המודיעין בפלמ"ח
מערכת המודיעין בפלמ"ח התגבשה בהדרגה, במקביל להתפתחות הצרכים הביטחוניים והמדיניים. מפקדי הפלמ"ח ייחסו חשיבות רבה לפעילות המודיעינית של החטיבה, הן כאמצעי לאימון לוחמיה והן כמכשיר מסייע בתחום המבצעי.
מודיעין הינו מרכיב חיוני בכל פעילות צבאית. מערכת המודיעין בפלמ"ח התגבשה בהדרגה, במקביל להתפתחות הצרכים הביטחוניים והמדיניים. מפקדי הפלמ"ח ייחסו חשיבות רבה לפעילות המודיעינית של החטיבה, הן כאמצעי לאימון לוחמיה והן כמכשיר מסייע בתחום המבצעי. פעילות המודיעין של הפלמ"ח התנהלה בהתאם להוראות מטכ"ל ה'הגנה' והש"י (שירות הידיעות), ובהנחיית המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. המידע שנאסף רוכז במטה הפלמ"ח והוזרם ממנו לש"י ולמחלקה המדינית.
הפעילות המודיעינית של הפלמ"ח נחלקה לשני אפיקים:
'אפיק רגיל' - משנת 1943 ועד תחילת מלחמת העצמאות עסקו צוותים של הפלמ"ח, בגדלים משתנים, בניווטים ובסיורים ברחבי ארץ-ישראל במטרה להכין "תיקי כפרים" ערביים ולאתר יעדים ערבים ובריטים לתקיפה פוטנציאלית, כחלק מההיערכות לפעילות מבצעית אפשרית. במיוחד עסקה בכך מחלקת הסיירים המרכזית של הפלמ"ח. משנת 1946 ואילך הצטרפה לפעילות זו מחלקת הטייס של הפלמ"ח, ועסקה בצילומי אוויר שנועדו להשלים את התמונה המודיעינית לגבי יעדים שונים.
'אפיק מיוחד' - במסגרתו הופעלה המחלקה הערבית של הפלמ"ח - "השחר", באיסוף מידע למטרות אסטרטגיות ומדיניות, ובמבצעים מיוחדים.
'תוכנית מאי 1946' של אירגון ה'הגנה', הגדירה את תחומי פעילותם של הפלמ"ח והחי"ש במרחב הערבי, והעניקה דחיפה להתארגנות המערכת המודיעינית על-מנת שתספק מודיעין קרבי בזמן אמת. בשלהי 1946 מונה ירוחם כהן לתפקיד קצין המודיעין במטה הפלמ"ח. הוטל עליו לרכז את מודיעין-השדה של הפלמ"ח, בתיאום עם חיים זינגר (רון) שמונה במקביל כקצין מטה לענייני סיור, ולהעמיד את המידע שייאסף לשירות כוחות הפלמ"ח במבצעיו העתידיים נגד היישוב הערבי. הקמת מחלקת המודיעין בפלמ"ח האיצה את הפעילות בליקוט מידע אודות האוייב הערבי - עוצמתו, נישקו, מנהיגיו והלוך הרוחות בדעת הקהל. בסוף שנת 1947 החליף זרובבל ורמל (ארבל) את ירוחם כהן בתפקיד קצין המודיעין של הפלמ"ח.
הפעילות המודיעינית הענפה והמתמשכת של מטה הפלמ"ח ולוחמיו הביאה תועלת מרובה מבחינה מבצעית בימי 'תנועת המרי העברי' ובעת קרבות מלחמת העצמאות. עוד לפני פירוק מטה הפלמ"ח, באוגוסט 1948, הועברה המחלקה הערבית בשלמותה לצה"ל כיחידה 18 ב"שירות המודיעין" (לימים חיל המודיעין).
הפעילות המודיעינית של הפלמ"ח נחלקה לשני אפיקים:
'אפיק רגיל' - משנת 1943 ועד תחילת מלחמת העצמאות עסקו צוותים של הפלמ"ח, בגדלים משתנים, בניווטים ובסיורים ברחבי ארץ-ישראל במטרה להכין "תיקי כפרים" ערביים ולאתר יעדים ערבים ובריטים לתקיפה פוטנציאלית, כחלק מההיערכות לפעילות מבצעית אפשרית. במיוחד עסקה בכך מחלקת הסיירים המרכזית של הפלמ"ח. משנת 1946 ואילך הצטרפה לפעילות זו מחלקת הטייס של הפלמ"ח, ועסקה בצילומי אוויר שנועדו להשלים את התמונה המודיעינית לגבי יעדים שונים.
'אפיק מיוחד' - במסגרתו הופעלה המחלקה הערבית של הפלמ"ח - "השחר", באיסוף מידע למטרות אסטרטגיות ומדיניות, ובמבצעים מיוחדים.
'תוכנית מאי 1946' של אירגון ה'הגנה', הגדירה את תחומי פעילותם של הפלמ"ח והחי"ש במרחב הערבי, והעניקה דחיפה להתארגנות המערכת המודיעינית על-מנת שתספק מודיעין קרבי בזמן אמת. בשלהי 1946 מונה ירוחם כהן לתפקיד קצין המודיעין במטה הפלמ"ח. הוטל עליו לרכז את מודיעין-השדה של הפלמ"ח, בתיאום עם חיים זינגר (רון) שמונה במקביל כקצין מטה לענייני סיור, ולהעמיד את המידע שייאסף לשירות כוחות הפלמ"ח במבצעיו העתידיים נגד היישוב הערבי. הקמת מחלקת המודיעין בפלמ"ח האיצה את הפעילות בליקוט מידע אודות האוייב הערבי - עוצמתו, נישקו, מנהיגיו והלוך הרוחות בדעת הקהל. בסוף שנת 1947 החליף זרובבל ורמל (ארבל) את ירוחם כהן בתפקיד קצין המודיעין של הפלמ"ח.
הפעילות המודיעינית הענפה והמתמשכת של מטה הפלמ"ח ולוחמיו הביאה תועלת מרובה מבחינה מבצעית בימי 'תנועת המרי העברי' ובעת קרבות מלחמת העצמאות. עוד לפני פירוק מטה הפלמ"ח, באוגוסט 1948, הועברה המחלקה הערבית בשלמותה לצה"ל כיחידה 18 ב"שירות המודיעין" (לימים חיל המודיעין).