מחלקת חיות הנגב

ראשיתה של היחידה באנשי הרזרבה החיפאית שכללה גם סטודנטים [מהטכניון] ופלמ"חאים אחרים מאזור חיפה ויישובי עמק יזרעאל. מפקדם היה מָארֶק, חבר קיבוץ עין המפרץ שבתחילת שנת 1947 הוחלף בשמחה שילוני.
'הרזרבה החיפאית' נשלחה ב-20.12.1947 כתגבורת לגדוד השני לאחר שגברו התנכלויות ערביי הנגב והבדוויים לקו-המים ולתחבורה במרחב הנגב.
ראשיתה של היחידה באנשי הרזרבה החיפאית שכללה גם סטודנטים [מהטכניון] ופלמ"חאים אחרים מאזור חיפה ויישובי עמק יזרעאל. מפקדם היה מָארֶק, חבר קיבוץ עין המפרץ שבתחילת שנת 1947 הוחלף בשמחה שילוני.
'הרזרבה החיפאית' נשלחה ב-20.12.1947 כתגבורת לגדוד השני, לאחר שגברו התנכלויות ערביי הנגב והבדוויים לקו-המים ולתחבורה במרחב הנגב. לאחר שהגיעו למטה הגדוד השני בקיבוץ ניר עם, נשלחה מחלקה אחת לגזרת נירים - רביבים וצורפה לאחר מכן לגדוד השמיני. המחלקה השנייה, בפיקודו של שמחה שילוני נשלחה לקיבוץ משמר-הנגב אליה צורפו אנשים מהמשמר הנע (המ"נ). מחלקה זו הייתה הגרעין הראשוני ממנו צמחה יחידת "חיות הנגב". הנשק שניתן למחלקה לפני שיצאה למשמר-הנגב כלל: רובים, כמות לא גדולה של רימוני-יד ושני מקלעים. המשימה הראשונה והעיקרית של המחלקה היה לאבטח את קו-המים המזרחי ואת דרכי הנגב בין היישובים ניר-עם, דורות, רוחמה, שובל, משמר- הנגב וחצרים. בין יתר המטלות, הובילה המחלקה מים לחצרים ולבית-אשל הואיל וקו- המים היה מנותק בחלקו הדרומי. טנדר פתוח שימש את המחלקה לפִּטרוּלִים והובלות. לאחר זמן קיבלה המחלקה משוריין אחד ומספר חודשים לאחר מכן 2 משוריינים נוספים. המשוריין היה מתוצרת מקומית. שלדת משאית ותא מוגן ל- 10 לוחמים. משוריינים אלה הקנו למחלקת "חיות הנגב" ניידות רבה יותר והגנת הלוחמים מירי מנשק קל.
כאן המקום לצטט את עדותו של שמחה שילוני על מקור השם "חיות הנגב": "...בתקופה הזאת התגבשה היחידה וחיפשה לעצמה סמל. הסמל שמצאו היה הגמל. מלבד זה, תוך כדי החורף הזה 1947-1948, נראינו פיזית מרושלים מאד בלבוש. לרובם זקנים, שערות פרועות. התרחצנו רק לפעמים...ומי שהסתכל עלינו, לא פעם אמר 'אתם נראים כמו חיות'. אינני יודע איך ומי התחיל בזה; הגמל הוא חיית הנגב ונראינו קצת כמו חיות אז איכשהו דבק בנו הכינוי 'חיות הנגב'...".
במרוצת חודש אפריל 1948 יצאו לוחמי "חיות הנגב" מידי יום ולילה לפעולות שתכליתן הייתה לאפשר תנועה חופשית בדרכי הנגב וחבלה בתחבורה וצירי התנועה של האויב. בשבוע הראשון של חודש אפריל יצא כוח שנע במשוריינים לאיתור דרך עוקפת, ממזרח לכפרים ברייר וחוליקאת, ובכך, נפתחה דרך לאחר 10 ימי ניתוק לשיירות ממרכז הארץ לנגב. בליל ה-12 לאפריל תקפה מחלקת "חיות הנגב" ובהשתתפות מחלקת "בארי" את מחנה 'חיל השחרור' בשדה התעופה שליד עזה. בתחילת חודש מאי 1948, לקראת הפלישה של הצבא המצרי, עברה המחלקה לקיבוץ גבים. מוקד הפעילות עבר לגזרה המזרחית למול הצבא המצרי הסדיר. מחלקת "חיות הנגב" הפכה לפלוגה לאחר שצורפה אליה מחלקת 'בארי'. באותם ימים גם הצטרפו ליחידה ארבעה אנשי צבא שערקו מהצבא הבריטי המתפנה. שמחה שילוני מונה למפקד הפלוגה. למפקדי 2 המחלקות מונו דוד (דודק'ה) מגן ואליהו פיינמסר. ב-12 במאי השתתפה פלוגת "חיות הנגב" בפעולת הגדוד השני לכיבוש ברייר והכפרים השכנים. בליל ה-14 במאי פוצצה יחידת "חיות הנגב" את גשר אבו-רקייק. בליל ה- 23 במאי 1948 פינתה היחידה כ-40 פצועים וחולים מקיבוץ יד-מרדכי. במסגרת מבצע "פרעה" תקפה היחידה סוללת תותחים מדרום לבית חנון. בפעולה זו נהרגו שניים מהלוחמים: המ"מ דוד מגן והחבלן יוסי אנטוורג. במסגרת מבצע "פלשת" תקפו בליל ה-2 ליוני כוחות מחטיבת הנגב את הכפר אִישְדוּד. פלוגת "חיות הנגב" הייתה הכוח הפורץ. לאחר שלכוחות חטיבת הנגב היו מספר רב של נפגעים ניתנה הפקודה לסגת לעבר קיבוץ ניצנים. לפלוגת "חיות הנגב" היו 7 נפגעים, מתוכם שני הרוגים: "לופטי" הבריטי ויהושוע פקר. מקיבוץ ניצנים עברה הפלוגה למנוחה והתארגנות במחנה ליד באר-טוביה.
לאחר מבצע "פלשת" הוחל בחטיבת הנגב בהקמת גדוד הפשיטה. לגדוד היו פלוגות ג'יפים ומשוריינים והוחלט להסב את פלוגת "חיות הנגב" לפלוגת הזחל"מים, חי"ר מוסע, בפיקודו של שמחה שילוני. בכך הסתיימה תקופת קיומה העצמאי של היחידה שכונתה בשם "חיות הנגב".
אולם המושג "חיות הנגב" המשיך להתקיים. בהמשכה של מלחמת העצמאות הפך 'הגמל' לסמלם של כל אנשי חטיבת הנגב ובציבור הרחב הם זוהו על פי הסמל על חולצתם.