ה'חוליה' היבשתית

'החוליה' היבשתית הייתה יחידת פלמ"חאים קטנה שעסקה בקבלת עולים ובהברחתם ארצה מגבול הצפון. בתחילה השתתפו בכל פעולה של היחידה שניים-שלושה אנשים בלבד, ומכאן שמה - 'החוליה'. היא פעלה, ככל הנראה, מאוקטובר 1943 עד אפריל 1946 (מועדי ההתחלה והסיום הינם משוערים, בהיעדר תיעוד מדוייק). בתקופה זו הגיעו בסיועה של ה'חוליה' כ- 5,000 מעפילים מבין 7,500 העולים בנתיבים היבשתיים בשנים 1948-1939. 'החוליה' נוסדה במסגרת הפלמ"ח ופעלה כזרוע מבצעית של 'המוסד לעלייה ב', לצורך הסדרת העלייה היבשתית דרך צפון הארץ. זמן מה לאחר הקמתה היא צורפה לפלוגה ז' שהייתה פלוגת המטה של הפלמ"ח, ואחר-כך לגדוד הרביעי. עבודת 'החוליה' נעשתה בתיאום עם יישובי הצפון, 'המוסד לעלייה ב', כוחות ה'הגנה' של 'גליל הצפון' ו'מחוז חיפה' ועם יחידות פלמ"ח אחרות, ואולם המבצעים עצמם סווגו ברמת סודיות גבוהה ביותר.
עיקר פעילותה של ה'חוליה' התרחשה בתקופה בה מרבית יחידות הפלמ"ח היו עסוקות בעבודה ובאימונים במשקים. לזכות 'החוליה' ניתן לזקוף מאות גיחות מעבר לגבול לצורך הברחת עולים. מרכז פעילותה של 'החוליה' היה באזור אצבע הגליל שבגליל העליון. עם זאת, העבירו אנשיה עולים גם מאזור חניתה, הגולן, מורדות החרמון, עמק עיון, ולמרגלות הבופור. בחניתה נמצאו בדרך-כלל שניים מאנשי 'החוליה'. העולים הגיעו, בעזרת מבריחים ושוטרים לבנונים ששוחדו, עד שער המשק. גודל שיירה נע בין שניים לשמונה עולים, ובסך-הכל הגיעו בתקופת פעילותה של 'החוליה' כ-200 עולים בנתיב זה.