-שנתית גדעון, אותה יזם איזנקוט. לפי הדו"ח, הממשלה אישרה אותה כמעט ללא בחינה מעמיקה, פשוט בגלל שהרמטכ"ל המליץ עליה. בספר הציע מאיר פינקל, בעברו מפקד חטיבת שריון, הגדרה משלו לתפקיד. לתפיסתו על הרמטכ"ל "לפרש ולתווך בין הבנות, החלטות וקביעות של הדרג המדיני לבין מבנה צה"ל (בכל המובנים – היקף, ארגון, יכולות וכדומה), ואופן הפעלתו בעימותים השונים, תוך פיתוח כיווני פעולה וגיבוש המלצות להחלטות הדרג המדיני" (עמוד 20). לגישתו, אחראי הרמטכ"ל, גם על קביעת סדרי עדיפויות לארגון כולו והובלת השינויים הנובעים מכך, ועל קביעת והכוונת התרבות הארגונית, כלומר על ערכי הצבא ונורמות ההתנהגות, שלאורם יפעלו המפקדים והחיילים.