ה'חוליה' היבשתית - סיום פעולתה

בקיץ 1945 הגיעה לשיאה העלייה היבשתית מארצות ערב דרך גבול הצפון (בחודש יוני, לדוגמא, הגיעו למעלה מ- 800 נפש). באותה עת, ובטרם החל המאבק המזויין נגד הבריטים במסגרת 'תנועת המרי העברי' במלוא היקפו, היה נתיב זה הדרך העיקרית לעלייה הבלתי ליגאלית לארץ. עלות העברת העולים היתה נמוכה יחסית למפעל ההעפלה הימי, והיא נעשתה בצינעה, הרחק מתשומת ליבה של התקשורת, ולכאורה ללא זיקה ישירה למאבק הפוליטי על גורל הארץ.
בסוף שנת 1945 ובחודשים הראשונים של שנת 1946, הסתמנה ירידה הדרגתית במספר העולים. הגורם העיקרי היה השינוי במצב בגבול בצפון. הבריטים הצליחו להגביר את התיאום בין שומרי הגבול הלבנונים, הסורים, ו'חיל-הספר' העבר-ירדני במטרה להביא להפסקת ההעפלה מצפון. הגבול שהיה עד אז פרוץ למדי, נחסם, ושיירות רבות התגלו עוד בטרם קרבו לגבול. במגמה זו הועבר מסר ברור גם למבריחים הערבים שעסקו בהעברת מעפילים כי מוטב להם לחדול מכך. ב- 1946 ריכזו אמנם הבריטים את מרבית מאמציהם בבלימת ההעפלה הימית אך לחצם הכולל בתחום זה, נתן את אותותיו גם בתחום ההעפלה היבשתית.
בה בשעה פחת הלחץ לעלייה מהארצות הערביות. ייצוב סדרי השלטון במדינות אלה לאחר הזעזועים שפקדו אותן בתום מלחמת העולם השנייה החזירו ליהודים את תחושת היציבות. הפחד מפני התערערות הבטחון הקיומי נרגע לזמן מה, ובעקבותיו נחלשה התביעה של היהודים באותן מדינות לעלות מייד לארץ-ישראל.
ב- 31 בינואר 1946, נתפסו בידי הבריטים עשרה מאנשי 'החוליה' היבשתית בעת שהיו בדרכם לקבל שיירת עולים. לכידתם פגעה קשות ביחידה והחלישה את מסגרתה. מספר חברי 'החוליה' צומצם לשבעה-שמונה וגם להם לא נמצאה תעסוקה מלאה בענייני ההעפלה, בהיעדר עולים.
בחודשים מרס-אפריל 1946 נמסרה משימת העברת העולים שהוסיפו לבוא מדי פעם דרך גבול הצפון לפלוגה ט' מהגדוד השלישי, בפיקודו של עודד מסר. ובכך הגיעה 'החוליה' היבשתית לסוף דרכה.