יחידת פל"הייב
בשם פל"הייב כונתה יחידה בדואית, מהכפר טובא שבגליל העליון, שלחמה לצד היהודים במלחמת העצמאות.
בשם פל"הייב כונתה יחידה בדואית, מהכפר טובא שבגליל העליון, שלחמה לצד היהודים במלחמת העצמאות.
בראשית 1948 הפגישו עמיהוד שוורץ ומנו פרידמן, אנשי ראש-פינה, את מפקד הפלמ"ח בגליל, יגאל אלון, עם חוסיין איסמעיל אבו-יוסף, ראש שבט ההייבים ומנהיגו הנערץ. בפגישה הביע השייח’ את רצון השבט לקשור את גורלו בגורל היהודים בברית-דמים. השבט הקטן - מספר אנשיו ב- 1948 היה כ- 400, כולל נשים וילדים - הטיל אימתו על ערביי הסביבה, משום שבניו היו אמיצים ונועזים, רכבו על סוסות אצילות והיו חמושים היטב. באותן שנים התפרנסו משוד בקר וצאן.
כבר במאורעות 1936-1939 סרבו ההייבים לתת יד לפורעים הערבים והקפידו לקיים יחסי ידידות עם שכניהם היהודים. באותם ימים מכר השייח’ לקק"ל שטח של כ- 500 דונם, עליו הוקם לימים קיבוץ כפר-הנשיא.
בחודשים הראשונים למלחמת העצמאות עשו הסורים ניסיונות רבים לשכנע את ראש השבט שיעביר את שבטו לגולן והבטיחו לשכוח לו את פשעי העבר. אף על פי שההייבים היו מודעים לפער הכוחות בין היהודים לערבים, ולפלישה הצפויה של צבאות סוריה ולבנון - האמינו בניצחונם של היהודים וסרבו לכל ההצעות המפתות.
כאשר נודע על כוונת השבט להצטרף בגלוי לצד היהודי, ייחס לכך יגאל אלון חשיבות רבה. ראשית, הורה למפקדי מבצע "מטאטא" שלא לפגוע בשבט. כעבור זמן החליט יגאל לקיים פגישה עם ראש השבט. משלחת יצאה לביקור, שהוכן מראש ע"י ירוחם כהן ומנו פרידמן ("ערביסט" בולט בגליל). כאשר שאל יגאל את השייח’ למניעי ההצטרפות, ענה השייח’: "בתורה כתוב כי הארץ הזאת מיועדת ליהודים ואין לחלוק על כתבי-הקודש. אני ואנשיי רוצים לחיות בשלום כאזרחים נאמנים למדינה היהודית". יגאל ידע כי מצב של נקמת-דם שרר בין השבט לבין הוועד-הערבי העליון, ואמונת השייח’ בניצחון היהודים היא שסייעה לו להחליט.
כדי לעמוד על מהימנותו, יצאו אנשי הפלמ"ח עם השייח’ אל מחוץ לאוהל וביקשו ממנו לדווח על מערך הצבא הסורי שמעבר לגשר בנות-יעקב. השייח’ נתן תשובה מקיפה, וההשוואה למידע שהיה בידי ירוחם (ממקורותיו שלו) מצאה אותם מדוייקים.
באותה פגישה הוחלט להקים יחידה צבאית של צעירי השבט, בגודל שבין מחלקה לפלוגה, שתהיה כפופה למטה חטיבת יפתח ותשתלב בפעילות הביטחונית שלה. למפקד היחידה נקבע יצחק חנקין ולצידו פעל מחמוד אל-עובייד, שהתמנה לאחר-מכן לרב-סמל של הפלוגה במסגרת יחידת המיעוטים בצה"ל. לימים, היה הגשש הראשון בצה"ל.
חנקין החל לאמן את היחידה. ראשית, אירגן את תושבי הכפר לחפור עמדות, מחסות ותעלות-קשר - כהכנה לאפשרות שהכפר יותקף או יופצץ. אחר-כך העביר ל- 70 הצעירים שנמנו על היחידה סידרת אימונים, שכללה אימון-פרט ואימון-כיתה. עד למבצעי 'יפתח' ו"מטאטא" (מאי 1948) עסקו במשימות מודיעין.
בראשית 1948 הפגישו עמיהוד שוורץ ומנו פרידמן, אנשי ראש-פינה, את מפקד הפלמ"ח בגליל, יגאל אלון, עם חוסיין איסמעיל אבו-יוסף, ראש שבט ההייבים ומנהיגו הנערץ. בפגישה הביע השייח’ את רצון השבט לקשור את גורלו בגורל היהודים בברית-דמים. השבט הקטן - מספר אנשיו ב- 1948 היה כ- 400, כולל נשים וילדים - הטיל אימתו על ערביי הסביבה, משום שבניו היו אמיצים ונועזים, רכבו על סוסות אצילות והיו חמושים היטב. באותן שנים התפרנסו משוד בקר וצאן.
כבר במאורעות 1936-1939 סרבו ההייבים לתת יד לפורעים הערבים והקפידו לקיים יחסי ידידות עם שכניהם היהודים. באותם ימים מכר השייח’ לקק"ל שטח של כ- 500 דונם, עליו הוקם לימים קיבוץ כפר-הנשיא.
בחודשים הראשונים למלחמת העצמאות עשו הסורים ניסיונות רבים לשכנע את ראש השבט שיעביר את שבטו לגולן והבטיחו לשכוח לו את פשעי העבר. אף על פי שההייבים היו מודעים לפער הכוחות בין היהודים לערבים, ולפלישה הצפויה של צבאות סוריה ולבנון - האמינו בניצחונם של היהודים וסרבו לכל ההצעות המפתות.
כאשר נודע על כוונת השבט להצטרף בגלוי לצד היהודי, ייחס לכך יגאל אלון חשיבות רבה. ראשית, הורה למפקדי מבצע "מטאטא" שלא לפגוע בשבט. כעבור זמן החליט יגאל לקיים פגישה עם ראש השבט. משלחת יצאה לביקור, שהוכן מראש ע"י ירוחם כהן ומנו פרידמן ("ערביסט" בולט בגליל). כאשר שאל יגאל את השייח’ למניעי ההצטרפות, ענה השייח’: "בתורה כתוב כי הארץ הזאת מיועדת ליהודים ואין לחלוק על כתבי-הקודש. אני ואנשיי רוצים לחיות בשלום כאזרחים נאמנים למדינה היהודית". יגאל ידע כי מצב של נקמת-דם שרר בין השבט לבין הוועד-הערבי העליון, ואמונת השייח’ בניצחון היהודים היא שסייעה לו להחליט.
כדי לעמוד על מהימנותו, יצאו אנשי הפלמ"ח עם השייח’ אל מחוץ לאוהל וביקשו ממנו לדווח על מערך הצבא הסורי שמעבר לגשר בנות-יעקב. השייח’ נתן תשובה מקיפה, וההשוואה למידע שהיה בידי ירוחם (ממקורותיו שלו) מצאה אותם מדוייקים.
באותה פגישה הוחלט להקים יחידה צבאית של צעירי השבט, בגודל שבין מחלקה לפלוגה, שתהיה כפופה למטה חטיבת יפתח ותשתלב בפעילות הביטחונית שלה. למפקד היחידה נקבע יצחק חנקין ולצידו פעל מחמוד אל-עובייד, שהתמנה לאחר-מכן לרב-סמל של הפלוגה במסגרת יחידת המיעוטים בצה"ל. לימים, היה הגשש הראשון בצה"ל.
חנקין החל לאמן את היחידה. ראשית, אירגן את תושבי הכפר לחפור עמדות, מחסות ותעלות-קשר - כהכנה לאפשרות שהכפר יותקף או יופצץ. אחר-כך העביר ל- 70 הצעירים שנמנו על היחידה סידרת אימונים, שכללה אימון-פרט ואימון-כיתה. עד למבצעי 'יפתח' ו"מטאטא" (מאי 1948) עסקו במשימות מודיעין.