פעולות נגד הגרמנים "הטמפלרים" ב- 1946

אחד מיעדי הפעולה המשניים של הפלמ"ח בשנת 1946 היה מניעת התיישבותם המחודשת של הגרמנים בארץ-ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה. מוסדות היישוב, שניהלו מאבק פוליטי בנושא זה, הטילו על הפלמ"ח, כיחידה הסדירה של ה'הגנה', להפעיל כוח מזויין, כתמיכה בפעולה המדינית.
הגרמנים תושבי הארץ היו ברובם בני עדת "הטמפלרים" (חברת ההיכל), כת דתית נוצרית פרוטסטנטית שצמחה בגרמניה וראתה בארץ-ישראל בסיס להפצת רעיונותיה בעולם. בשנת 1868 החלה התיישבותם במקומות שונים בארץ, כגון: שרונה (הקריה בתל-אביב של היום), ולדהיים (מושב נווה-יער של היום, בסמוך לחיפה), חוות שפוהן (קיבוץ נצר-סירני של היום), וכן בשכונות עירוניות בירושלים, חיפה ויפו. בימי 'המרד הערבי' (1939-1936) סייעו הגרמנים לערבים. חלק ניכר מהם נימנה על חסידי היטלר ובניהם התגייסו לצבא גרמניה הנאצית.
בפרוץ מלחמת העולם השניה בספטמבר 1939, עצרו הבריטים כ- 1,500 איש מבני כת "הטמפלרים" שחיו בארץ, בארבעה מחנות מעצר, וחלקם אף גורש לאוסטרליה. אולם לאחר תום המלחמה סירבו הבריטים להיענות לתביעת מוסדות היישוב למנוע את שובם ארצה של הגרמנים שגורשו ולהפקיע את רכושם לשם יישוב פליטים יהודים נפגעי הנאצים. הם נקטו דווקא צעדים להחזרת המצב לקדמותו.
לנוכח זאת, החליטה ה'הגנה', באישור מוסדות היישוב ובהתאם להצעת מטה הפלמ"ח, לפעול פעולות מנע אשר יחייבו את הבריטים לשנות את מדיניותם וגם יעבירו מסר ברור לגרמנים כי הם עלולים להיפגע אם ידבקו במגמתם לחזור לחיים נורמליים בארץ-ישראל.