ראשית המאבק

בסתיו 1945, בתום מלחמת העולם, נכזבו התקוות לשינוי מדיניות 'הספר הלבן' של ממשלת המנדט הבריטית. מדיניות זו הטילה הגבלות חמורות על עליית יהודים לארץ ועל רכישת אדמות ויישובן על-ידי יהודים, וזאת בשעה ששרידי יהדות אירופה ניצולי השואה, המוחזקים במחנות העקורים, דרשו לעלות לארץ ישראל וציפו לכך. ההנהגה החליטה על שינוי ביחסיה עם שלטון המנדט הבריטי: לא עוד שיתוף, לא רק לחץ דיפלומטי - אלא מאבק שיאלץ את ממשלת בריטניה לשנות את מדיניותה ולאפשר עלייה חופשית והתפתחות מירבית של 'הבית הלאומי היהודי'.
המאבק התנהל בארבעה מישורים: הגדלת מספר ספינות המעפילים החותרות לחופי הארץ; הגברת רכישת האדמות והקמת יישובים חדשים; פעולות אלימות - בנשק - כנגד מיתקנים ויעדים צבאיים, יחד עם מאמץ מדיני מוגבר.
בתקופת המאבק רכש הפלמ"ח ניסיון מבצעי, מורשת קרב ויוקרה ציבורית, שתרמו להתחזקותו עד למלחמת העצמאות ולתיפקודו במלחמה.