שירות רפואי - החובש והחובשת

תפקידי החובש כללו פיקוח היגייני בבסיס, השגת ציוד רפואי למחלקות, רפואה מונעת (חיסונים נגד טיפוס הבטן ואבעבועות שחורות), דאגה לחולים במחנות הפלמ"ח (מבחינת טיפול שוטף וכן מבחינה אדמיניסטרטיבית - הסדרת אישפוז במקרה הצורך וקשר עם קופת-חולים הכללית), הדרכה בעזרה ראשונה וכן השתתפות בכל סוגי הפעילות הצבאית של הפלוגה (אימונים, מטווחים ומסעות). נשים רבות נמנו עם ממלאי תפקיד החובש בפלמ"ח.
החובשים צורפו באופן פורמלי למטה הפלוגה, אף על פי שהחבר'ה לעגו להם בדרך-כלל בטענה שתפקידם הינו "נטול קרביות". הדבר בלט במיוחד בתחומי הסניטציה והרפואה המונעת: הענקת תשומת לב לנושאי ניקיון וסדר נראתה טפלה, ואף מנוגדת לאווירת ה"חברמניות" ששררה במחנות הפלמ"ח. תנאי הקיום המיוחדים של המחנות (רובם בקיבוצים) - ללא מטבח, מקלחות ושירותים נפרדים; השילוב של עבודה ואימונים ומסגרת צבאית רופפת בזמן העבודה - היקשו על ביצוע פיקוח יעיל. לא פעם אירע, שדווקא ביום שנקבע למתן חיסונים החליט מפקד המחלקה לקיים אימונים, בטענה שהם חשובים יותר מזריקות. בשל ההיענות הבלתי מספקת מצד המפקדים, חוסנו רק 70 עד 80 אחוזים ממגוייסי הפלמ"ח.
בתקופה הראשונה התקשו המפקדים להכיר בחשיבות שילובם של החובשים בתיכנון פעילות הפלוגה. רק לאחר שנוכחו בתרומתם בימי מסעות, עלה ערכם בעיני המפקדים לשעה, אך עם החזרה לשיגרה שב ערכם ונפל. במהלך המסעות טיפלו החובשים בשלפוחיות, ביבלות ובפצעים פתוחים ברגליים. החובשים היו אחראים לבחירת מי השתייה, לבדיקתם ולחיטויים בזמן שהיחידות שהו בשדה. לעתים נדירות אף נאלצו להעניק טיפול ללוחמים שנפגעו מרסיסים במהלך האימונים. החובשים המחלקתיים עבדו והתאמנו ככל יתר החיילים. רק החובש הפלוגתי קיבל ימים אחדים בחודש לצורך מילוי תפקידו. בשנים 1944-1942, בהן לא התקיימה פעילות מבצעית, הוכיחו חובשים אחדים את יכולתם בטיפול בנפגעי תאונות. ניסיון נוסף נרכש בהשתלמויות ממושכות בבתי חולים ובעבודה בסניפי מגן דוד אדום.
בתקופת ה"סזון" (שלהי 1944 ראשית 1945) היו החובשים אחראים לבריאות העצורים, אנשי אצ"ל ולח"י, והוטל עליהם לקבוע האם הם כשירים מבחינה גופנית לשבת במעצר.
חובשים השתתפו בפעולות 'המאבק' נגד הבריטים. לחלק מאוניות המעפילים צורפו פלמ"חאים שעברו הכשרה רפואית בסיסית בעזרה ראשונה. אנשי הרפואה לא שולבו בעבודת המטה בתיכנון פעולות קרביות ברמה הפלוגתית והגדודית, מפאת חוסר מודעות לחשיבות ההיבט הרפואי בתיכנון מבצעים ובהמצאת פתרונות הולמים למצבים העשויים להתרחש בשדה קרב. ביטוי לכך ניתן למצוא, לדוגמא, במבצע "ליל הגשרים", שבמהלכו לא הוקפד על צירוף חובש לכל כוח שיצא לפוצץ גשר. בחלק מהמקרים שותפו אמנם חובשים, אבל לא מתוקף תפקידם המקצועי אלא כנושאי חומר נפץ לפיצוץ הגשר.
למרות חוסר ניסיון קודם, מילאו החובשים את תפקידם במהלך מלחמת העצמאות. רבים מהם נפלו בגלותם נכונות עילאית לסכן את חייהם ואף להקריבם בניסיון להושיט עזרה מיידית לנפגעים.

רעיי החובשים הקרביים

נכתב על-ידי יעקב יענקל'ה גת - וינשטיין

מפלוגה א' של הגדוד השלישי בחטיבת יפתח

בשנים 2015 ו-2016 רחל ואני החלטנו לתרום לבית הפלמ"ח תרומה מכובדת, לכל מטרה שהמקום יזדקק לה. 

כאשר האלוף במיל' שייקה גביש, יו"ר עמותת דור הפלמ"ח - שאלנו מה נרצה שיירשם על הלוח ב"קיר התרומות", הוספנו בצד השמות שלנו את המלים -

"ולכבוד רעיי החובשים הקרביים"

הנה כמה מילים לכבודם של החובשים הקרביים מהפלוגה שלנו:

דן מקלר: 

דן היה חובש פלוגתי-גדודי ופלמ"חניק שורשי ואמיץ. הוא שימש לי ולמחלקתנו, מחלקת דגניה א', בתחילת דרכנו ובהמשך, סמל והשראה לתפקיד החובש הקרבי.

סיפוריו על הפלמ"ח וחוויותיו האישיות בו, לימדונו רבות על הצפוי לנו. גם רעיונותיו על צורות לחימה בלתי שגרתיות, למשל בטנקים, הבהירו מוחשית שבפלמ"ח, לא פעם, נידרש לחשוב חשיבה לא שגרתית.

גדליה ליסגורסקי: 

שנינו עברנו את קורס החובשים במחנה דורה בנתניה ומאז למדתי להעריך את תבונתו ואישיותו המיוחדת.

גדליה נהרג ב-7.4.1948 בכיבוש משלט 1 מעל עין-זיתים הנצורה.

יחד הסתערנו כתף אל כתף כשאנו יורים בסטנים יריות מהמותן.

כשהיינו על שיא המשלט, כשגדליה ידע שכבשנו אותו ושחררנו את עין-זיתים מהמצור, הוא קיבל כדור בעורק בצווארו ומת במקום.

יענקלה מטרי:

בחור חייכן שחיוכו הכובש השרה רוגע על סביבתו. רוגע זה היה נחוץ ברגעי לחץ, ולא חסרו כאלו באותם ימים. בזכות היותו חובש ותיק יותר ובוגר ממני בגיל בכמה שנים, מצא תמיד לנכון לומר "מילה טובה" על כל מה שביצעתי. למשל, ערב כיבוש המצודה בצפת היינו מכונסים ב"ציטדל", המלון שמתחת למצודת צפת. לפתע ניתכה עלינו הפגזה ושלושה מ"כים ששהו בחצר נפצעו מהפגזים. תוך כדי הפגזה, הכנסנו אותם לאולם הכניסה ושם חבשתי את שלושתם. כשסיימתי לחבוש הגיע יענקלה מטרי, התבונן על הנעשה והחמיא לי על מלאכת החבישה. זאת למרות האווירה התזזיתית ששררה עקב כניסתו במקביל של המ"מ אבינועם חדש. אבינועם כעס על המ"כים, שנפצעו בגלל ש"טיילו" בחצר, בניגוד להוראה מפורשת שלו.

יענקלה נהרג ביחד עם רפי גינצבורג - "התרנגול" ב-17.10.1948 בהפגזה מצרית במהלך מבצע יואב.

"קלק" - יענקלה קליפלד:    

כמו יענקלה מטרי, גם קלק היה חובש ותיק ממני ודאג לשאול להרגשתי ולעודד בעת הפעולות. הוא היה גיבור אמיתי, בשדה הקרב כמו בחיים. לקח פיקוד כשהמפקדים נפגעו. תחת אש כיוון כלי רכב בלי להתכופף.

סופו שנהרג בטיול המסוכן לפטרה, בשנת 1953.

גדעון רכבי:

את גדעון רכבי כחובש הכרתי רק עם כיבוש עין-זיתון. וכפי שכתבתי בסיפור ה"חובשת הערביה" - שנינו, אני מניח בזכות חינוכנו התנועתי והפלמ"חאי - הרגשנו חובה לעצמנו לטפל בפצועי האויב.

באותו מקום סיפר לי גדעון שהוא מתכונן לצאת ללימודי פיזיקה מיד לאחר המלחמה. וכידוע גדעון הפך להיות ברבות הימים פרופסור לפיזיקה, מגדולי הפיזיקאים במדינת ישראל. 

ישראל גורלניק בן-זאב (אבונה):

חובש מפלוגתנו, חובש גיבור. כשהיה בעמדה עם לוחמים נוספים בזמן כיבוש לוד נפל רימון פעיל לתוך העמדה. ישראל הרים את הרימון לזורקו מחוץ לעמדה, אך הרימון התפוצץ בכף ידו וקטע אותה. במעשה זה צמצם את כמות הרסיסים שהיו פוגעים בחבריו לעמדה ואת חומרת פציעותיהם. 

לישראל היה קול נעים במיוחד, וכשהיינו שרים סביב המדורה קולו בלט מעל כולם. בחייו האזרחיים הוא היה איש רב פעלים.

 

חובש נשאר תמיד חובש:

תיק החובשים על אביזריו, נשאר עמי עוד שנים רבות לאחר המלחמה וליווה אותי בנסיעות, בטיולים ובעצם בכל מקום.

היו מקרים שאף השתמשתי בו גם בחיי האזרחיים, כדי לעזור לאנשים פצועים שפגשתי בדרכים.

וכקוריוז -

אחד מאביזרי הציוד בתוכו היה מכשיר של הצבא האמריקאי למציצת ארס מאדם שהוכש על-ידי נחש. דבר האסור לחלוטין מזה שנים רבות.