סגל מפקדים או יחידת עילית
בשנים הראשונות לקיומו של הפלמ"ח התרוצצו תפיסות שונות באשר לאופיו ולמהותו.גישה אחת ראתה את הפלמ"ח כיחידת עילית שאנשיה צריכים להיבחר בקפדנות ולהצטיין בסגולות גופניות ונפשיות מיוחדות. גישה אחרת ראתה את הפלמ"ח כבית-ספר המכשיר קאדר של מפקדים, כתשתית אנושית ואירגונית לצבא כללי גדול.
בשנים הראשונות לקיומו של הפלמ"ח התרוצצו תפיסות שונות באשר לאופיו ולמהותו. תפיסות אלה עירבו סוגיות הנוגעות לבניין הכוח ולהפעלתו. הגישות נחלקו בשאלות של אופני בחירת האנשים, דרכי אימונם והייעוד הצבאי של היחידה. ההבדלים בין הגישות הושפעו מתנאי המחתרת, מאילוצים כספיים ומהמציאות הפוליטית, שהגבילו את מרחב התימרון בפיתוח הפלמ"ח ככוח צבאי מגוייס.
הגישה האחת, בה דגל בתחילה יצחק שדה, ראתה את הפלמ"ח כיחידת עילית שאנשיה צריכים להיבחר בקפדנות ולהצטיין בסגולות גופניות ונפשיות מיוחדות. הכוח הקטן והמובחר יתפקד כיחידת מחץ מובחרת, שתופעל במשימות מיוחדות כנגד מטרות איכותיות. התחייב מכך שהכוח הלוחם יהיה קבוע. תפישתו של שדה עיצבה את דמותו של הפלמ"ח בראשית דרכו.
אליהו גולומב ומשה סנה החזיקו בגישה אחרת. הם ראו בפלמ"ח בית-ספר המכשיר קאדר של מפקדים, כתשתית אנושית ואירגונית לצבא כללי גדול. גולומב שלל את התפיסה המייחסת לפלמ"ח תפקיד של "פרטיזנים" בלבד, וטען שבתורת היחידה הבכירה ב'הגנה', הפלמ"ח חייב להקרין מסגולותיו לשיפור רמת הלחימה של האירגון בכללותו. התפקיד הקרבי שהועיד גולומב לפלמ"ח היה בלימת ההתקפה הראשונה של האוייב ומתן שהות מספקת ל'הגנה' לגייס את מלוא עוצמתה, תוך מגמה שלאחר השלמת הגיוס יעבור הפלמ"ח לפעול בנקודות תורפה או במרחב האסטרטגי המרוחק. הוא צידד במגמה שלכל פלמ"חאי יוקנה אימון ברמה פיקודית וסבר שאנשיו צריכים לשתף פעולה עם יחידות אחרות של ה'הגנה' המצויות בסמוך לבסיסי הפלמ"ח.
עם הזמן צמחה בקיבוץ הארצי ובקיבוץ המאוחד גישה נוספת, ששאפה להפוך את הפלמ"ח למיליציה המונית עממית ורחבה, הנשענת על גרעין קבע קטן ומקיימת זיקה הדוקה להתיישבות העובדת. בהשפעת גישה זו, הוגבל משך השירות ביחידה לשנתיים, ולאחריו מעבר ל'רזרבה' (מילואים), תוך השלמה עם העובדה שרק חלק קטן מהכוח יתפקד באורח פעיל כיחידת עילית.
הגישות השונות השפיעו על אופני התפתחותו של הפלמ"ח, מבלי שתיפול הכרעה חדה לטובת אחת מהן. היחידה התגבשה כמזיגה של שלוש המגמות. תנאי התקופה ותביעותיה הסיטו מפעם לפעם את הדגש בעיצוב מבנה הפלמ"ח, בהכשרת אנשיו ובתפקידי החטיבה לטובת אחת המגמות. התוצאה היתה שמערך האימון בפלמ"ח טיפח את היכולת הקרבית של לוחמיו במסגרות המחלקה והפלוגה, ובמקביל היקנה אימון פיקודי לסגל רזרבי של מפקדים זוטרים גם כאשר לא היה להם סיכוי מיידי לקבל תפקיד פיקודי. הם הוסיפו לשרת כטוראים או כמכ"ים. בבוא השעה איפשר דפוס הכשרה זה לפלמ"ח להתרחב במהירות, להפנות מפקדים ליחידות אחרות ולמלא את מקומן של האבידות הרבות מבין מפקדיו בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות
הגישה האחת, בה דגל בתחילה יצחק שדה, ראתה את הפלמ"ח כיחידת עילית שאנשיה צריכים להיבחר בקפדנות ולהצטיין בסגולות גופניות ונפשיות מיוחדות. הכוח הקטן והמובחר יתפקד כיחידת מחץ מובחרת, שתופעל במשימות מיוחדות כנגד מטרות איכותיות. התחייב מכך שהכוח הלוחם יהיה קבוע. תפישתו של שדה עיצבה את דמותו של הפלמ"ח בראשית דרכו.
אליהו גולומב ומשה סנה החזיקו בגישה אחרת. הם ראו בפלמ"ח בית-ספר המכשיר קאדר של מפקדים, כתשתית אנושית ואירגונית לצבא כללי גדול. גולומב שלל את התפיסה המייחסת לפלמ"ח תפקיד של "פרטיזנים" בלבד, וטען שבתורת היחידה הבכירה ב'הגנה', הפלמ"ח חייב להקרין מסגולותיו לשיפור רמת הלחימה של האירגון בכללותו. התפקיד הקרבי שהועיד גולומב לפלמ"ח היה בלימת ההתקפה הראשונה של האוייב ומתן שהות מספקת ל'הגנה' לגייס את מלוא עוצמתה, תוך מגמה שלאחר השלמת הגיוס יעבור הפלמ"ח לפעול בנקודות תורפה או במרחב האסטרטגי המרוחק. הוא צידד במגמה שלכל פלמ"חאי יוקנה אימון ברמה פיקודית וסבר שאנשיו צריכים לשתף פעולה עם יחידות אחרות של ה'הגנה' המצויות בסמוך לבסיסי הפלמ"ח.
עם הזמן צמחה בקיבוץ הארצי ובקיבוץ המאוחד גישה נוספת, ששאפה להפוך את הפלמ"ח למיליציה המונית עממית ורחבה, הנשענת על גרעין קבע קטן ומקיימת זיקה הדוקה להתיישבות העובדת. בהשפעת גישה זו, הוגבל משך השירות ביחידה לשנתיים, ולאחריו מעבר ל'רזרבה' (מילואים), תוך השלמה עם העובדה שרק חלק קטן מהכוח יתפקד באורח פעיל כיחידת עילית.
הגישות השונות השפיעו על אופני התפתחותו של הפלמ"ח, מבלי שתיפול הכרעה חדה לטובת אחת מהן. היחידה התגבשה כמזיגה של שלוש המגמות. תנאי התקופה ותביעותיה הסיטו מפעם לפעם את הדגש בעיצוב מבנה הפלמ"ח, בהכשרת אנשיו ובתפקידי החטיבה לטובת אחת המגמות. התוצאה היתה שמערך האימון בפלמ"ח טיפח את היכולת הקרבית של לוחמיו במסגרות המחלקה והפלוגה, ובמקביל היקנה אימון פיקודי לסגל רזרבי של מפקדים זוטרים גם כאשר לא היה להם סיכוי מיידי לקבל תפקיד פיקודי. הם הוסיפו לשרת כטוראים או כמכ"ים. בבוא השעה איפשר דפוס הכשרה זה לפלמ"ח להתרחב במהירות, להפנות מפקדים ליחידות אחרות ולמלא את מקומן של האבידות הרבות מבין מפקדיו בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות