עמידת הנגב במצור – מה-10.6 עד 15.10.1948

למרות שמבצע "פלשת" נכשל, עצר הצבא המצרי את התקדמותו צפונה, פנה מזרחה לאורך ציר מג'דל-פלוג'ה-בית גוברין, ניתק את צירי התנועה אל הנגב והכניס אותו למצור. צה"ל באמצעות כוחות מחטיבות גבעתי, הנגב ויפתח ניסה בשורת מבצעים – לפרוץ את המצור.
ערב כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה, תפס גדוד חי"ר מצרי(ב-10/6) את צומת הכביש לנגב עם כביש מג'דל-פלוג'ה. בכך הושלמה רצועת ניתוק לאורך כביש מג'דל-פלוג'ה-בית ג'וברין שהוחזקה על ידי חטיבת חי"ר מצרי שהכניסה את הנגב למצור.
בראשית ההפוגה נראה היה כי בעיית האספקה לנגב תוסדר בעזרת האו”מ. אולם המצרים התנגדו, ביצעו תרגילי דחייה, והתנו תנאים מגבילים. אמנם לאחר איומים ישראליים ופעילות נמרצת של הרוזן ברנדוט, ירדו לנגב שתי שיירות בפיקוח האו”מ, אך מהנסיון הזה נלמד, שלא נוכל להסתמך על האו"ם.

ניסיונות לפתיחת מסדרון לנגב:
ההפוגה הראשונה (הפסקת האש) עמדה להסתיים ב-9/7/48. ללילה שבין 9/10 ליולי, תוכנן מבצע "אנ-פאר" (אנטי-פארוק, ע"ש מלך מצרים) שנועד לפתוח מסדרון לנגב הנצור. אבל המצרים הקדימו ויום לפני סיום ההפוגה הראשונה, ב-8/7/48 כבשו בהפתעה מידי חטיבת "הנגב", את מוצבי החוץ שמצפון לכאוכבה, ואת מוצב 138 שממערב לחוליקאת. בתגובה הוחלט להקדים את מבצע "אנ-פאר" במתכונת מצומצמת, לליל 8/9 ליולי – על חטיבת גבעתי הוטל לכבוש את הכפרים עיראק- סווידאן, בית- עפה ועבדיס; על חטיבת הנגב הוטל לכבוש את בניין משטרת עיראק- סווידאן. חטיבת הנגב נכשלה בכיבוש המשטרה, חטיבת גבעתי כבשה את הכפרים, אך נאלצה לסגת מהם בלחץ מתקפות נגד מאוחרות של המצרים. הנגב נותר נצור.
עשרת ימי הלחימה, עמדו להסתיים עקב הכרזת או"ם על הפסקת אש. עלה צורך דחוף לנסות בשנית לפתוח דרך לנגב, בטרם תכנס ההפוגה השנייה לתוקף. זו הייתה מטרת מבצע 'מוות לפולש' שנערך בפיקוד מח"ט גבעתי ב-18/7/48, יום לפני תחילת ההפוגה השנייה. במבצע השתתפו כוחות קטנים ממספר חטיבות: בנסיון לפתוח את כביש ג'וליס-ניר עם – כשלה חטיבת הנגב בכבוש חוליקאת; חטיבת גבעתי כשלה בכבוש צומת הכביש לנגב; לעומת זאת הייתה הצלחה בפתיחת מסדרון צר מדרום לנגבה בכיבוש 2 כפרים על כביש מג'דל-בית ג'וברין – חטיבת גבעתי כבשה את חתה; חטיבה 8 כבשה את כרתייה. ההצלחה הושמה לאל מייד - האויב החל לנוע מדרום בדרך עפר עוקפת, בקטע שבין פלוג'ה ועיראק-סואידן והוא תפס מוצבים להגן על הדרך מדרום.
בתגובה הופעל ב-27/28 ליולי נסיון שלישי לפתוח דרך לנגב במבצע "ג.י.ס-1" על ידי כבוש את פלוג'ה ועיראק-אל-מנשייה. המבצע נכשל.

ניסיונות לפרוץ בכוח את רצועת הניתוק: אחרי הכישלונות לפתוח מסדרון לנגב, הוחלט להעביר שיירות בכוח, דרך שטח שלא הוחזק בפועל ע"י האויב. ב-1/8 הופעל מבצע 'ג.י.ס-2', בו פרצה בכוח שיירה של 27 מכוניות, דרך רצועת הניתוק. 24 מהמשאיות הגיעו ליעדן בנגב. 3 שבועות מאוחר יותר ב-18/8, במבצע "לדרך" נכשל נסיון פריצה נוסף, השיירה חזרה על עקבותיה, למעט משאית, 4 ג'יפים וזחל"ם שהגיעו ליעדם בנגב.
אספקה בהיטס: משנחסמה הדרך היבשתית עלתה חשיבות הנתיב האווירי, בעיקר להובלת נשק, תחמושת, מפקדים, בעלי תפקידים מיוחדים ופינוי פצועים ושבויים. בהדרגה הוארכו מסלולים והחלו להפעיל מטוסי תובלה גדולים, למספר ישובים בנגב.
השיירות הרגליות: במקביל הוליכו סיירים מחטיבת "הנגב", שיירות של עשרות לוחמים, שהסתננו רגלית דרך רצועת הניתוק. בשיירות הסתננו פלוגות שיצאו לחופשות בצפון בתקופת ההפוגות וחזרו בהסתננות לנגב. במהלך חודשי המצור הסתננו בדרך זו אלפי לוחמים. אולם האספקה המצומצמת בהיטס והסתננות השיירות הרגליות, דרך רצועת הניתוק, לא נתנו מענה מספק לצרכי הנגב במצור מתמשך. נדרש מאמץ לפתיחת דרך יבשתית לנגב.
כאשר התברר שלא ניתן להעביר אספקה בדרך היבשה לנגב, התקיימה ב-18/8 פגישה בהשתתפות דוד בן-גוריון, המטה הכללי ופיקוד חיל האוויר והוחלט על מבצע להטסת אספקה לנגב. תוך 5 ימים הכינה חטיבת הנגב מסלול נחיתה, בין רוחמה לשובל, שאפשר הפעלת מטוסי תובלה גדולים. מסלול הנחיתה וההמראה כונה "אבק" 1, ומבצע ההטסה כונה מבצע "אבק". המבצע נמשך מה-23.8 ועד ה-21.10. במסגרת המבצע בוצעו: 417 טיסות הובלה לנגב ומספר דומה מהנגב לשדה עקרון. הכמויות שהועברו, בשני חודשי המבצע, היו: 2,495.400 טון מטען ו-5.098 נוסעים. בין סוגי המטען הבולטים, יש למנות: כ-520 טון מזון, כ-500 טון דלקים ושמנים וכ-200 טון תחמושת ואספקה לבעלי חיים.
מבצע "אבק" עורר תרעומת אצל המצרים, שטענו שהוא מהווה הפרה של הפסקת האש. על מנת למנוע את הפגזתו של מסלול "אבק" 1, תפסה חטיבת יפתח משלטים - מצפון מזרח למסלול – מספר תלים ואת חרבת מחאז. במשך כחודש התנהלו קרבות קשים בין המצרים וכוח מחטיבת יפתח, חרבת מחאז עברה מיד ליד, עד שהחזית יוצבה בשליטת חטיבת 'יפתח'. מבצע "אבק" הופסק עם פתיחת הדרך לנגב במבצע "יואב".