הסכם ההכשרות
רעיון גיוס גרעיני בוגרי תנועות-הנוער החלוציות לפלמ"ח עלה כבר בקיץ 1942 ומוּסַד עם ניסוח 'הסכם ההכשרות' ואישורו בקיץ 1944, בעקבות ההסכם גוייסו כל גרעיני הבוגרים של תנועות-הנוער החלוציות לפלמ"ח, בין השנים 1948-1944.
רעיון גיוס גרעיני בוגרי תנועות-הנוער החלוציות לפלמ"ח עלה כבר בקיץ 1942 ומוּסַד עם ניסוח 'הסכם ההכשרות' ואישורו בקיץ 1944, בעקבות ההסכם גוייסו כל גרעיני הבוגרים של תנועות-הנוער החלוציות לפלמ"ח, בין השנים 1948-1944. התנאים ששררו בקיץ 1942 עם התקרבות חזית המלחמה לארץ, פירסום הצוו להתגייסות הכללית ביוני 1942, ומצוקת כוח האדם ששררה בקיבוצים, העלו את רעיון גיוס ההכשרות בקרב הצדדים המעורבים: ראשי ה'הגנה' ומטה הפלמ"ח מזה, והתנועות הקיבוציות ותנועות-הנוער החלוציות מזה.
תנועות-הנוער החלוציות שחינכו את חבריהן להגשמה אירגנו את גרעיני הבוגרים במסגרות של שנת הכשרה חקלאית בהתיישבות העובדת, כשלב הכנה להתיישבות עצמאית בעתיד. עד קיץ 1942 חויבו ההכשרות במיכסת מגוייסים קבועה לצבא או לפלמ"ח, כנהוג בקיבוצים.
עם החלת שיטת 'העבודה והאימונים' ומיקום מחלקות הפלמ"ח בקיבוצים נמצאה מסגרת הפלמ"ח עדיפה לגיוס גרעיני בוגרי תנועות-הנוער החלוציות על פני גיוסן למסגרת אחרת (נוטרות, צבא). ראשי אירגון ה'הגנה' ומטה הפלמ"ח, שנאלצו לתת פתרון למחסור במגוייסים לפלמ"ח ראו בהכשרות מקור גיוס אמין ויציב, שיבטיח את קיומה של ה'חטיבה'.
התנועות הקיבוציות תמכו ברעיון זה מבחינה אידיאולוגית ומבחינה מעשית. גיוס ההכשרות לפלמ"ח יחזק את החטיבה המגוייסת העצמאית של היישוב, יבטיח מסגרת ראויה בה תישמר העתודה ההתיישבותית, ויסייע לקיבוצים להתגבר על מצוקת כוח האדם המכבידה עליהם.
על אף יתרונותיו של ההסדר המתגבש, הבחינו הגורמים המעורבים גם בקשיים הצפויים אם ימומש: מבחינת התנועות יעכב הגיוס את מועד ההגשמה של ההכשרות ויפגע בהגמוניה המוחלטת שלהן על גרעיני הבוגרים; מבחינת מטה הפלמ"ח הוא יחייב לגייס את ההכשרות בשלמותן, כלומר, גם כוח אדם שאינו מתאים מבחינה מבצעית לשירות בפלמ"ח (בלתי כשירים ובנות). כן נאלץ המטה להסכים למעורבות של גורמים לא צבאיים בקביעת תנאי השירות של חברי ההכשרות.
המשא ומתן למיסוד הרעיון נמשך כשנתיים. התנועות הקיבוציות, 'הקיבוץ-המאוחד' בעיקר, לקחו על עצמן לקדם רעיון זה ולהופכו למציאות. עוד לפני ההסכם, במקביל לדיונים הרבים, גוייסו לפלמ"ח חמש הכשרות, שנתקלו בקשיים רבים בהעדר הסכם מסודר. ההסכם שנוסח וסוכם בקיץ 1944 התבסס על 'הסדר העבודה והאימונים' וכלל 14 סעיפים שונים, המגדירים את זכויותיהם וחובותיהם של חברי ההכשרה כפרטים, של ההכשרה כגוף תנועתי ושל החטיבה כגוף צבאי. ההסכם התקבל בהדרגה בתנועות-הנוער החלוציות. הראשונים שקיבלו את ההסכם במלואו היו תנועות 'הנוער-העובד' ו'המחנות-העולים'.
תוצאות ההסכם, שחיזקו את הקשר המשולש בין הפלמ"ח, תנועות ההתיישבות העובדת ותנועות-הנוער החלוציות, היו חיוביות מכל ההיבטים. בין קיץ 1942 (גיוס קבוצות הכשרה ראשונות, לפני ההסכם) ועד אוקטובר 1948 התגייסו לפלמ"ח כ- 120 קבוצות הכשרה , שמנו יחד כ- 4500 חברים וחברות. ההכשרות הוכיחו את יכולתן המבצעית במלחמת העצמאות.
כצפוי, שיבשה המלחמה את תנאי ההסכם. מאמצי מטה הפלמ"ח לקיימו לא עמדו מול דרישות הלחימה. למרות הקשיים והאבידות הכבדות הוכח, כי מוסד ההכשרה המגוייסת היה חזק דיו לגבור על הקשיים ולמלא את ייעודו גם בתחום הלחימה וגם בתחום ההגשמה ההתיישבותית בתום קרבות מלחמת העצמאות.
תנועות-הנוער החלוציות שחינכו את חבריהן להגשמה אירגנו את גרעיני הבוגרים במסגרות של שנת הכשרה חקלאית בהתיישבות העובדת, כשלב הכנה להתיישבות עצמאית בעתיד. עד קיץ 1942 חויבו ההכשרות במיכסת מגוייסים קבועה לצבא או לפלמ"ח, כנהוג בקיבוצים.
עם החלת שיטת 'העבודה והאימונים' ומיקום מחלקות הפלמ"ח בקיבוצים נמצאה מסגרת הפלמ"ח עדיפה לגיוס גרעיני בוגרי תנועות-הנוער החלוציות על פני גיוסן למסגרת אחרת (נוטרות, צבא). ראשי אירגון ה'הגנה' ומטה הפלמ"ח, שנאלצו לתת פתרון למחסור במגוייסים לפלמ"ח ראו בהכשרות מקור גיוס אמין ויציב, שיבטיח את קיומה של ה'חטיבה'.
התנועות הקיבוציות תמכו ברעיון זה מבחינה אידיאולוגית ומבחינה מעשית. גיוס ההכשרות לפלמ"ח יחזק את החטיבה המגוייסת העצמאית של היישוב, יבטיח מסגרת ראויה בה תישמר העתודה ההתיישבותית, ויסייע לקיבוצים להתגבר על מצוקת כוח האדם המכבידה עליהם.
על אף יתרונותיו של ההסדר המתגבש, הבחינו הגורמים המעורבים גם בקשיים הצפויים אם ימומש: מבחינת התנועות יעכב הגיוס את מועד ההגשמה של ההכשרות ויפגע בהגמוניה המוחלטת שלהן על גרעיני הבוגרים; מבחינת מטה הפלמ"ח הוא יחייב לגייס את ההכשרות בשלמותן, כלומר, גם כוח אדם שאינו מתאים מבחינה מבצעית לשירות בפלמ"ח (בלתי כשירים ובנות). כן נאלץ המטה להסכים למעורבות של גורמים לא צבאיים בקביעת תנאי השירות של חברי ההכשרות.
המשא ומתן למיסוד הרעיון נמשך כשנתיים. התנועות הקיבוציות, 'הקיבוץ-המאוחד' בעיקר, לקחו על עצמן לקדם רעיון זה ולהופכו למציאות. עוד לפני ההסכם, במקביל לדיונים הרבים, גוייסו לפלמ"ח חמש הכשרות, שנתקלו בקשיים רבים בהעדר הסכם מסודר. ההסכם שנוסח וסוכם בקיץ 1944 התבסס על 'הסדר העבודה והאימונים' וכלל 14 סעיפים שונים, המגדירים את זכויותיהם וחובותיהם של חברי ההכשרה כפרטים, של ההכשרה כגוף תנועתי ושל החטיבה כגוף צבאי. ההסכם התקבל בהדרגה בתנועות-הנוער החלוציות. הראשונים שקיבלו את ההסכם במלואו היו תנועות 'הנוער-העובד' ו'המחנות-העולים'.
תוצאות ההסכם, שחיזקו את הקשר המשולש בין הפלמ"ח, תנועות ההתיישבות העובדת ותנועות-הנוער החלוציות, היו חיוביות מכל ההיבטים. בין קיץ 1942 (גיוס קבוצות הכשרה ראשונות, לפני ההסכם) ועד אוקטובר 1948 התגייסו לפלמ"ח כ- 120 קבוצות הכשרה , שמנו יחד כ- 4500 חברים וחברות. ההכשרות הוכיחו את יכולתן המבצעית במלחמת העצמאות.
כצפוי, שיבשה המלחמה את תנאי ההסכם. מאמצי מטה הפלמ"ח לקיימו לא עמדו מול דרישות הלחימה. למרות הקשיים והאבידות הכבדות הוכח, כי מוסד ההכשרה המגוייסת היה חזק דיו לגבור על הקשיים ולמלא את ייעודו גם בתחום הלחימה וגם בתחום ההגשמה ההתיישבותית בתום קרבות מלחמת העצמאות.