מורשת הפלמ"ח – מקום החייל והמפקד

מקומו של החייל-לוחם ומפקדו, ומערכת היחסים הבסיסית שהתפתחה ביניהם, היוו מרכיב חשוב במורשת הקרב של הפלמ"ח, אשר הפכה עם הזמן לנכס צאן ברזל ולחלק בלתי נפרד ממורשת הקרב שהוקנתה לחיילי צה"ל, מאז הקמתו ועד לימים אלה (שנת 2003).
מורשת זאת, הקשורה ליחסים שבין החייל למפקדו, הייתה מושתתת על מספר אלמנטים מרכזיים:
• רמת מוטיבציה זהה – אחת מתפיסות היסוד ביחידות הפלמ"ח גרסה, שאין הבדל בין המפקד לחייל מבחינת רמת המוטיבציה. גם החייל וגם המפקד שואפים למטרה זהה – ניצחון בכל מחיר בשדה הקרב. לפיכך, הם יעשו כל דבר, בכל האמצעים העומדים לרשותם, כדי לקדם מטרה זאת ולהגיע אליה. מכאן ההנחה, שהחייל לא רק יקבל פקודות, אלא יפעיל את ראשו כדי ליישמן בצורה הטובה ביותר ("ראש גדול").
• אין העדפה באמצעים – הלוחם והמפקד מקבלים אמצעים דומים ותנאים שווים, אלא אם כן הדרישות הבסיסיות הן שונות. למשל: המפקד ילך כמו לוחמיו; המפקד יישא נשק כמו פקודיו; למפקד תהיה אותה מנת מזון ומים כמו חייליו וכד'.
• תפקיד המפקד הוא לפקד. היחס בין המפקד בפלמ"ח לחייליו הוא בכך, שהמפקד הוא זה שייתן את הפקודות והלוחם יקבל אותם כפשוטן ויבצען.