אוניית המעפילים "חנה סנש"

"חנה סנש" הפליגה ב- 14 בדצמבר 1945 מנמל גינואה, כשעליה 252 מעפילים.
אוניית המעפילים "חנה סנש" (על שם הצנחנית השליחה שנתפסה ונרצחה בהונגריה בנובמבר 1944) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל גינואה, באיטליה, בידי אנשי פלמ"ח בראשותם של אברהם זכאי, ישראל לברטובסקי ושלהבת פראייר. רב החובל של האונייה היה אנסלדו (איטלקי). מפקד האונייה היה איש הפלי"ם ישראל אוירבך. ה'גדעוני' היה חיים פרטקין (פורת) שהשתלם בקורס אלחוטאים בפלמ"ח. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם אליעזר ורש (ערמוני).
"חנה סנש" הפליגה ב- 14 בדצמבר 1945 מנמל גינואה, כשעליה 252 מעפילים. בעת ההפלגה שררה דממת אלחוט עקב בעיות קשר. קשר ראשון עם הארץ נוצר רק ארבעה ימים לפני תום המסע. האונייה הגיעה לחוף נחל געתון בנהריה ב- 25 בדצמבר. מועד הנחיתה תוכנן לליל חג המולד, מתוך הנחה שבאותו לילה יהיו אנשי המשטרה הבריטית בגילופין והשמירה על החוף תהיה רופפת. הרוח והגלים הגבוהים סחפו את האונייה והיא נתקעה בסלעים, מרחק 30 מטר מהחוף. עקב מזג האוויר הסוער, נכשלו הניסיונות להוריד את המעפילים באמצעות סירות. אנשי הפלי"ם, פעילי 'המוסד לעליה ב', בני נוער של 'הפועל' נהריה ותושבים מהסביבה נחלצו להעביר את המעפילים אל החוף בעזרת חבלים. כוח אבטחה של אנשי הגדוד הראשון של הפלמ"ח איבטח את אתר הנחיתה עד להשלמת מבצע ההורדה שנמשך כחמש שעות. המעפילים פוזרו בשלום ביישובי האזור. כוחות הביטחון הבריטים לא הפריעו במהלך ההורדה. "חנה סנש" שנטתה על צידה, טבעה לאחר השלמת מבצע החילוץ, ועימה אחת המעפילות שנשכחה בחדר החולים באונייה.
"חנה סנש" הייתה אוניית המעפילים הראשונה שהפליגה לארץ-ישראל לאחר שכוחות הביטחון הבריטים הידקו את הסגר על חופיה, ומבחינה זו היא נחשבת לאונייה הראשונה שפרצה את הסגר. ימים אחדים לאחר הגעתה של "חנה סנש" ארצה, ערכו חברי הגדוד הרביעי של הפלמ"ח ופעילי 'המוסד' מסיבה צנועה בקיבוץ בית-אורן לרב-החובל האיטלקי של האונייה, אנסלדו, ואנשי ציוותו. במהלך הערב ציין אנסלדו בדברים חמים את חשיבותו האנושית של מפעל ההעפלה. על רקע זה חיבר כעבור זמן מה המשורר נתן אלתרמן את שירו הנודע: "נאום תשובה לרב-חובל איטלקי".