סמל הפלמ"ח ודגלו
"לפני שורות הפלמחאים נפרש הדגל: צבעו כחול, בפינתו העליונה, על-יד המוט, משובץ דגלון לאומי קטן ומתחתו מאדימות כאש ארבע האותיות 'פ ל מ " ח'. במרכז הדגל רקום סמל הפלמ"ח, שהובא לראשונה בפני החטיבה והציבור כולו - שתי שבלי זהב משולבות חרב מכסיפה".
דגל הגדוד השני
סמל הפלמ"ח על צווארון החולצה
הצעה לסמל. מחנה אימונים בית אורן
הצעה לסמל הפלמ"ח. מחנה אימונים בית אורן
הצעה לסמל. מחנה אימונים באילון
הצעה לסמל הפלמ"ח. מחנה אימונים בית אורן
הצעות לסמל הפלמ"ח. מחנה אימונים בית אורן
סמל השיבלים והחרב, סמלו של הפלמ"ח, 'צעיר' בכמה שנים מההמנון. הוא נחשף לראשונה בכינוס הפלמ"ח השני ב- 20 ביולי 1945. בספר הפלמ"ח נזכר הארוע במשפט אחד: "לשפת נחל חרוד מתקיים הכינוס הארצי השני של החטיבה. הרמ"א מוסר למתכנסים את דגל הפלמ"ח, שעליו מתנוסס, לראשונה, סמל החטיבה: שתי שבלים וחרב." (סה"פ, א, עמ' 263 ).
טכס חשיפת הדגל והסמל מתואר ביתר פירוט בידי יגאל אלון ב'מגמות ומעש'. במסדר הנעילה של הכנס, בו לקחו חלק כ- 2,500 פלמחאים, גברים ונשים כולל אנשי ה'רזרבה' ובנוכחות אישי ציבור רבים, מסר ישראל גלילי, ממלא מקום הרמ"א, את הדגל ליצחק שדה, מפקד הפלמ"ח:
"לפני שורות הפלמחאים נפרש הדגל: צבעו כחול, בפינתו העליונה, על-יד המוט, משובץ דגלון לאומי קטן ומתחתו מאדימות כאש ארבע האותיות 'פ ל מ " ח'. במרכז הדגל רקום סמל הפלמ"ח, שהובא לראשונה בפני החטיבה והציבור כולו - שתי שבלי זהב משולבות חרב מכסיפה. אל הבמה התקרבה רביעיה שייצגה את כל סוגי החיל הפלמחאי - טוראי, חברה, ימאי וטייס. בטכס חגיגי וקצר העבירו ארבעת קציני המטה הכללי את הדגל לארבעת אנשי הפלמ"ח שנשאוהו תחת משמר מזויין על-פני חזית המסדר והתייצבו בראשו". (סה"פ, א, עמ' 261-260)
בעלון הפלמ"ח שיצא לאחר הכנס לא ניתן ביטוי להתלהבות מהדגל. ברשימה אחת בלבד של 'רזרביסט' החותם - נ. נ., מתואר הכנס בפרוט רב ורק משפט אחד מאזכר את הדגל: "... המצעד הקצוב מול הדגל המתנוסס בגאון - סימל את כיבושינו..." (לחבר הצעיר, עלון מס' 33, אוגוסט 1945, עמ' 38 - 40).
הסמל מבטא באופן הברור ביותר את אופיו המיוחד של הפלמ"ח שהתגבש מאז הסכם האימונים והעבודה, וחוזק בהסכם ההכשרות - השילוב בין היעוד הצבאי ליעוד ההתיישבותי. החרב, הלקוחה מסמל הממי"ם של ה'הגנה', שולבה במקום בעלה הזית בשיבלים המסמלות את העבודה.
אין ממצא ברור באשר לגיבוש הרעיוני של הסמל. מעצבו היה האדריכל אריה אלחנני (מי שעיצב גם את סמל ה'הגנה' ואת סמל צה"ל). הגב' מיכל גולן, בתו של אלחנני בטוחה שגם הרעיון היה של אביה. זכורה לה החשאיות שבה הגיע לביתם קצין התרבות של החטיבה, סיני, כדי לקחת את הדגל שעוצב ונתפר בביתם, כשהיא עצמה, כנערה, סייעה בהשלמתו לקראת הכנס.
סמל הפלמ"ח התקבל על כל חברי החטיבה. בשנות המאבק היה גם הוא חשאי אך במלחמת העצמאות, עוד לפני הכרזת העצמאות, הוא עיטר את עלוני הפלמ"ח ופרסומיו וחזר והופיע במרכז סמלי שלוש חטיבות הפלמ"ח - יפתח, הראל ונגב, וכן בסמל הפלי"ם (העוגן נוסף לחרב).
ההמנון והסמל משמשים עד היום את ותיקי הפלמ"ח, הנוצרים את זכרו ונושאים בגאווה את סמליו.
טכס חשיפת הדגל והסמל מתואר ביתר פירוט בידי יגאל אלון ב'מגמות ומעש'. במסדר הנעילה של הכנס, בו לקחו חלק כ- 2,500 פלמחאים, גברים ונשים כולל אנשי ה'רזרבה' ובנוכחות אישי ציבור רבים, מסר ישראל גלילי, ממלא מקום הרמ"א, את הדגל ליצחק שדה, מפקד הפלמ"ח:
"לפני שורות הפלמחאים נפרש הדגל: צבעו כחול, בפינתו העליונה, על-יד המוט, משובץ דגלון לאומי קטן ומתחתו מאדימות כאש ארבע האותיות 'פ ל מ " ח'. במרכז הדגל רקום סמל הפלמ"ח, שהובא לראשונה בפני החטיבה והציבור כולו - שתי שבלי זהב משולבות חרב מכסיפה. אל הבמה התקרבה רביעיה שייצגה את כל סוגי החיל הפלמחאי - טוראי, חברה, ימאי וטייס. בטכס חגיגי וקצר העבירו ארבעת קציני המטה הכללי את הדגל לארבעת אנשי הפלמ"ח שנשאוהו תחת משמר מזויין על-פני חזית המסדר והתייצבו בראשו". (סה"פ, א, עמ' 261-260)
בעלון הפלמ"ח שיצא לאחר הכנס לא ניתן ביטוי להתלהבות מהדגל. ברשימה אחת בלבד של 'רזרביסט' החותם - נ. נ., מתואר הכנס בפרוט רב ורק משפט אחד מאזכר את הדגל: "... המצעד הקצוב מול הדגל המתנוסס בגאון - סימל את כיבושינו..." (לחבר הצעיר, עלון מס' 33, אוגוסט 1945, עמ' 38 - 40).
הסמל מבטא באופן הברור ביותר את אופיו המיוחד של הפלמ"ח שהתגבש מאז הסכם האימונים והעבודה, וחוזק בהסכם ההכשרות - השילוב בין היעוד הצבאי ליעוד ההתיישבותי. החרב, הלקוחה מסמל הממי"ם של ה'הגנה', שולבה במקום בעלה הזית בשיבלים המסמלות את העבודה.
אין ממצא ברור באשר לגיבוש הרעיוני של הסמל. מעצבו היה האדריכל אריה אלחנני (מי שעיצב גם את סמל ה'הגנה' ואת סמל צה"ל). הגב' מיכל גולן, בתו של אלחנני בטוחה שגם הרעיון היה של אביה. זכורה לה החשאיות שבה הגיע לביתם קצין התרבות של החטיבה, סיני, כדי לקחת את הדגל שעוצב ונתפר בביתם, כשהיא עצמה, כנערה, סייעה בהשלמתו לקראת הכנס.
סמל הפלמ"ח התקבל על כל חברי החטיבה. בשנות המאבק היה גם הוא חשאי אך במלחמת העצמאות, עוד לפני הכרזת העצמאות, הוא עיטר את עלוני הפלמ"ח ופרסומיו וחזר והופיע במרכז סמלי שלוש חטיבות הפלמ"ח - יפתח, הראל ונגב, וכן בסמל הפלי"ם (העוגן נוסף לחרב).
ההמנון והסמל משמשים עד היום את ותיקי הפלמ"ח, הנוצרים את זכרו ונושאים בגאווה את סמליו.