הנחלת ערכים ותורת לחימה
רוח הפלמ"ח, הגבורה, המסירות, הקרבת הנפש של הלוחמים והמפקדים שבאו לידי ביטוי כה עז במלחמת העצמאות, היו מרכיב ייחודי שעבר ליחידות צה"ל השונות עם הקמת הצבא במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה.
משהו מייחודו של הפלמ"ח בתחום הלחימה הסתמן כבר בתום מלחמת העצמאות כאשר שבעה מתוך שנים-עשר לוחמי צה"ל שזכו לקבל את "אות הגבורה" הממלכתי, היו אנשי הפלמ"ח.
כגוף צבאי הוריש הפלמ"ח לצה"ל צורות לחימה יחודיות ובלתי שגרתיות, המאפשרות לכוח צבאי נחות כמותית לנצח בזכות יתרונו האיכותי. אך מעבר לכך, ההשתלבות הדומיננטית של מפקדי הפלמ"ח בסגל הבכיר של צה"ל, הנחילה לצבא את מורשת הפלמ"ח וה"הגנה" בכל מה שנוגע לתורת הלחימה האופיינית ולערכי היסוד. הבולטים שבהם:
- שמירה על אופי של צבא עממי, המחובר לכל שכבות העם ונאמן למרות הלאומית.
- האמונה שיש בכוחם של מעטים - המשכילים למצות את כוח האדם, את איכותו הטכנית ואת רוחו - לעמוד מול רבים.
- היכולת לטפח בלוחם את כושר המחשבה העצמית והבנת מטרות הלחימה, ואת החריגה משגרת המחשבה והביצוע.
- פיתוח כושר הלחימה, רוח העמידה והיוזמה האישית, וכמובן, הדבקות במשימה; "ראשונים תמיד אנחנו".
- חתירה להגיע למתקפות בזק ולהכרעה מהירה.
- שילוב התושיה של טקטיקת הלוחמה-הזעירה - לילית, אופנסיבית, מפתיעה, עקיפה, נעזרת באלתור - אך עם כושרו של צבא סדיר.
- מיזעור האבדות.
- שיטות אימונים והדרכה צבאית המגבירות את כשרון האלתור, את טיפוח היוזמה וההעזה וממריצות את התנופה בקרב.
- הקניית רוח ההתנדבות לכל משימה, קלה כמסוכנת.
- מתן דוגמה אישית של המפקדים; השקידה על אחוות-לוחמים ועל רעות נאמנה.
- הסרת גינונים מיותרים של צבאות זרים; קרבה אישית בין מפקדים לטוראים.
- טיפוח רוח-היחידה וגאוות היחידה.
- חינוך הכרתו של הלוחם כיסוד למשמעת צבאית.
- השתתפות פעילה של חיילות ביחידות הצבאיות ובלחימה.
- הקפדה על התנהגות מוסרית וטוהר הנשק, גם כלפי האויב ואזרחים.
כל אלה שהיוו את משנתו המיוחדת של הפלמ"ח אומצו על ידי צה"ל, כאשר החל להתגבש כצבא-העם, והוטמעו בתורת הלחימה שלו.
כגוף צבאי הוריש הפלמ"ח לצה"ל צורות לחימה יחודיות ובלתי שגרתיות, המאפשרות לכוח צבאי נחות כמותית לנצח בזכות יתרונו האיכותי. אך מעבר לכך, ההשתלבות הדומיננטית של מפקדי הפלמ"ח בסגל הבכיר של צה"ל, הנחילה לצבא את מורשת הפלמ"ח וה"הגנה" בכל מה שנוגע לתורת הלחימה האופיינית ולערכי היסוד. הבולטים שבהם:
- שמירה על אופי של צבא עממי, המחובר לכל שכבות העם ונאמן למרות הלאומית.
- האמונה שיש בכוחם של מעטים - המשכילים למצות את כוח האדם, את איכותו הטכנית ואת רוחו - לעמוד מול רבים.
- היכולת לטפח בלוחם את כושר המחשבה העצמית והבנת מטרות הלחימה, ואת החריגה משגרת המחשבה והביצוע.
- פיתוח כושר הלחימה, רוח העמידה והיוזמה האישית, וכמובן, הדבקות במשימה; "ראשונים תמיד אנחנו".
- חתירה להגיע למתקפות בזק ולהכרעה מהירה.
- שילוב התושיה של טקטיקת הלוחמה-הזעירה - לילית, אופנסיבית, מפתיעה, עקיפה, נעזרת באלתור - אך עם כושרו של צבא סדיר.
- מיזעור האבדות.
- שיטות אימונים והדרכה צבאית המגבירות את כשרון האלתור, את טיפוח היוזמה וההעזה וממריצות את התנופה בקרב.
- הקניית רוח ההתנדבות לכל משימה, קלה כמסוכנת.
- מתן דוגמה אישית של המפקדים; השקידה על אחוות-לוחמים ועל רעות נאמנה.
- הסרת גינונים מיותרים של צבאות זרים; קרבה אישית בין מפקדים לטוראים.
- טיפוח רוח-היחידה וגאוות היחידה.
- חינוך הכרתו של הלוחם כיסוד למשמעת צבאית.
- השתתפות פעילה של חיילות ביחידות הצבאיות ובלחימה.
- הקפדה על התנהגות מוסרית וטוהר הנשק, גם כלפי האויב ואזרחים.
כל אלה שהיוו את משנתו המיוחדת של הפלמ"ח אומצו על ידי צה"ל, כאשר החל להתגבש כצבא-העם, והוטמעו בתורת הלחימה שלו.