אחרי השעיית המאבק החמוש
המאבק החמוש נגד מדיניות 'הספר הלבן' של בריטניה הושעה עקב "השבת השחורה" ופיצוץ מלון "המלך דוד" על-ידי האצ"ל בחודשים יוני-יולי 1946.
המאבק החמוש נגד מדיניות 'הספר הלבן' של בריטניה הושעה עקב "השבת השחורה" ופיצוץ מלון "המלך דוד" על-ידי האצ"ל בחודשים יוני-יולי 1946. הנהלת-הסוכנות היהודית, שנועדה בפריס באוגוסט, נמנעה מלהורות על חידוש הפעולות הצבאיות במסגרת 'תנועת המרי'. מכאן ואילך הועתק מרכז הכובד של המאבק למשא-ומתן מדיני בזירה הבינלאומית מחד גיסא, ולמאמץ קונסטרוקטיבי בתחום העלייה וההתיישבות מאידך גיסא. מדיניות המרי האזרחי, שמשמעה - הפסקת הקשרים המינהליים והכלכליים עם הממשל הבריטי נכשלה בעודה באיבה. הארגונים "הפורשים", האצ"ל והלח"י, לא קיבלו את החלטת ההשעייה והוסיפו לתקוף יעדים צבאיים בריטים.
לאחר "השבת השחורה", העמיק הפלמ"ח את הפעילות המחתרתית והגביר את אמצעי ההסוואה, כגון: שינוי מיקום המטות, הצפנת מסמכים, הכנת תעודות מזוייפות ושריפת ארכיון מטה הפלמ"ח במטרה להבטיח שלא ייפול לידי הבריטים.
השעיית המאבק הצבאי עוררה התמרמרות ותסיסה בפלמ"ח. היו אף חברים שהציעו למטה הפלמ"ח לבצע פעולות על דעת עצמו, בניגוד לעמדת המוסדות הפוליטיים ומפקדת ה'הגנה'. אולם מפקדי הפלמ"ח הוסיפו לדבוק בנאמנות בעקרון המשמעת הציבורית וקבלת מרות המוסדות הפוליטיים של הישוב, ודחו הצעות אלה על הסף.
מטה ה'הגנה' התיר לפלמ"ח לפעול רק בתחומי ההעפלה והפעלת-המונים לשם הפגנות מחאה והזדהות, וגם זאת תוך הטלת הגבלות וסייגים חמורים. 'המפקדה הארצית' אישרה לביצוע חלק קטן מהתוכניות שעובדו במטה הפלמ"ח לפגוע בבסיסי הצי הבריטי בארץ ובחופי הים.
רק במקרה אחד נקט הפלמ"ח שיטת טרור האישי, במגמה להרתיע את הבריטים מלענות אסירי מחתרת יהודים: באוקטובר 1946 חיסלה חוליית פלמ"ח את קצין המשטרה הבריטי, ברוס, כעונש על התעללותו בעצירי ביריה.
לוחמי הפלמ"ח איבטחו את נחיתתן של אוניות המעפילים על החוף, סייעו בהורדת המעפילים וחסמו את דרכי הגישה של הבריטים לחוף. אנשי הפלי"ם נטלו חלק (יחד עם הצוותים הזרים ולעיתים במקומם) בניווט ובשיוט האוניות אל חופי הארץ, במגמה להבקיע את המצור שהטילו הבריטים. בצמידות להעפלה חיבלה החוליה הימית, בפיקודו של יוחאי בן נון, באוניות הגירוש, הן בחיפה והן בקפריסין.
בחודש יולי 1947 ביצעה מחלקת פלמ"ח התקפה נוספת על מתקני הרדאר בהר הכרמל. בחודש אוקטובר 1946 איבטחו אנשי הפלמ"ח את מבצע עליית אחת-עשרה נקודות הישוב החדשות בדרום ובנגב. פלוגה י"ב הופקדה על סיכול חבלות במערכת המים שהניחה חברת 'מקורות' להשקיית מרחב הנגב.
ההפוגה במבצעים הצבאיים בצד התגברות זרם המעפילים המתדפקים על חופי הארץ, תרמו לקידום המשא-ומתן המדיני. הכרת הנהגת הישוב בהתקרבותה של שעת ההכרעה בנוגע לעתידה המדיני של ארץ-ישראל, חוללה תפנית הדרגתית והסיטה את ההיערכות הצבאית של ה'הגנה' (והפלמ"ח) מהאויב הבריטי לעבר האיום הערבי.
לאחר "השבת השחורה", העמיק הפלמ"ח את הפעילות המחתרתית והגביר את אמצעי ההסוואה, כגון: שינוי מיקום המטות, הצפנת מסמכים, הכנת תעודות מזוייפות ושריפת ארכיון מטה הפלמ"ח במטרה להבטיח שלא ייפול לידי הבריטים.
השעיית המאבק הצבאי עוררה התמרמרות ותסיסה בפלמ"ח. היו אף חברים שהציעו למטה הפלמ"ח לבצע פעולות על דעת עצמו, בניגוד לעמדת המוסדות הפוליטיים ומפקדת ה'הגנה'. אולם מפקדי הפלמ"ח הוסיפו לדבוק בנאמנות בעקרון המשמעת הציבורית וקבלת מרות המוסדות הפוליטיים של הישוב, ודחו הצעות אלה על הסף.
מטה ה'הגנה' התיר לפלמ"ח לפעול רק בתחומי ההעפלה והפעלת-המונים לשם הפגנות מחאה והזדהות, וגם זאת תוך הטלת הגבלות וסייגים חמורים. 'המפקדה הארצית' אישרה לביצוע חלק קטן מהתוכניות שעובדו במטה הפלמ"ח לפגוע בבסיסי הצי הבריטי בארץ ובחופי הים.
רק במקרה אחד נקט הפלמ"ח שיטת טרור האישי, במגמה להרתיע את הבריטים מלענות אסירי מחתרת יהודים: באוקטובר 1946 חיסלה חוליית פלמ"ח את קצין המשטרה הבריטי, ברוס, כעונש על התעללותו בעצירי ביריה.
לוחמי הפלמ"ח איבטחו את נחיתתן של אוניות המעפילים על החוף, סייעו בהורדת המעפילים וחסמו את דרכי הגישה של הבריטים לחוף. אנשי הפלי"ם נטלו חלק (יחד עם הצוותים הזרים ולעיתים במקומם) בניווט ובשיוט האוניות אל חופי הארץ, במגמה להבקיע את המצור שהטילו הבריטים. בצמידות להעפלה חיבלה החוליה הימית, בפיקודו של יוחאי בן נון, באוניות הגירוש, הן בחיפה והן בקפריסין.
בחודש יולי 1947 ביצעה מחלקת פלמ"ח התקפה נוספת על מתקני הרדאר בהר הכרמל. בחודש אוקטובר 1946 איבטחו אנשי הפלמ"ח את מבצע עליית אחת-עשרה נקודות הישוב החדשות בדרום ובנגב. פלוגה י"ב הופקדה על סיכול חבלות במערכת המים שהניחה חברת 'מקורות' להשקיית מרחב הנגב.
ההפוגה במבצעים הצבאיים בצד התגברות זרם המעפילים המתדפקים על חופי הארץ, תרמו לקידום המשא-ומתן המדיני. הכרת הנהגת הישוב בהתקרבותה של שעת ההכרעה בנוגע לעתידה המדיני של ארץ-ישראל, חוללה תפנית הדרגתית והסיטה את ההיערכות הצבאית של ה'הגנה' (והפלמ"ח) מהאויב הבריטי לעבר האיום הערבי.