חברות הפלמ"ח בתפקידי פיקוד
למרות ההחלטה העקרונית לשלב ולהכשיר אחדות מבין הנשים לתפקידי פיקוד צבאי, לא באה החלטה זו לידי מימוש בשדה הקרב. רוב החברות בעלות ההכשרה הפיקודית הועסקו בתקופת המלחמה בעיקר בתפקידי עזר ומינהלה, כמפקדות יחידות סעד וקצינות שלישות, כמפקדות פלוגות וגדודי ח"ן; רק מיעוטן, במיוחד בתפקידי פיקוד זוטרים, לחמו עם החיילים הגברים ולעיתים אף פקדו על כוח קטן.
כבר בקיץ 1942 השתתפו שלוש נשים בקורס המ"כים שנערך בחורשת משמר-העמק, אך מספרן של הנשים בעלות הכשרה פיקודית (קורס מ"כים ומעלה) היה מועט עד אמצע שנות הארבעים. בתקופה הראשונה התאמנו הבנות בכיתות מעורבות. בעקבות כנס החברות במשמר-העמק (ספטמבר 1943) הוחלט על הפרדת אימוני הנשים מאימוני הגברים והוחלט כי אימונן של הנשים יופקד בידי נשים בוגרות קורס מ"כים. בעקבות החלטה זו גדל מספרן של הנשים בוגרות קורס פיקודי; אך למרות גידול זה עדיין המשיכו להתקיים מסגרות (כגון יחידות מיוחדות או יחידות שמפקדיהן חייבו זאת) בהן האימון היה משותף.
קורסי הפיקוד השונים - מ"כים ומ"מים - היו קורסים מעורבים של נשים וגברים, ובשל מספרן המועט של הנשים שנטלו בהן חלק היו האימונים משותפים.
שלוש חברות השתתפו בקורס המ"מים הראשון שבו הורשו להשתתף נשים: חוה אדמון, שוריקה ברוורמן ואלקה ברוש. בקורסים הבאים שותפו נשים נוספות, אך תמיד במספרים נמוכים.
עם הגידול המספרי של הבנות ביחידות הפלמ"ח, בעקבות הסכם ההכשרות, נקבעה מיכסה של חברות מקרב ההכשרה ליציאה לקורסים שונים, בהם גם קורסים פיקודיים.
במשך כל התקופה - מהקמת הפלמ"ח ועד מלחמת העצמאות ובתקופה שלאחריה - הייתה שוש ספקטור הקצינה הבכירה מקרב חברות הפלמ"ח המגוייסות. היא הייתה בוגרת קורס מ"מים של ה'הגנה' והחלה את תפקידה כשלישת המטה, עד שבימי המלחמה ועם הקמת צה"ל הפכה להיות קצינת הבנות של הפלמ"ח.
ערב מלחמת העצמאות שולבו המפקדות השונות, ברמת מפקדות כיתה ומפקדות מחלקה, במערך תפקידי העזר בחטיבה. כאשר בודדות מביניהן לקחו עדיין חלק בתפקידים בחזית או בקירבת החזית, לעיתים גם בפיקוד על מחלקות של בנים.
במהלך המלחמה שלחו יחידות הפלמ"ח מאנשיהן לקורסים פיקודיים ומקצועיים שונים, וביניהם גם נשים שנשלחו לקורסי מ"כים חטיבתיים וקורסי מ"מים.
עם הקמתם של גדודי הח"ן בפלמ"ח במהלך מלחמת העצמאות (יוני 1948), נקבע סגל המפקדות הפלוגתיות והגדודיות מקרב חברות הפלמ"ח. עם גידול מספרן של הנשים בפלמ"ח במהלך המלחמה גדל גם מספרן של המפקדות ואחדות מהן אף השתלבו במערך הח"ן שהוקם.
למרות ההחלטה העקרונית לשלב ולהכשיר אחדות מבין הנשים לתפקידי פיקוד צבאי, לא באה החלטה זו לידי מימוש בשדה הקרב. רוב החברות בעלות ההכשרה הפיקודית הועסקו בתקופת המלחמה בעיקר בתפקידי עזר ומינהלה, כמפקדות יחידות סעד וקצינות שלישות, כמפקדות פלוגות וגדודי ח"ן; רק מיעוטן, במיוחד בתפקידי פיקוד זוטרים, לחמו עם החיילים הגברים ולעיתים אף פקדו על כוח קטן.
מבין המפקדות ה"גבוהות" נשארה רק שוש ספקטור זמן קצר בצה"ל (עד 1951). האחרות עזבו את השירות הצבאי עם פירוק חטיבות הפלמ"ח ושיחרר המגוייסים. בצה"ל נשארו לשירות קבע אחדות מבין המפקדות הזוטרות, מהן שהגיעו ברבות הימים לתפקידים גבוהים בח"ן הצה"לי.
ההכשרה הפיקודית שלהן כלוחמות היא שהכשירה אותן לתפקידי פיקוד שונים במסגרת הפלמ"ח ולימים במסגרת צה"ל.
קורסי הפיקוד השונים - מ"כים ומ"מים - היו קורסים מעורבים של נשים וגברים, ובשל מספרן המועט של הנשים שנטלו בהן חלק היו האימונים משותפים.
שלוש חברות השתתפו בקורס המ"מים הראשון שבו הורשו להשתתף נשים: חוה אדמון, שוריקה ברוורמן ואלקה ברוש. בקורסים הבאים שותפו נשים נוספות, אך תמיד במספרים נמוכים.
עם הגידול המספרי של הבנות ביחידות הפלמ"ח, בעקבות הסכם ההכשרות, נקבעה מיכסה של חברות מקרב ההכשרה ליציאה לקורסים שונים, בהם גם קורסים פיקודיים.
במשך כל התקופה - מהקמת הפלמ"ח ועד מלחמת העצמאות ובתקופה שלאחריה - הייתה שוש ספקטור הקצינה הבכירה מקרב חברות הפלמ"ח המגוייסות. היא הייתה בוגרת קורס מ"מים של ה'הגנה' והחלה את תפקידה כשלישת המטה, עד שבימי המלחמה ועם הקמת צה"ל הפכה להיות קצינת הבנות של הפלמ"ח.
ערב מלחמת העצמאות שולבו המפקדות השונות, ברמת מפקדות כיתה ומפקדות מחלקה, במערך תפקידי העזר בחטיבה. כאשר בודדות מביניהן לקחו עדיין חלק בתפקידים בחזית או בקירבת החזית, לעיתים גם בפיקוד על מחלקות של בנים.
במהלך המלחמה שלחו יחידות הפלמ"ח מאנשיהן לקורסים פיקודיים ומקצועיים שונים, וביניהם גם נשים שנשלחו לקורסי מ"כים חטיבתיים וקורסי מ"מים.
עם הקמתם של גדודי הח"ן בפלמ"ח במהלך מלחמת העצמאות (יוני 1948), נקבע סגל המפקדות הפלוגתיות והגדודיות מקרב חברות הפלמ"ח. עם גידול מספרן של הנשים בפלמ"ח במהלך המלחמה גדל גם מספרן של המפקדות ואחדות מהן אף השתלבו במערך הח"ן שהוקם.
למרות ההחלטה העקרונית לשלב ולהכשיר אחדות מבין הנשים לתפקידי פיקוד צבאי, לא באה החלטה זו לידי מימוש בשדה הקרב. רוב החברות בעלות ההכשרה הפיקודית הועסקו בתקופת המלחמה בעיקר בתפקידי עזר ומינהלה, כמפקדות יחידות סעד וקצינות שלישות, כמפקדות פלוגות וגדודי ח"ן; רק מיעוטן, במיוחד בתפקידי פיקוד זוטרים, לחמו עם החיילים הגברים ולעיתים אף פקדו על כוח קטן.
מבין המפקדות ה"גבוהות" נשארה רק שוש ספקטור זמן קצר בצה"ל (עד 1951). האחרות עזבו את השירות הצבאי עם פירוק חטיבות הפלמ"ח ושיחרר המגוייסים. בצה"ל נשארו לשירות קבע אחדות מבין המפקדות הזוטרות, מהן שהגיעו ברבות הימים לתפקידים גבוהים בח"ן הצה"לי.
ההכשרה הפיקודית שלהן כלוחמות היא שהכשירה אותן לתפקידי פיקוד שונים במסגרת הפלמ"ח ולימים במסגרת צה"ל.